בגיל 57: עזבה קריירה בבנק לטובת עיצוב אופנה

כשמסתכלים בעמוד הפייסבוק של דלית גודיס אי אפשר לגלות מיד שהיא לא עוד מעצבת אופנה. העיצובים שלה יפים, מתאימים לנשים בטווח גילים ומידות רחב, ומיועדים בעיקר לנשים עובדות, אבל שום דבר לא מסגיר את העובדה שמדובר באישה בת 58 שעד לא מזמן הייתה בכלל מנהלת בכירה בבנק הפועלים.

"נושא האופנה תמיד היה בבית", אומרת גודיס, שגדלה בבני ברק וכיום מתגוררת עם בעלה בפתח תקווה. "סבתא מצד אימא הייתה התופרת של קיבוץ יגור, אימא הייתה תופרת בשעות הפנאי. אני כבר בגיל 7 הייתי ממציאה עיצובים לבגדים ואימא הייתה תופרת לי אותם, עד גיל 20. בגיל 21 התחתנתי ויצאתי מהבית".

אז למה בעצם לא הלכת ללמוד אופנה?

"לא ראיתי עתיד בתחום, אז חיפשתי עבודה ומצאתי אותה בבנק. עם השנים עברתי קורסים והתקדמתי לתפקיד יועצת השקעות ומנהלת מחלקה. בסך הכל מאוד אהבתי את העבודה בגלל שזאת עבודה עם אנשים, אבל האמת היא שנושא עיצוב האופנה לא עזב אותי מעולם. הייתי ילדה ביישנית והיה לי גמגום קשה עד גיל 15. כשהתחלתי לעבוד בבנק מהרגע הראשון באתי עם בגדים מחויטים, והרגשתי שברגע שאני מתלבשת כמו שאני מתלבשת היחס אלי משתנה, והלקוחות בטוחים שאני מנהלת וכתוצאה מזה נדרש ממני ללמוד יותר ולהתנהג כמו מנהלת.

"למרות שהייתי ביישנית שידרתי דרך הבגד משהו אחר לגמרי, וזה גם גרם לי להתנהג אחרת. בתחילת דרכי המנהל שלי אמר שהוא צריך להעביר רשימה פוטנציאלית של עובדים מועמדים אקדמאים לניהול, והעביר את שמי. אמרתי לו שאני לא אקדמאית והוא הדהים אותי כשאמר: אבל את נראית. את התואר עשיתי עשור אחרי אבל כבר אז הבנתי שהבגד משפיע על הדימוי העצמי ועל איך שהסביבה רואה אותך".

"זו היתה הנקודה הכי מתאימה להגשים את חלום הילדות שלי"

"כולם אמרו בשביל מה את צריכה את זה, אבל רציתי להרגיש יעילה". דלית גודיס, בגדים בעיצובה, צילום: רונית לובצקי

איך קרה השינוי בקריירה?

לפני עשר שנים ביקשתי לעבור להנהלה הראשית והייתה לי תקופה לא טובה בעבודה. אני ציפיתי להתקדם וראיתי דברים אחרת מאשר מנהליי, ודי נתקעתי ושעמם לי. התחלתי ללמוד גישור, אימון עסקי, נומרולוגיה ואז החלטתי ללמוד תפירה ואחר כך עיצוב אופנה. זה היה מאוד אינטנסיבי: כל היום עבודה בבנק ובערב עד הלילה לימודים. כבר אז ידעתי מה אני רוצה ללמוד לעצב ולתפור: בגדים לנשים עובדות".

אז מה לבשת כמנהלת עד אז?

"אלתרתי אבל לא אהבתי את הבגדים שלבשתי – בעיקר מכנסיים וחולצות צווארון מחויטות. הגעתי למצב שלא מצאתי דברים שמצאו חן בעיניי, וזה הרגיז אותי שאני צריכה להתפשר על בגדים עם המון כפתורים ורוכסנים, בגדים שצריך לגהץ, הרבה טרחה לקראת הלבישה".

הצעד הגדול הגיע לפני שנה, אז גודיס פרשה מהבנק. "הבנק הציע פרישה מוקדמת ולקחתי את ההצעה. במסגרת לימודי עיצוב האופנה עיצבתי לעצמי בגדים וקיבלתי המון מחמאות. חשבתי שזו הנקודה הכי מתאימה להגשים את חלום הילדות שלי. אחרי הכל יש לי עוד הרבה שנים לחיות, וזאת נראית לי נקודת זמן מושלמת להגשים את החלום".

בסביבתה של גודיס לא מיהרו לתמוך בהחלטתה לשנות כיוון מקצועי: "החברים והמשפחה אמרו לי 'בשביל מה את צריכה את זה? עבדת 35 שנה כל כך קשה, עכשיו תנוחי, תטיילי ותיהני'. אבל אני רוצה להרגיש יעילה ומרגישה שליחות בכיוון שבחרתי: עיצוב בגדים לנשים עובדות".

"אני באנרגיות מטורפות, כל כך בהיי"

"בחרתי בענף מאוד בעייתי אבל אני כל כך מאמינה בעצמי". דלית גודיס, בגדים בעיצובה, צילום: נעמי ים סוף

היא אימא לשתי בנות וסבתא ל-4 נכדים (החמישי בדרך), וכולם נהנים מהקריירה החדשה: "אני תופרת לבנות, לנכדות ולעצמי, אבל אלה דברים שכל הזמן עשיתי ודווקא עכשיו יש לי פחות זמן. הבנות מפרגנות לי בגדול, מעריכות ואומרות שאני השראה עבורן ואין דבר שמרגש אותי יותר מזה. הכל אצלי היה בגיל מאוחר: גם את התואר האקדמי, קורס יועצים בבנק ולימודי העיצוב עשיתי מאוחר. כשלמדתי עיצוב אופנה כולן היו בשנות העשרים שלהן, ואני בת 53. יצא שכל הזמן אני בסביבה צעירה, ואולי בגלל זה אני מרגישה צעירה בעצמי.

"בחרתי בענף מאוד בעייתי אבל בגלל שאני כל כך מאמינה בעצמי, ומאמינה שלכל אחד יש מקום בעולם הזה להגשים את עצמו, היה לי דחף לעשות שינוי. מה שמניע אותי הוא התשוקה לתחום. והכי חשוב – אני מרגישה בת 20, באמת. אני מרגישה שהיום התחלתי את החיים, אני לא זוכרת ולא מכירה מה היה במשך 35 השנה האחרונות. אני באנרגיות מטורפות, אני כל כך בהיי".

שנה אחרי השינוי, מה אומרים היום החברים והמשפחה?

"הם שמחים וגאים בי, ואפילו שואבים השראה. כל הזמן אני אומרת לחברות בעבודה שגם אם יוצאים לפנסיה בגיל 64 או 67, אנחנו עדיין צעירים ותוחלת החיים היום גדולה. יש לנו הרבה מה לתת, וכל אחד צריך לחשוב מה הוא רוצה לעשות, מה הוא תמיד אהב וחלם לעשות ועכשיו יהיה לו את הפנאי לכך. אני שומעת הרבה בסביבתי אנשים שמפחדים לפרוש, שאומרים 'אני אקום בבוקר ולא אדע מה לעשות עם החיים שלי', ואני חושבת שתוך כדי העבודה צריך לחשוב על זה ולתכנן מה לעשות בהמשך. אם לא לעבוד אז להתנדב. להכין את הקרקע לפרישה. אני חושבת שגם הארגונים הגדולים צריכים להשקיע בסדנאות פרישה מהעבודה, להכין את האנשים לפנסיה.

"כשאני פרשתי מהבנק ובאתי לקופת חולים, אמרתי מה אני אגיד שאני פנסיונרית? אבל מצד שני אני לא עובדת אז אמרתי שאני בין עבודות. היה לי קשה לקבל את עצמי כי פנסיונר נשמע משהו זקן והראש עדיין צעיר. זה נכון שפיזית יש דברים שכבר קשה לנו לעשות, אבל הראש צעיר עדיין ורוצה לעשות דברים".

"הפכתי את הבגד המחויט למשהו יותר נוח ונעים"

"אני באמת מאמינה שהבגדים שלי מחמיאים לכל אישה". בגדים בעיצובה של דלית גודיס, צילומים: נעמי ים סוף

בנוסף, עברת משכירה עם ביטחון כלכלי לעצמאית בתחום תחרותי ולא יציב.

"מאוד רציתי להיות עצמאית, לעשות מה שאני רוצה ושאף אחד לא יגיד לי מה לעשות, אבל במציאות גיליתי שיש לי אחריות מאוד גדולה ובהחלט יש לי בוסים, שהם אולי בלתי נראים אבל קיימים – מס הכנסה, מע"מ, והכל באחריותי. בדיוק רציתי לצאת לחופשה והבנתי שאני לא יכולה לסגור את העסק או להשאיר אותו לבד. בנוסף, אני לבדי צריכה לקבל החלטות לגבי שיווק, התנהלות מול מתפרות, ספקי בדים והנהלת חשבונות, דברים שמעולם לא התעסקתי בהם. זה לא פשוט אבל זאת הבחירה שלי, ולמזלי יש לי תשוקה ורצון עז וגם תמיכה מאוד גדולה מבעלי, שהוא גם עו"ד עצמאי, והוא עוזר לי לאורך כל הדרך".

ספרי לנו על הבגדים שאת מעצבת.

"כמו שאמרתי, מה שלי הפריע בבגדים לעבודה זה שצריך לגהץ אותם, אז הפכתי את הבגד המחויט למשהו יותר נוח, יותר נעים. אני באמת מאמינה שהבגדים שלי מחמיאים לכל אישה, מתאימים לנשים עובדות שצריכות בגד ייצוגי לעבודה, משדרים אמינות, מקצועיות, יצירתיות, ובעיקר – עשויים מבדים נעימים וללא צורך בגיהוץ, חלומה של כל אישה. אני ממש רואה בזה שליחות, שהנשים שלובשות את הבגדים שלי מרגישות הכי יפות, עם ביטחון, תעוזה ובעיקר עם הרבה נוכחות, כך שאי אפשר להתעלם מהן".

את הסטודיו שלה מיקמה גודיס באזור קריית מטלון בכניסה לפתח תקווה, מקום שבו יש ריכוז גדול יחסית של נשים עובדות. "אני כאישה עובדת הייתי רוצה שתהיה ליד מקום העבודה שלי חנות עם בגדים מתאימים, ולכן פתחתי בבניין משרדים סטודיו, במטרה שהעובדות יוכלו לבוא אחר הצהריים ונשים אחרות יוכלו לבוא אחרי העבודה. יש כאן גם שפע של חנייה, גם על זה חשבתי, שחשוב שיהיה נוח להגיע".

מה השאיפות שלך לעתיד?

"החלום שלי הוא לעצב בגדים לעובדי הבנק אבל אני רק בתחילת דרכי, אז נחכה ונראה מה יילד יום".

ממנהלת לשכת סמנכ"ל לבלוגרית אפייה מוצלחת

מלכת המטבח: החיים החדשים של אהובה אלפרון

הגשימו חלום ישן והפכו לנהגות אוטובוס

8 טיפים למציאת עבודה בגיל 50 פלוס

7 מיזמים שיעזרו לכם לחזור לשוק העבודה

מעל גיל 50 ומחפשים עבודה? הצטרפו לקהילת "הצעות עבודה" של מוטק'ה ואולי תמצאו