ביקורת ספר: ניצבת

נוגה, גיבורת ספרו החדש של א.ב. יהושע "ניצבת", נבלנית בתזמורת הולנדית, חוזרת לבית הוריה הירושלמי בשכונת מקור ברוך כדי לקחת חלק במאמץ משפחתי משותף - אם אפשר לכנות זאת כך, למרות שלכל אחד במשפחה מטרה ומניעים שונים - שעיקרו לעבור בשלום תקופת התנסות של אמה בדיור מוגן בתל אביב. אבי המשפחה נפטר תשעה חודשים קודם לכן ואחיה חוני, בעל משרד הפקות, נשוי ואב לילדים שגר בתל אביב, מבקש לקרב אליו את אמו, שהרי נוגה אינה חיה בארץ ואינה יכולה לעזור אם וכאשר צריך.

האם, מצדה, עצמאית ובריאה, אינה מעוניינת לעזוב את הדירה שהיא ביתה כמעט כל חייה הבוגרים, אבל מבקשת להתחשב בבן הדואג. ונוגה? היא מרגישה צורך לאפשר לאמה לעזוב את הדירה לשלושת חודשי הניסיון ולגור בה בתקופה הזו כדי לשמור עליה (מדובר בדירה בדמי מפתח שעניין הקניין והזכויות עליה שבירים ופריכים), למרות שהיא משוכנעת שאמה תחזור אליה בסופו של דבר.

אבל זו כמובן רק המעטפת, המחולל החיצוני המאפשר לנוגה בת ה-42 לשבור זמנית את שגרת חייה, לחזור לנופי ילדותה, להיפגש שוב עם דמויות מהעבר, עם אנשים וזיכרונות, להתבונן ולבחון מחדש - ואולי גם מנקודת ראות אחרת - החלטות, בחירות, אירועים ותוצאות. כדי למלא את זמנה, וגם כדי להתפרנס קצת, היא מקבלת על עצמה תפקידי ניצבת בהפקות שונות, וכך מכירה שורה של אנשים חדשים שמזמינים-מבקשים ממנה לספר על עצמה ועל חייה.

השיבה לבית הוריה מחזיר אותה למחוזות ילדותה; לסמיכות אל השכנים הדתיים שלידם גדלה ואשר ילדיהם עכשיו פולשים לחייה, מפגשים שמעוררים זיכרונות ומעמתים את מסלול חייה לעומת שלהם. ויש גם מפגש חוזר עם הגרוש שלה, שבינתיים התחתן שוב והוא אב לילדים, אבל מתברר שלמרות שהוא עזב אותה - בגלל החלטתה לא ללדת ילדים - משהו אובססיבי בו עדיין לא סגר את הפרק הזה, ששניהם מכנים אהבה. בין לבין יש שיחות עם האם והאח וקשר מצומצם מאוד - ודאי בהתחשב בעידן הדיגיטלי שבו אנו חיים - עם חייה בהווה.

אשמה ללא גבולות

אם המושבות

צעקה הפוכה

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו