ביקורת קולנוע: ברבור שחור

הלכתי לצפות ב"ברבור שחור" מצוידת בפריטי המידע הבאים: 1. זהו סרט בלט. 2. נטלי פורטמן, הכוכבת, זכתה בעבורו בפרס גלובוס זהב והיא מועמדת כמעט ודאית גם לאוסקר. 3. יש בסרט סצנה לסבית שחוללה מהומת יחצנות נאה בארצות הברית. ועכשיו, אחרי שצפיתי בסרט, אני יכולה להעיד כך בקשר למידע הנ"ל: לגבי הסעיף הראשון - אכן זהו סרט בלט. ים של בלט, מה ים - אגם, "אגם הברבורים". לגבי הסעיף השלישי - אכן יש סצנת מיטה לסבית הכוללת את פורטמן ומילה קוניס, אבל מקדם הבהלה מעט מוגזם: כמקובל בסרטים הוליוודיים, העונג הפיזי מצטלם יחסית בצנעה, כולל חזייה. לגבי הסעיף השני - ובכן, עם העובדות לא אתווכח: הגלובוס כבר בידי פורטמן ונראה שהאוסקר בדרך, ועל כך אוכל רק לומר שבפרסים המכובדים הנ"ל נרשמו כבר אי אילו זכיות לא ממש ראויות. "ברבור שחור" הוא סיפור על בלרינה צעירה, אובססיבית לבלט ולשלמות, הזוכה להזדמנות חייה כשהמנהל האמנותי וכוריאוגרף הלהקה בוחר בה לתפקיד הראשי - הכפול - של הברבור הלבן והשחור בהפקה הפותחת את עונת הבלט של הלהקה בניו יורק, "אגם הברבורים". לבלרינה הענוגה קוראים נינה, והיא בתה היחידה של אם אובססיבית לכשעצמה, בלרינה בעברה שלא הצליחה להיות כוכבת בשעתה וכעת מבקשת להגשים את חלומה באמצעות בתה. נינה הבתולית-גבעולית היא גם חולת שליטה, ממושמעת להחריד ופוצעת את עצמה (שורטת עד זוב דם), בעיקר בעיתות לחץ. למשל כשהיא צריכה למלא תפקיד ראשי. נינה יורשת את מקומה של בת', כוכבת הלהקה המזדקנת, במונחי בלט. נינה מעריצה את בת' בסתר לבה, רוצה לרשת אותה, אך גם חוששת מפניה. כיוון שכך, היא גונבת מחדר ההלבשה שלה פריטים שונים, למשל אודם או עגילים. בת' לא ממש פורשת בשמחה, ובליל הנשף שהוא בעצם נשף פרידה ממנה (והכרזה על נינה ככוכבת החדשה), היא נפגעת קשה ברגליה בתאונה. נינה הולכת לבקר אותה בבית החולים, אבל נמלטת משם בכל פעם מחדש מסיבה אחרת. וישנה גם לילי, רקדנית שזה אך הגיעה מסן פרנסיסקו החופשייה ללהקה. היא האנטי-תזה של נינה - משוחררת בהופעתה ובסגנונה, שותה, יוצאת עם בחורים, נכנסת למיטה, בולעת חומרים כימיים וכיוצא באלה. לילי היא גם המתחרה של נינה, האורבת לה בפינת כל חדר חזרות, מוכנה ומזומנה בכל רגע להיעתר לכל פנייה של המנהל השולט בכול, לכל הזדמנות לככב, לרקוד, לעמוד במרכז הבמה.


זהו סיפור על עולם הבלט, על האובססיביות והיצרים שבו, על המאבק האינסופי לשלמות וליופי שמתנהל בתוך לא מעט כיעור אנושי אפוף תככים, תחרותיות עזה, התשה גופנית ונפשית. סיפור לגיטימי שיכול היה להיות מעניין, נוגע ללב, מעורר השתאות, אמפתיה או כל דבר אחר, גם אם איננו מקורי או חדשני במיוחד. הבעיה היא שבסרט הזה הוא איננו מצליח להיות באמת אף אחד מהדברים הללו. במישור המלודרמטי שלו הוא נותר סיפור בנאלי, שטחי, לא באמת מעניין ובקטעים רבים - גם לא ממש משכנע. למרות שראיתי את סרטו הקודם של הבמאי, דארן ארונו פסקי, "המתאגרף" עם מיקי רורק (ונהניתי), אינני מומחית לו, ולכן קשה לי לומר "ל?מה בדיוק התכוון המשורר בשירו". כלומר, אין לי מושג אם הוא התכוון ליצור את הדייסה שנוצרה כאן בכוונה תחילה, או שזה יצא כך במקרה. כך או כך - התוצאה היא כאמור מלודרמה רדודה למדי (גם אם מצולמת בעושר ויזואלי, בעיקר בזכות קטעי המחול) שעורבבה במינונים גבוהים של סרט אימה, ולא זה ולא זה יצאו נשכרים. הצופה רואה את המראות שרואה פורטמן-נינה מהרהורי מוחה האובססיבי הקודח - דם ניתז וקולח, עור שמתקלף, עיניים שנשטפות בדם, וכיוצא באלה אלמנטים תקניים של סרט אימה. בפעם הראשונה שזה קרה אמרתי ניחא. בפעם השנייה כבר נזכרתי ב"קארי" וב"מגרש השדים" מימי נעוריי, עם הראשים המסתובבים ושפע פרצי מרק האפונה. אלא שמה שהתכוון להיות ואכן גם היה שם סרט אימה אפקטיבי, תועה כאן בתוך עטיפת המלודרמה, והתוצאה לדעתי בעיקר מדשדשת בין המגוחך למקושקש. נטלי פורטמן נראית סובלת ומיוסרת לאורך כל הסרט. כל הכבוד לה על ההפנמה הנאה של כל שיעורי הבלט הרבים שעברה לטובת הסרט (קראתי), אבל כל הפלייה-רלבה ועיני האיילה הרדופה אינם הופכים בעיני את דמותה למעוגלת ומשכנעת. התפקיד שהיא עושה בהחלט ראוי להערכה טכנית (היא גם נראית כמו סטריאוטיפ הרקדנית העטויה שרוכי בגדים), אבל לא עוררה בי שום התפעלות עניינית, דרמטית או רגשית. היא רזה להחריד, ונראית רוב הזמן פשוט, תסלחו לי, מורעבת. פועלה ראוי לפרס בערך כמו שראוי לפרס שחקן המעלה לצורך תפקידו 30 קילו מכער את עצמו עד אין קץ לתפקיד או מסגל לדיבורו גמגום נוראי. אבל כיוון שכבר היו דברים מעולם, ודאי בעולם האוסקר, יש להניח שהמהמרים המקצוענים יודעים על מה הם מהמרים. וינסנט קאסל כמנהל-כוריאוגרף השתלטן מוסיף בעיקר ניחוח צרפתי במבטאו ובבלוריתו. ברברה הרשי, כאמא מהגיהינום, אכן מגלמת אותה כמעט בלי מאמץ - בטקסטים הצפויים שהיא פולטת ובמראה פניה המתוחות (למה הן עושות את זה לעצמן?), שדי בהם כדי לעורר מחשבות נוגות על מהות ההורות. וישנה גם ווינונה ריידר, בתפקיד הזעיר של בת', הבלרינה שמוצאת בכוח לפנסיה. כואב הלב על ריידר שהגיעה למקום שבו היא נאלצת לעשות תפקיד כה מביש (מזל שהוא קטנטן), שנראה כמו קריקטורה גרוטסקית על אישה מעורערת בנפשה. ולחשוב שהיא אותה שחקנית שעשתה תפקיד כה נפלא של אישה מעורערת בנפשה ב"נערה בהפרעה".
שורה תחתונה:
הברבור התברבר בין המלודרמה לסרט אימה.
"ברבור שחור", דרמה אמריקנית. תסריט: מרק היימן, אנדרס היינץ (לפי ספרו) וג'ון מקלפלין; בימוי: דארן ארונופסקי. משתתפים: נטלי פורטמן, מילה קוניס, וינסנט קאסל, ברברה הרשי, ווינונה ריידר ואחרים. אורך הסרט: 108 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: הנה הוא נעלם

ביקורת קולנוע: עותק נאמן למקור

ביקורת תיאטרון: שיינדלה

ביקורת ספר: הנאום הסודי

ביקורת קולנוע: פגוש את הפוקרס הקטנים

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות