גינה פורחת וריחנית: חוויה רב חושית

זיכרונות רבים שלנו קשורים בריחות מתוקים של יסמין או של יערה בערבי הקיץ החמים, או בריחות ההדרים באביב המוקדם בשרון. ריח האדמה לאחר הגשם הראשון וריח כיסוח הדשא מעלים בנו זיכרונות. רבים מצמחי הנוי איבדו במהלך שלבי פיתוחם השונים ליופי, לגובה, לחיי מדף או לצבעים עזים את תכונת הריח, שבלעדיה יתכן שלא היו מתקיימים בטבע. קשה מאוד להגדיר ריחות מבחינת סוג הריח, עוצמתו, איכותו, יעילותו ונעימותו. לרוב נבחר צמחים על פי המראה, הפריחה והצבע, ולאו דווקא על פי ריחם. צמחים מדיפי ריח לא תמיד מצטיינים במופע בולט. הריח הוא הגורם הדומיננטי אשר מושך חרקים ומאפשר להם ליצור המשכיות לדורות נוספים. ולכן צמחים ריחניים לא תמיד הקפידו על הופעה נאה. לאיכות וליעילות הריח יש השפעה על החלטת מיקום הצמח בגן. לאחר התאמת הצמח למקום בגינה מבחינת אור וצל, יש חשיבות למקם את הצמח הריחני מבחינת מרחק ממקום הישיבה, תוך התחשבות ברוחות אשר נושאות עימם את הריח. צמחים שזקוקים למגע או לשפשוף לשם הדפת ריח נמקם קרוב לשבילים, ואילו צמחים אשר מדיפים ריח ללא עזרה חיצונית נמקם לפי כיווני הרוח בשעות היום או הערב. חשוב להתחשב בשעות מתן הריח כדי לא למקם צמחים המדיפים ריח באותה שעה זה ליד זה. צמחים המדיפים ריח ביום עדיף למקם ליד שבילים, ואילו צמחים המדיפים ריח בערב או בלילה נמקם ליד מקום ישיבה או ליד חלונות וכניסה. מובן שהריח הוא לא גורם בלעדי לקביעת מיקום הצמח. קיים גורם הנשירה, אשר יש להתחשב בו. כאשר הנשירה מלכלכת מדרכה או כניסה יש להרחיק את הצמח. אולם הנשירה יכולה לתרום למראה הגן עם צבעים מתחלפים ולצבוע את המדשאה. כך לדוגמה הנשירים צובעים בלבן ובוורוד בראשית האביב, הסיגלון בסגול והמכנף נאה בצהוב באמצע הקיץ, ואילו הקולורוטריה צובעת בצהוב הסתיו. גם לענפים ולגזעים יש ריחות ייחודים, חלקם מורגשים בימי גשם וחלקם דווקא בימים חמים. ישנם הרבה צמחים בעלי תכונת ריח, אולם נדרשת עזרה כדי להפיק מהם את הריח על ידי שפשוף העלים או נגיעה, למשל עלי דפנה, רוזמרין או גרניום רפואי. צמחים שמדיפים ריח חלש יחסית, בעיקר צמחים עשבוניים, פקעות ובצלים, מומלץ לשתול בקבוצות כדי להגביר את עוצמת הריח. מרכיב הריח בצמחי הנוי לא תמיד מופיע בצמחים מיוחדים ביופיים כמו ורד וציפורן, אולם בתכנון מושכל ניתן לשלב צמחי ריח עם צמחים צבעוניים פורחים ולקבל מראה מרהיב ומהנה במיוחד וגם מדיף ריח. האגרונומים של וונדי ריכזו לנוחות המתלבטים את הצמחים מפיצי הריח המתאימים לגן הישראלי לפי הקבוצות השונות, ומספר עצות מעשיות:
מפיצי ריח רב שנתיים:
לבנדר משונן, לבנדר רפואי, סיגלית הגינה, עוקץ העקרב, ציפורן, פלוקס, ביגוניה וריצמונדסון.
שיחים פורחים:
ברונפלסיה, ליקופילום קמחי, מורן, עץ השמן המנוקד, פיטוספורום יפני, צסטרום לילי. יש לזכור שגיזומים תכופים לשמירת עצוב הגדר גורמים להקטנת כמות הפרחים ובמקביל להקטנת נדיפות ריח בגינה.
מפיצי ריח עונתיים לתקופת הקיץ:
טגטס ופטוניה.
צמחי בצל ופקעת ריחניים:
רוב צמחי הבצל והפקעת קטנים, ולכן יש לשתול אותם בקבוצות ולקרב אותם לאזור נגיש כדי שנוכל ליהנות מריחם. המומלצים הם: אירוס גרמני, יקינתון, סיפן, נרקיס, רקפת תרבותית, פרזיה ושושן צחור.
מטפסים פורחים:
כדי ליהנות מהמטפסים שבחרנו מומלץ למקם אותם ליד חלון או כניסה או בפרגולה. הצמחים המומלצים הם: אלמון הודי, בומונטיה גדולת פרחים, ויסטריה סינית, ורדים, טרכלוספורמון יסמיני, יסמין ערבי, פרחוני, רפואי, מנדווילה וקלרודנדרון.
עצים פורחים:
עצי הדר, כסיית האבוב, מגנוליה, פלומריה ריחנית וקטרוסית מרובעת.
מפיצי ריח ליילים:
אלמון הודי, דטורה אילנית, צסטרום לילי, טבק מכונף - זן גבוה.
צמחים בעלי עלי עלווה ריחנית:
גיזום של צמחים בעלי עלווה ריחנית עוזרת להפצת הריח. בקטגוריה זו נכללים כל צמחי התבלין. מומלץ לשתול אותם בסמוך למעברים בכדי שבאמצעות החיכוך נגביר את נדיפות הריח וכדי שיהיו זמינים לקטיף ספונטני. צמחי התבלין שמקורם באזור הים התיכון מגיבים לשמש ישירה בנידוף השמנים האתרים, לכן מומלץ למקם אותם חשופים לשמש. צמחים נוספים שעלוותם ריחנית: ברוש לימוני, הדס מצוי, הדרים, ער אציל וגרניום לימוני. עוד מידע והמלצות בנושאי גינון באתר עולם הגן: www.olamhagan.co.il