גינה קהילתית: לשתול, לגנן ולאכול ביחד

בט"ו בשבט, כשאנחנו חוגגים את הטבע, החקלאות והמרחבים הפתוחים, אנחנו נוהגים לחשוב על אזורים כפריים ומוריקים. אבל בישראל הצפופה של 2018, נדמה כי מה שבאמת מייצג את המציאות הם המרחבים העירוניים. למעטים יש מזל להיות בעליהם של גינה פרטית - העתיד הולך לעיור, לבנייה לגובה, לניצול כל פיסת נדל"ן יקרה סביבנו. ובעוד כרישי הנדל"ן זוממים על השטח, דיירי הערים דורשים גם הם לחוות מעט טבע בתוך ההמולה האורבנית. כבר שנים שיוזמות של "גינות קהילתיות" הופכות נוף עירוני לירוק - והכל בזכות תושבים שאכפת להם. עבורם "חג האילנות" הוא לא רק יום אחד בשנה, אלא דרך חיים.

"זה התחיל כרעיון והפך לגן עדן", מספר אמנון הרציג (72), אחד הפעילים המרכזיים בגינת מוזיאון הטבע בירושלים. כבר 11 שנים שהרציג מגיע כמה פעמים בשבוע לגינה המפוארת הזו, עובד באדמה, שותל, זורע, והוגה רעיונות לפעילויות. הרציג מתגורר בשכונת המושבה הגרמנית, לא רחוק ממוזיאון הטבע, שם במשך שנים היה שטח ציבורי מופקר ומוזנח.

"שמונה דונם זה המון, ומובן שכרישי הנדל"ן זממו על השטח ורצו לקנות אותו כדי לבנות שם בתים, אבל אנחנו, התושבים, לא רצינו בכך", הוא משחזר. הפתרון נמצא בעשייה - פשוט עולים על השטח ומתחילים לשתול. היום במוזיאון הטבע תמצאו חממות עם ירקות שונים - כרובית, חסות, ברוקולי, ועוד; עצי פרי של תפוחים, אגסים, שזיפים, אפרסקים ודובדבנים וגם גינת תבלינים. "אנחנו מקפידים על צמחים שמתאימים לאקלים הירושלמי", אומר אמנון, "זו פינה היסטורית, שחזרנו את איך שהגן נראה לפני 160 שנה, בנינו שביל מרכזי וערוגות ובוסתן. בנינו אפילו מתקני משחק מעץ לילדים".

200 גינות קהילתיות ברחבי הארץ

חגיגה בגינה הקהילתית מוזיאון הטבע בירושלים, צילום באדיבות אמנון הרציג

הרשויות המקומיות בישראל מכירות במוסד "הגינה הקהילתית" מאז נוסדה הגינה הראשונה, בשנת 1983, בשכונת נווה צדק בתל אביב, שהוקמה במטרה כפולה - לאפשר לתושבי ערים להתנסות בגינון, ולהפריח את השממה האורבנית. הכל תלוי באזרחים - ברצונם, יקימו גינה קהילתית ויקבלו מהעירייה ציוד, שתילים והכשרות. כיום יש בישראל 200 גינות קהילתיות בכל פינה כמעט: תל אביב, ירושלים, חיפה, שוהם ואזור השרון. רק בירושלים לבדה פועלות 70 גינות, שגינת המוזיאון היא גינת הדגל שלהן, ומהווה גם מרכז עבורן.

הגינה המעניינת ביותר בתל אביב היא כנראה גינת "קריית ספר", חלק מפארק קריית ספר במרכז העיר, שמספר את סיפורה של התנגדות אזרחית. כאן השטח הגדול, בבעלות מקרקעי ישראל, כבר יועד לבניית בניינים ולאחר מכן לחניון. אבל האזרחים לא ויתרו.

"נאבקנו על הפארק הזה במשך 23 שנה", משחזרת זהבה ארזואן (53), תושבת שכונת קריית ספר ורכזת קהילתית בפארק. "זה שטח ציבורי אז החלטנו, בתחילת המאבק, להציב עובדות בשטח. הבאנו שתילים וקומפוסט, שתלנו עצים ופרחים וכל מה שיכולנו ובנינו קומפוסט טבעי. עשינו כאן פגישות ופיקניקים והקרנות סרטים, עד שלאחר משא ומתן ארוך עם העירייה, הגענו איתם להבנות".

כל תל אביבי מכיר היום את פארק קריית ספר, שכולל מרחבים גדולים לפיקניקים, מתקני שעשועים, בריכת דגים ומזרקה. אבל נדמה כי גינת הירק היא הלב, מה שבאמת מחבר את התושבים אליו. "אנחנו מגדלים כאן חסה, כרובית, פול, שעועית בכמויות. בכל פעם זה ניסוי וטעייה מה יעבוד פה", אומרת ארזואן, שמרכזת מתנדבים פעם בשבוע לעבוד בגינה. "עכשיו עשינו פה כרם ענבים, הראשון מסוגו בגינה קהילתית. עוד אין ענבים אבל אני חולמת על יין מרלו משלנו".

מטפחים גינה קהילתית ביחד – ומכירים חברים חדשים

כמה מפעילי גינת מוזיאון הטבע בירושלים (אמנון הרציג רביעי משמאל), צילום באדיבות הרציג

הכלל הכי חשוב בגינות קהילתיות הוא מה שתתן, זה מה שתקבל. והכל בהתנדבות. "פעם בשבוע יש עבודה בגינה. יכולים להגיע חמישה או עשרה פעילים ולפעמים עשרות רבים", מספרת ארזואן. "תושבים מגיעים מהשכונה ומחוצה לה, זה יכול להיות צעירים, פנסיונרים, ילדים עם ההורים שלהם, סבתות. החשוב הוא ליהנות מהעבודה: יש לנו מקום שלנו לטפח, זה לא שהעירייה עושה את זה בשבילנו. ברגע שאדם עובד את האדמה בעצמו, הוא מרגיש יותר חיבור אליה".

גם הרציג ער לזווית החברתית של הגינה. גינת מוזיאון הטבע בירושלים הפכה למרכז חברתי של  ממש - הגינה משאילה כלי עבודה לגינון לכל מי שמעוניין, ובפרט לגינות קהילתיות אחרות בירושלים, וכן יש בה ספריית השאלה, והיא עורכת אירועים מיוחדים. "פעם בחודש אנחנו עושים 'מפגש שבת', עם הרצאה לכל התושבים באזור, בנושאים שקשורים למה שאנחנו עושים כאן. אנחנו מעבירים את המסר של קיימות, עושים יחד עבודות מעץ ממוחזר. בדיוק תפסת אותי כשאני מכין אדניות מעץ", הוא מספר.

"פעם בשבועיים אנחנו עורכים יחד ארוחות של מאכלים שרקחנו מהצמחים שגידלנו. בקיץ זה עוגות פרי נהדרות, התושבים קוטפים ומשתפים את כולם. דברים כאלה מחברים בינינו, בירושלים אין הרבה הזדמנויות כאלה להכיר את השכנים".

"לא באנו מרקע חקלאי, אבל מצאנו בגינה משהו שמחבר אותנו לטבע"

 זהבה ארזואן בגינה הקהילתית בקרית ספר בתל אביב, צילום באדיבותה

ארזואן מספרת על השיתוף של הדור הצעיר. "יצרתי קשר עם בתי ספר וכיתות גן, שיבואו לכאן לימי עבודה כחוויה בחווה. הקציתי להם כמה ערוגות, המורות והגננות נרתמו לעבודה, וכולם מאוד נהנו. ילדים שגרים בעיר לא יודעים מה זו עבודה בגינה, פתאום הם לומדים את זה, רואים זחל וחיפושית, רואים איך זורעים עגבנייה". "ללמד ילד שחסה זה משהו שלא גדל בסופרמרקט זה חשוב", מוסיף הרציג.

ברמה האישית, שניהם מספרים, הגינה מסיבה להם עונג רב. "ללכלך קצת את הידיים זה עושה טוב לי ולכל המשתתפים", אומר הרציג, שבעברו תפקידי ניהול רבים. "לא באנו מרקע של חקלאות, אבל מצאנו בגינה הזו משהו חברתי שמחבר אותנו לטבע".

"אני למדתי בבתי ספר חקלאיים, אבל גרתי בעיר רוב חיי, אז זה החזיר לי דברים מעברי", מספרת ארזואן, שנוסף על עבודתה בגינה ממשיכה לעבוד במקצועה כמנהלת לוגיסטיקה ורכש. "כיף לעבוד בגינה, לראות את התוצרת, ליהנות מכל התהליך וגם לרפא צמחים חולים. והכי חשוב שעשינו את זה בעצמנו - בלי התושבים זה לא היה יכול לקרות".

 [#middleBanner] 

גינת ירק מצמחים מטפסים

8 תבלינים שכדאי לכם לשתול

5 מיתוסים על גידול עציצים

שותלים גינה אורגנית

איך לבחור תערובת שתילה

המדריך המלא לטיפול בצמחי בית 

הכניסו צבע לגינה

עצים קטנים בגינה קטנה: זה אפשרי

איך למשוך ציפורים לגינה שלכם?

הצטרפו לקהילת הגינון של מוטק'ה