האם ההורים שלכם צריכים להפסיק לנהוג?

אביה בן ה-85 של א' עדיין נוהג ברכבו הפרטי. לאחרונה ביצע האב שתי תאונות דרכים בסביבת הבית. קלות אמנם, אך כאלה שהחלו לעורר תהיות. "הוא אדם מתפקד לחלוטין וצלול, אבל בכל זאת הגיל עושה את שלו", אומרת א'. "אולי התאונות האלה היו סוג של תמרור אזהרה, סימן שהוא צריך לרדת מההגה".

האב, מצידו, לא מוכן לשמוע על מהלך שכזה. "הנהיגה היא חלק מהותי ממנו", מספרת הבת. "הוא מאוד אוהב לנהוג ותמיד קנה לעצמו מכוניות מיוחדות. זה חלק מהזהות שלו וכמובן גם מהעצמאות שלו. היום הוא יכול לקום בבוקר ולנסוע ל'פרלמנט' בבית הקפה, לחדר הכושר, לחברים, אלינו. בלי האוטו שלו, הוא יהיה תלוי באחרים, זה ישנה לו את כל החיים".

א', אחיה ואמה, עומדים כיום בפני דילמה לא קלה. "אנחנו שואלים את עצמנו מי אמור להודיע לאבא שהוא צריך להפסיק לנהוג והאם אנחנו בכלל מסוגלים לכפות את זה עליו", היא אומרת. "ההחלטה מאוד קשה. די ברור שבלי אוטו, איכות החיים שלו תיפגע מאוד וגם מצב הרוח וזה עלול להשפיע גם הבריאות".

ההחלטה האם ומתי להפסיק לנהוג, היא לעתים אחת הקשות בגיל המבוגר ולא פעם מאתגרת את מערכת היחסים במשפחה. לדברי הגרונטולוגית  ד”ר דפנה הלפרין מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל, אחד הקונפליקטים הגדולים בגיל השלישי, הוא בין עצמאות לתלות. "עם רכב אני יכול להגיע בקלות למקומות שבהם אמצא הנאה ומשמעות. לחברים, לחוגים, לימודים, מופעי תרבות וכד' ואוכל להמשיך להיות אדם פעיל.

"בלי רכב, וזה תלוי גם באזור המגורים ובנגישות לשירותים ומקומות בילוי, אני כבול. אני צריך להטריח לא פעם את הילדים, אני תלוי בחברים, בתחבורה ציבורית והתלות הזאת משפיעה על הרווחה הנפשית".

הנהיגה מעניקה משמעות

היפרדות הדרגתית מהנהיגה. צילום אילוסטרציה: shutterstock

אבל לא רק העצמאות נפגעת. אם כלי הרכב שלך הוא מכונית פרטית, ג'יפ, אופנוע, או אפילו טרקטור, הנהיגה כשלעצמה יכולה להיות מקור להנאה. "יש אנשים שהם חובבי נהיגה ואפילו פיתחו קשר רגשי לרכב שלהם", אומרת  ד”ר הלפרין, "הרכב הפך לסוג של תחביב ולחלק מהזהות והדימוי העצמי שלהם".

הוויתור על הנהיגה נעשה פעמים רבות בהדרגה. "זה תהליך", היא אומרת. "בהתחלה מפסיקים לנהוג בלילה, לא נוהגים בדרכים קשות, לא יוצאים לנסיעות ארוכות ומעדיפים לנהוג רק למקומות קרובים ומוכרים. בהמשך מפסיקים לנהוג לחלוטין, אבל שומרים על רישיון הנהיגה, כדי להרגיש שהאופציה לשוב להגה, פתוחה עדיין".

לנהגים מבוגרים, ממליצים במשרד התחבורה להגביל את עצמם לנהיגה בעיר ולמרחקים קרובים ולהימנע מנהיגה בשעות הלילה ובתנאי מזג אוויר קשים. למי שחש בחוסר ביטחון בנהיגה, מומלץ להפסיק לנהוג כלל.

מתי צריך להפסיק לנהוג?

קשישים נפגעים יותר בתאונות. צילום אילוסטרציה: shutterstock

על פי אתר משרד התחבורה, כושר הנהיגה יורד עם הגיל מסיבות רבות. ירידה בחדות הראייה, בעיקר בשעות החשכה, בעיות שמיעה, פגיעה בעירנות בעקבות שימוש בתרופות, מחלות לב, סוכרת, ירידה קוגניטיבית.

מהו הגיל שבו כדאי להפסיק? אין כאן תשובה חד משמעית וזה משתנה מאדם לאדם. מכיוון שהנהיגה אינה כרוכה במאמץ פיזי, היא אפשרית גם למי שמוגבל בתנועתו, אך הנתונים מוכיחים שנהגים קשישים נפגעים בתאונות יותר מצעירים, בשל טעויות שנובעות מבלבול ואיטיות בתגובה. סיכון מיוחד קיים אצל "מבוגרים צעירים", בני 65-75, שמרגישים עדיין צעירים ופעילים ואינם מודעים לירידה בכושר הנהיגה שלהם.

לצורך חידוש רישיון הנהיגה, יש לעבור בדיקות רפואיות אצל רופא משפחה ואופטומטריסט אחת לחמש שנים בגילאים 70-80 ומדי שנתיים, החל מגיל 80.

על הנהג עצמו ועל רופא המשפחה חלה חובה לדווח למשרד הרישוי על כל שינוי במצב הבריאותי. במקרה שהנהג אינו מודע לירידה בכושר הנהיגה שלו, או מכחיש אותה, המשפחה צריכה לקחת אחריות, גם אם הדבר כרוך בפנייה למשרד הרישוי ללא ידיעתו.

לדברי  ד”ר הלפרין, פעמים רבות מנסים רופאי משפחה לחמוק מהחובה הבלתי נעימה, לדווח על מצב בריאותם של מטופליהם למשרד הרישוי, בניגוד לרצונם של האחרונים, כדי להוריד אותם מהכביש. "הרבה פעמים האחריות נופלת על כתפי הילדים וזה בהחלט לא פשוט.

"לילדים קשה לקחת את ה'סמכות הפיליאלית', כלומר האחריות של הילד כלפי ההורה. מי אני, שאגיד לאבא שלי להפסיק לנהוג כשאני יודע כמה זה חשוב לו. הילדים נקלעים למצב מאוד בעייתי, כשהם צריכים להכריע בין הדאגה לבטיחות של ההורה ומשתמשי הכביש האחרים לבין הדאגה לרווחתו הנפשית ואיכות חייו של ההורה".

המצבים המורכבים ביותר, הם לדבריה, מצבי הביניים. "כאשר יש ירידה קוגניטיבית חדה או ירידה פתאומית בראייה או ביכולת התפקוד, אין לבטים. יותר קשה להגיע להחלטה, כשרואים אצל ההורה ירידה מסוימת, הדרגתית ועולה השאלה האם אנחנו יכולים לקבוע מתי בדיוק המיומנויות של ההורה, באמת מגבילות אותו".

אז איך צריכים בני המשפחה להתמודד עם זה?

"הם צריכים להיות עם היד על הדופק. להכיר את סוגי התרופות שאותן נוטל ההורה הנהג בקביעות ואת תופעות הלוואי שלהן. אפשר לעשות גם סוג של נסיעת מבחן עם ההורה ולבדוק את התפקוד שלו.

"אבל עוד לפני שמגיעים למצב הזה, כדאי לדבר על הנושא עם ההורים ולתכנן את העתיד. לשאול מה הם היו רוצים ולנסות להגיע להסכם, שכאשר יבוא יום ונרגיש שיש סכנה להורה עצמו ולסביבה, נגיע ביחד להכרעה האמיצה.

"חשוב להציג בפני ההורה גם את החלופות והיתרונות שלהם. למשל, שזול יותר לקחת מונית כמה פעמים בשבוע, מאשר להחזיק רכב ובכל מקרה לדבר ישירות ובאופן תקיף. אם נקרין ביטחון ותחושה שאנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים, יהיה לנו קל יותר לשכנע".

במקרים שבהם מאמצי השכנוע שלהם לא הניבו פרי,  ד”ר הלפרין מציעה לגייס את רופא המשפחה. "יש הרבה אנשים שקל להם יותר לקבל הנחיות או עצות, מאדם בעל סמכות מקצועית, יותר מאשר מהילד שהם גידלו".

גם ברמה הממסדית, הנושא צריך לדבריה, להיות מטופל. "הייתי ממליצה להעלות את המודעות לנושא נהיגה בטוחה בגיל השלישי ולערוך קורסים לנהיגה מונעת לנהגים מבוגרים, כתנאי לחידוש הרישיון.

"צריך גם לשכלל את בדיקות הכשירות שעורכים לנהגים מבוגרים, אולי על ידי סוג של מבחן נהיגה בסימולטור. אדם שיעבור מבחן שיוכיח לו חד משמעית שהוא לא כשיר לנהיגה, יגיע להחלטה בעצמו. במקביל, צריך לפתח חלופות ראויות לרכב הפרטי, כמו תחבורה ציבורית נגישה וידידותית יותר למבוגרים".

נסיעת המבחן של מוטק'ה במיצובישי

אפשר לטייל בארץ בלי מכונית: טיול ברכבת