האנשים שמכורים לברידג'

למשחקי קלפים יש תדמית קצת מפוקפקת, עם ניחוח של הימורים, בטלה ועשן סיגריות מיתמר. אולי ראינו יותר מדי סרטים, ובכל מקרה התואר "קלפן" מעולם לא נועד להחמיא.  אבל תשכחו מכל זה כשמדברים על ברידג' - אמנם משחק קלפים לכל דבר ועניין, אבל אחר. כאן מדברים על חשיבה ואסטרטגיה שלא נופלות מאלה שנדרשות לשחמט, אווירה אחרת וסוג שונה לגמרי של "קלפנים" - לפחות על פי התדמית, שחקני ברידג' הם מבוגרים, מבוססים ומשכילים. את החותמת הסופית לעניין המכובד נותנת הגדרת המשחק, כספורט תחרותי.

איפה נולד הברידג'? שורשיו נעוצים במשחקי קלפים המבוססים על לקיחות, שפותחו כבר במאה ה-16. הגרסה העכשווית של המשחק פותחה על ידי הרולד ונדרבליט ב-1925. המשחק מתבצע בין שני זוגות וכולל שלב של מכרז ושלב של משחק. מי שהתוודע לברידג' טוען, שהעסק הוא אינסופי ושאפשר להמשיך ללמוד ולהשתפר כל החיים. 

אוריה מאיר בת ה-49 מבית אריה התחילה לשחק בגיל 35, והתמכרה. כיום היא מנכ"לית ההתאגדות הישראלית לברידג' זו השנה השישית, לאחר שעזבה משרה מכניסה בהייטק, כדי להקדיש את זמנה למשחק ומה שסביבו ואף הקימה אתר ללימוד ברידג', באמצעות תוכנות מחשב ווידיאו.

ההתאגדות הישראלית לברידג': איגוד הספורט השלישי בגודלו בישראל

 "משחק שצריך להשקיע זמן ללמוד אותו. ולמי יש זמן? לפנסיונרים". פסטיבל הברידג', צילום באדיבות התאגדות הברידג'

למה דווקא ברידג'? כשפתחו חוג בישוב שלה, נזכרה מאיר בסבתה שכל כך אהבה את המשחק, והחליטה לנסות. "אני מאוד תחרותית באופיי ודי מהר נשאבתי לזה והתקדמתי מהר", היא מספרת. "אם היה לי יותר זמן, הייתי משקיעה והיה לי סיכוי להיות בנבחרת, אבל הניהול שואב ממני יותר מדי".

ההתאגדות הישראלית לברידג' היא גוף המטפל בכל הקשור למשחק בישראל, מכשיר מורים, מפיק תחרויות ואליפויות וגם פסטיבל ברידג' בינלאומי שנתי (שב-2019 יתקיים החל ב-31 במאי למשך שבוע). תופתעו אולי לשמוע, אבל ההתאגדות היא איגוד הספורט השלישי בגודלו בישראל, אחרי איגודי הכדורגל והכדורסל.

"יש לנו מעל 8,100 חברים רשומים ו-70 מועדונים ברחבי הארץ, מאילת עד נהריה", מספרת מאיר. "יש לנו נבחרות שמייצגות את ישראל בתחרויות בינלאומיות בקטגוריות של צעירים שמחולקות לגילאים, בוגרים, נשים וסניורים. נכון שמרבית החברים הם בני הגיל השלישי, אבל יש גם כ-1000 ילדים שמשחקים ועוד כמה מאות שחקנים בוגרים מתחת לגיל 50".

אפשר אבל לומר שזה עדיין משחק של הגיל השלישי?

 "כן, כי זה משחק שצריך להשקיע זמן ללמוד אותו. זה לא כמו רמי, שאתה לומד את החוקים ויאללה, משחק. אפשר ללמוד ברידג' די מהר, אבל כדי להגיע לעומק ולכל הרבדים, צריך להשקיע זמן. ולמי יש זמן? לפנסיונרים.

"מצד שני, היום ברידג' ניתן גם לתלמידים בבתי ספר כחוג העשרה. חלק מהם ודאי יתקדמו וימשיכו. אולי יעזבו את המשחק בשלב שבו יהיו עסוקים מדי בעבודה, חתונה והקמת משפחה, אבל יחזרו אליו בפנסיה".

"יש מחקרים שמראים שברידג' מונע דימנציה"

 מפתח את החשיבה ואת הזיכרון. מתוך פסטיבל הברידג' הבינלאומי, צילום באדיבות התאגדות הברידג'

ההמלצה שלה היא דווקא לא להתחיל בגיל מבוגר מדי. "התפיסה של המשחק טובה יותר ככל שאתה צעיר, ואז, בגיל הפרישה, אתה כבר יושב על זה טוב ויכול ליהנות כמו שצריך".

למה נוצרה למשחק תדמית אליטיסטית?

"אולי בגלל שזה משחק שמצריך כישורי חשיבה, ונוצרה תדמית שרק אוכלוסיות מסוימות יכולות להשתלב בו, אבל האמת היא שברידג' מתאים לכולם ויש לנו שחקנים מכל שכבות האוכלוסייה, מכל המגזרים ומכל הגילים".

יותר מהתדמית האליטיסטית, מטרידה את מאיר ההכללה של הברידג' בקטגוריית משחקי הקלפים, שמתקשרים לעולם משחקי המזל. "זו אחת הבעיות שאנחנו מתמודדים איתה", היא אומרת, "בעיקר כשבאים ללמד ילדים את המשחק".

ומה את עונה על זה?

"קודם כל, שהקלפים כאן הם רק האמצעי. אם אפשר היה לשחק את המשחק עם כלי שחמט היינו עושים את זה, אבל הקלפים מאפשרים מבחר בלתי נגמר של קומבינציות. גם מבחינת הנוחות, הכי נוח להחזיק קלפים.

"העובדה שמשמשים בקלפים לא הופכת את זה למשחק מזל. זה לא פוקר, שגם הוא מבוסס אגב על המון סטטיסטיקה, אבל יש לו תדמית שלילית. הברידג' הוא משחק אסטרטגי, שמאוד מאתגר ומאוד מחדד את המחשבה ואת הזיכרון. לדעתי הוא אפילו יותר מורכב משחמט. בשחמט, כשהוצאת חייל הוא יצא וכבר לא משחק. בברידג' צריך לזכור מה יצא, כי אם יצא קלף מסוים, אולי הבא בתור זוכה. הזיכרון פה מאוד משמעותי ואפשר לראות שחקני ברידג' ותיקים, מנתחים מהלכים שלמים מהזיכרון. זה אימון מעולה למוח ויש מחקרים שמראים שברידג' מונע דמנציה".

קשרי אהבה שנרקמו בין השחקנים

"ברידג' ניתן היום גם לתלמידי בית ספר כחוג העשרה". אוריה מאיר, צילום: יוסף כהן

אז אימון טוב למוח כבר אמרנו, אבל בברידג' יש גם קטע חברתי. "בסופו של דבר זה משחק של שותפות. כל זוג משחק נגד זוג אחר, אז אתה גם פוגש אנשים וזה מאוד קהילתי וחברתי. יש אפילו קשרי אהבה שנרקמו בין שחקנים. יש לנו כמה זוגות שהכירו כאן ובנו חיים יחד".

לנשים, היא אומרת, יש יתרון מספרי קל על פני הגברים בקרב שחקני הברידג', אבל לדבריה הן לא מקבלות ביטוי מספיק ברמות הגבוהות. "בקטע התחרותי הן נושרות", אומרת מאיר, "ורואים יותר גברים. נראה שהתחרותיות פחות בוערת במין הנשי. אני רואה את זה גם אצל הבנות הצעירות, ולכן פתחנו פרויקט בשם 'ספורטאיות עילית', שמובילות שתי אלופות עולם צעירות, כדי לקדם בנות בסביבה ידידותית".

בנוסף, יש אליפות ישראל נפרדת לנשים. "הן יכולות להשתתף בכל תחרות, אבל המטרה היא לתת להן נישה נוספת".

עבור אורנה גל בת ה-53 מרעננה, הברידג' הוא גם תחביב אהוב וגם קריירה שנייה. "האהבה לברידג' התחילה כבר בילדות", היא מספרת, "כשאבא שלי לימד את אחותי, שלושת בני דודי ואותי וויסט ואחר כך ברידג'".

כשהחברה בה עבדה כמתכנתת מחשבים נמכרה לפני שנתיים והיא מצאה את עצמה בחוץ, החליטה גל לנצל את הזמן הפנוי ולחזור למשחקי הברידג' עם אביה שלמה, היום כבר בן 80 אך עדיין משחק במרץ. "זה אומר ללכת איתו לתחרויות במועדוני ברידג'", היא מספרת, "ולהתחיל להתעמק במשחק, ללמוד ולהשתפר".

מה את מוצאת בברידג'?

"זאת פעילות עם הרבה מחשבה. מי שרוצה סתם להעביר זמן במשחק קלפים, יכול. מי שמעוניין להתקדם בברידג', צריך לזכור ולתכנן. זה עולם ומלואו. בנוסף, כמו במשחק הכדורשת שאני משחקת, שבו נדרש שיתוף פעולה בין בנות הקבוצה, גם כאן אני אוהבת את שיתוף הפעולה שמתחייב בין בני הזוג למשחק".

משחקים גם בגיל 80 פלוס

 בכלל לא דומה לרמי. מתוך פסטיבל הברידג' , צילום באדיבות התאגדות הברידג'

בשלב מסוים החליטה גל שהתחביב יכול בהחלט להפוך גם לקריירה שנייה, ועברה קורס למורי ברידג' ואחריו קורס למנהלי תחרויות. כיום היא מלמדת את המשחק מבוגרים וילדים בבתי ספר. "הילדים שאני מלמדת הגיעו תוך חצי שנה של למידה להישגים יפים במסגרת תחרות ארצית לבתי הספר ואולימפיאדת הילדים", היא מספרת. "חלקם מגיעים לחוג בגלל שיש שחקני ברידג' במשפחה. אחת הילדות סיפרה שבחופשה משפחתית היא שיחקה עם סבא וסבתא".

אצל המבוגרים שהיא מלמדת במרכז לגיל הזהב ברעננה הקצב אולי איטי יותר, אבל ההנאה מרובה. "הם תמיד באים עם חיוך", היא מספרת. "מגיעים אנשים שיצאו לפנסיה, גם בני 80 פלוס, תמיד יש אווירה חברית בשולחן. חלקם נפגשים גם מחוץ לחוג, זה יוצר עוד מעגלים של עיסוק וחברותא".

איזה כישורים נדרשים כדי להצליח במשחק?

"בגדול כל אחד יכול לשחק, אבל יש אנשים שיש להם גישה. זה לא בהכרח יותר שכל, אלא קו מחשבה מסוים שמתאים למשחק. יכולת לתכנן כמה צעדים מראש".

להנאתה היא משחקת פעמיים בשבוע, לסירוגין עם חברה ועם אביה. "זה דבר נפלא", היא אומרת, "זה עושה לי כל כך הרבה טוב. וגם לאבא".

אבל ברידג', מתברר, הוא תורה שאפשר להמשיך וללמוד עד אין קץ. "למדתי המון בשנתיים האחרונות", מספרת גל, "ואני ממשיכה ללמוד, גם אצל מורה פרטי. מדובר אמנם ב-52 קלפים שמחולקים לארבעה אנשים, אבל זה אינסופי".

"ברידג' ורמי זה כמו ההבדל בין כיתה א' לאוניברסיטה"

  משחקת בשביל הכיף ולא בשביל התחרות. אודליה טלמון, צילום באדיבותה

אודליה טלמון בת ה-69 מהרצליה משחקת ברידג' כבר עשר שנים, רק בשביל הכיף. "התקרבתי לגיל השלישי", היא מספרת איך הכל התחיל, "חיפשתי תחביב וחשבתי שזאת דרך נהדרת להעביר זמן, לבלות, לאתגר את המוח".

אחותה הבכורה, שמשחקת ברידג' כבר 20 שנה, היתה זו שהמליצה ודחפה. "היה גם חלק גדול למורשת המשפחתית שלנו. ההורים בבית תמיד שיחקו קלפים וגם במשפחה המורחבת של אימא שלי, כל מפגש משפחתי היה מסתיים במשחק רמי. זה היה כיף ולמדתי לשחק כבר בילדות".

אבל ברידג' זה לא רמי.

"בכלל לא דומה לרמי, זה כמו ההבדל בין כיתה א' לאוניברסיטה. בברידג' יש הרבה מאוד תיאוריה, הרבה עבודה על זיכרון וריכוז. לצערי אני לא מצטיינת בזיכרון וריכוז ולכן לא הכי מבריקה במשחק, אבל אני לא תחרותית ולא אכפת לי מי מנצח. אני מאוד נהנית גם כשאני מפסידה".

בן זוג קבוע למשחק היא מעדיפה שלא יהיה לה. "אני נמנעת מהתקשרות טוטאלית, אז יש לי כמה בני זוג, שזה מאוד חריג בעולם הברידג'. אבל אני מסתדרת, ברוב התחרויות מוצאים אנשים שאין להם בן זוג קבוע ומצמידים ביניהם. אני משחקת פעמיים בשבוע במועדון בצהלה, בכל פעם שלוש שעות מינימום, ויוצאת עייפה אבל שמחה".

זאת גם מסגרת חברתית?

"אותי אישית הקטע החברתי הוא לא מה שמושך, אבל הרבה מועדונים מארגנים פעילויות ונופשונים בארץ ובחו"ל וזה עניין מאוד חברתי. אחותי ובן זוגה מצאו חבורה שלמה במועדון הברידג' שלהם, ומאז הם מבלים ביחד. מכיוון ששפת המשחק היא בינלאומית, יש לי חברות שבכל מקום שהן נוסעות בחו"ל, הולכות לקלאב המקומי ומשחקות".

בשבילה, היא אומרת, המטרה היא בעיקר להתקדם ולהתעמק במשחק. "עצם ההתקדמות מספיקה לי ואני כל הזמן לוקחת עוד קורס ועוד קורס. אני אוהבת ללמוד, וחלק מהמוטיבציה שלי היא להשתמש במוח. החומר נורא חכם והגיוני. ממש מאיר עיניים, אפילו מרגש".

משחקים ומשפרים את הזיכרון

משפרים את תפקוד המח

10 פעילויות לשיפור תפקוד המח

עוד טיפים שיעזרו לכם לשפר את הזיכרון

ויש גם צמחי מרפא לשמירה על ראש צלול

לא מאוחר להתחיל: 5 משחקים למבוגרים

חדרי בריחה: ההתמכרות החדשה שלכם

הסוד לאריכות ימים: לא להפסיק ללמוד