האקורדיון שהציל את חיי

בשביל לא מעט אנשים כלי הנגינה אקורדיון מתקשר לקומזיץ ליד המדורה עם יאצק, מוסיקה עממית, טנגו ברחובות בואנוס איירס ושאנסונים צרפתיים של פעם.  שיחה אחת עם אמיל אייבינדר לא רק תשנה לכם את התפיסה על הכלי הזה, יש אפילו סיכוי שתתאהבו בו עד כלות.

אמיל הוא אמן אקורדיון ישראלי שעשה קריירה בינלאומית, זכה בלא מעט פרסים בתחרויות בינלאומיות, וכשהוא מדבר על האקורדיון פניו מוארות ועיניו בוהקות. ניכר כי האקורדיון בשבילו הרבה יותר מכלי מוסיקלי, "זה ממש חלק מגופי", הוא אומר. "אני לא יודע איפה הייתי היום, אם לא הייתי  מכיר את הכלי הזה".

נכתבו על אמיל אייבינדר אין ספור סופרלטיבים:  מנגני האקורדיון הטובים בעולם, וירטואוז פנומנלי, עוצר נשימה, מהפנט ועוד. אבל ההתחלה לא הייתה קלה כלל וכלל, בקישינב שבמולדובה לפני 69 שנים.

אמיל במולדובה. צילום מהאלבום הפרטי באדיבותו

המורה לנגינה זיהתה את הכישרון ואמיל זכה בלימודי נגינה

"נולדתי למשפחה מאוד ענייה", הוא מספר, "היו לנו שכנים עשירים שהיה להם ילד בן שש. פעם בשבוע הגיעה מורה ללמד אותו לנגן על אקורדיון. לא יודע מה היה בצליל הזה ששמעתי מהחלון, אבל הוא ריתק אותי. שנה שלמה עמדתי ליד החלון, והקשבתי לשיעורים. הייתי רק בן שש, וידעתי בדיוק מתי המורה מגיעה כל יום. היא כנראה הבחינה בי, ויום אחד הגיעה אלינו הביתה. היא אמרה לאמא שלי שהיא רוצה לעשות לי מבחן מוסיקלי. ילד קטן יושב שעה שלמה, ומקשיב לשיעור מוסיקה זה לא בדיוק נורמטיבי.  ילד קטן אמור לשחק בכדור. אמא הבהירה לה שאין לנו כסף לשיעורים. למורה לא היה אכפת. היא השמיעה לי מקצבים שונים וביקשה שאחזור עליהם. היא אמרה שיש לי כשרון נדיר, והתחילה ללמד אותי בלי כסף".

אמיל בהעברת השגרירות לירושלים עם אילה חסון. צילום: פרטי

זה היה מה שחשבת שיהיה?

"הרבה יותר. אני כנראה נולדתי לנגן על אקורדיון. אחרי חצי שנה כבר לא היה לה מה ללמד אותי, והיא העבירה אותו ללימודים גבוהים יותר. למדתי באקדמיה למוסיקה אצל המורים הכי טובים במוסקבה. היה לי מזל שלמדתי גם מוסיקה קלאסית וגם עממית. המורה הזאת פתחה לי את הדרך לחיים בגיל שש. היא נתנה לי יד שמשכה אותי מהמקום שבו הייתי, לחיים שאני חי אותם היום. איפה הייתי בלי היד הזאת שלה".

האקורדיון התגבר על האנטישמיות

הקריירה האמיתית של אמיל התחילה למעשה בערב אחד שהשפיע על כל חייו: "הייתי בן 20, וחזרתי עם חברים ממשחק כדורגל בפארק. עברנו דרך מסעדה, והייתה שם חתונה. ניגנו שם על גיטרה, קונטרבס ואקורדיון. אני מקשיב ככה מבחוץ, ושומע צליל מוכר של קטע אקורדיון שהייתי מנגן המון, אבל בעיבוד לגמרי אחר, הרבה יותר עממי וחזק. הרגשתי שאני פשוט מוכרח להיכנס למסעדה. החברים חשבו שאני לא נורמלי. כבר היה מאוחר רצו ללכת הביתה. אני התעקשתי. 

בדיעבד, זאת הייתה ההחלטה הכי טובה בחיי. יכול להיות, שאם לא הייתי ניכנס לא הייתי המוסיקאי שאני היום. במוסיקה אם אתה רוצה להשיג משהו אתה מוכרח להיות טוטאלי, ממש פנאטי ואת זאת הבנתי כשנכנסתי למסעדה וגיליתי שעל האקורדיון מנגן פאבלוב סרג'יו, אחד הנגנים החשובים של מוסקבה.

התיישבתי לידו הוא נתן בי מבט ואמר:  'אתה יהודי'. האנטישמיות הייתה כל כך חזקה שם, שמיד זיהו. הוא הופתע שאני אוהב מוסיקה צוענית, וקבענו שאגיע אליו בבוקר. הוא ניגן בלהקת רקדנים ושילמתי לו כדי שילמד אותי את כל סוגי המוסיקה. תוך שנה ניגנתי על אקורדיון צרפתי, אחר כך ארגנטינאי. נכנסתי לזה עד כלות. לא היה חשוב לי יום או לילה. ניגנתי וניגנתי. למדתי אצלו שנתיים. הוא לא חשב שאתפוס כל כך מהר. התחלתי לנגן בלהקה של רקדנים  הייתי נגן ראשי בלהקות המולדובניות 'מיוריצה' ו'ז'וק'. כל הזמן דאגו להבהיר לי שאני אמנם טוב, אבל אני יהודי. כשהיו אומרים את השם שלי בהופעה לא אמרו   אייבינדר, אמרו אמיל אייבנדירוסקו, שלא ידעו שאני יהודי".

ב-1990 עולה אמיל לארץ, עם אשתו רוזה. מהר מאד הוא מוצא בארץ עבודה כאקורדיוניסט.  משנת 1994 הוא מכהן כמנהל מוסיקלי של להקת "הורה ירושלים", ובשנת 2000 הוקמה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים מחלקה לאקורדיון, בראשותו. במקביל הוא ממשיך בקריירה בינלאומית, נוסע לפסטיבלים וזוכה במקומות ראשונים. ב-2012  זכה במקום ראשון בתחרות הבינלאומית למוזיקה יהודית באמסטרדם. לא מזמן חגג אמיל 50 שנות נישואין. הזוג חי בירושלים מאז שעלו לארץ. יש להם שלושה ילדים, שישה נכדים ורק אחד מהם- דוד בן ה-17 קיבל את הגנים מאמיל, ומנגן על אקורדיון.  

אמיל ואשתו רוזה. צילום: אלבום פרטי

מה יש בכלי הזה שגרם לך להתאהב בו?

"אין הסבר. הצליל מהפנט אותי. אמרתי שהאקורדיון הוא חלק מהגוף שלי, אבל האמת שהוא הגוף שלי. אני לא מנגן על אקורדיון אני חי אותו. האקורדיון הוא תזמורת שלמה. אני לא נותן הופעה על הבמה, אני נותן חיים מוסיקליים שלמים. אני מתעקש שתמיד יהיה אור כדי שאוכל לראות את הקהל.  אני חייב לראות אותם, ולתת להם להרגיש שאני מנגן בשבילם, ואז הם משתתפים איתי".

אמיל אייבינדר ותלמידיו. צילום: אמנון מהללאל

יש תחושה בכל זאת שזה כלי הולך ונעלם.

"אני אעשה הכל כדי להציל אותו. המחלקה לאקורדיון שפתחתי באקדמיה לפני 18 שנה הייתה רק ההתחלה. אני רוצה לפתוח בית ספר מוסיקה לילדים רק ללימודי אקורדיון. בלי ילדים שינגנו על הכלי, הוא לא יחזיק מעמד.  מוכרחים להעביר את הידע מדור לדור. מגיעים אלי ללמוד מכל העולם. עשיתי הופעה בטוקיו וילד בן 14 ששמע אותי, למד עברית ועלה לארץ כדי ללמוד אצלי אקורדיון. את המקום שלו תפסו כל מיני אורגנים חשמליים וזה לא מתקרב לצלילים של האקורדיון. זה הכלי היחידי חוץ מפסנתר שיכול להופיע לבד. הם לא צריכים עזרה, הם תזמורת שלמה. אקורדיון יכול לנגן קלסי ג'ז ועממי. הכל."

ב-27.9 יערך פסטיבל האקורדיונים הגדול במסגרת פסטיבל אבו גוש וזאת הזדמנות נפלאה לראות גם את אמיל בפעולה יחד עם נכדו, וגם אומנים אחרים שיופיעו בחמישה מוקדים ברחבי מתחם כנסיית קריית יערים. הנגנים המשתתפים, רבים מהם תלמידיו של אמיל, ינגנו שם ואלס, טנגו, ג'ז קלסי ומוסיקת עולם.

 תמר הירשל - האמנית שקלינטון התאהב בה

להקת הכלייזמריות המצליחה שהוקמה כמרד נעורים

האלמנות שהפכו לנשות עסקים   

הגשמת חלום ושמה מילון

אף פעם לא מאוחר להיות עו"ד - נעמי גינס עשתה זאת בגיל 70

 גמלאים מתנדבים ומדריכים במוזיאון המדע

 קריירה חדשה בקעקועים בעשור השישי לחיים

"כל עוד אהיה מסוגל, אמשיך לרוץ"

הצטרפו לקהילת הצעות עבודה של מוטק'ה