הארי קרישנה: הזוג שחי בהודו 10 שנים

חולמים לגור בבית קטן בכפר קסום, הצופה אל הרים מושלגים, בלי טרדות פרנסה או ביטחון והרחק מתלאות היומיום? בני הזוג נמרוד רן (68) ומירי זינגר (61) מתל אביב הגשימו את החלום. שלושה חודשים בהודו הרחוקה במסגרת טיול הפכו לעשר שנים קסומות, לאחר שהבינו ששם הם רוצים לחיות. כיום, חמש שנים אחרי שחזרו לארץ, הם עסוקים בליווי קבוצות של מטיילים ישראלים לאזור ההימלאיה בצפון הודו, שהיה להם כבית.

הכל התחיל באינתיפאדה השנייה בשנת 2000, שבין שאר נזקיה, עצרה את התיירות לישראל. בני הזוג, שניהם מדריכי טיולים ללא ילדים, הבינו שעבודה לא תהיה בקרוב. "כל הקבוצות שלנו התבטלו", מספר נמרוד, החווה את אותה בעיה גם כיום, בימי גל הטרור הנוכחי. "אפילו צליינים פחדו להגיע. מכיוון שהכל קרה בחודש אוקטובר, שהוא הזמן הטוב ביותר מבחינת מזג אוויר לנסוע למזרח, שנינו הסתכלנו אחד על השנייה ואמרנו: 'הודו'".

בתכנית, כאמור, היה טיול קסום של שלושה חודשים, אבל כשהגיע הזמן לחזור היו בני הזוג בהאמפי, מהמקומות היפים בדרום הודו. הם לא היו צריכים יותר מזה כדי להחליט שהם ממשיכים לטייל, ובטקס חגיגי שערכו, שרפו את כרטיסי הטיסה שלהם חזרה ארצה. "בהודו הזמן עובר לאט", מסביר נמרוד, "כך ששלושה חודשים יכולים להימשך עשר שנים".

בשלב מסוים עשו השניים גיחה ארצה, כדי להשכיר את דירתם, מה שאפשר להם לממן בקלות את החיים בהודו הזולה. "היינו צריכים לסדר בארץ דברים שנשארו פתוחים. אחרי הכל, יצאנו לטיול של שלושה חודשים, והשארנו הכול כאילו קפצנו רגע לסופר", אומר נמרוד.

"הפכנו לסוג של הורים ויועצים למטיילים הצעירים" 

אחרי העניינים הפרוצדורליים שבו מירי ונמרוד להודו, והמשיכו לטייל בה ובארצות השכנות. הם למדו רייקי ויוגה והמשיכו להתנסות ולהשתלם, עד שהפכו בעצמם למורים - היא ליוגה והוא לרייקי.

שנתיים מאוחר יותר, נקרתה בפניהם לראשונה ההזדמנות להתיישב במקום. "היינו בגסט האוס בבאגסו, כפר קטן שנמצא בדרמסלה שבצפון הודו", נזכרת מירי. "פנה אלינו בחור אוסטרלי, וסיפר שהוא וחבר סגרו חוזה עם תושב מקומי, על שכירת שתי יחידות דיור בשטח שלו, אבל אז החבר נעלם. הוא שאל אם אנחנו רוצים לשכור את הבית במקומו. הסכמנו מיד".

בני הזוג שילמו לבעל הבית עבור בניית יחידת המגורים, שהייתה עדיין רק על הנייר, תמורת הזכות להשתמש בה לתקופה ארוכה. "זה היה בית קטן וצנוע", אומר נמרוד, "אבל מי צריך יותר מזה כשיש נוף מדהים מסביב ומקום ללמד. בקומה העליונה פתחנו סטודיו ליוגה ורייקי, ובתחתונה גרנו".

הכפר באגסו חביב מאוד על מטיילים ישראלים צעירים, המכנים אותו "המתנ"ס". "המקום הוא גן עדן", מספרת מירי. "יש בו גם טבע פראי וגם המון עניין מבחינת קורסים. מכיוון שדרמסלה היא מרכז בודהיסטי טיבטי, יש באזור גם מקדש, ספרייה ומרכז ללימודי בודהיזם. אנשים שמגיעים ללמוד בודהיזם מלמדים גם דברים אחרים, כך שאפשר ללמוד שם מדיטציה, טנטרה, ויפאסנה, יוגה, עיצוב תכשיטים וציור מנדלות".

רבים ממחפשי הדרך הצעירים במקום, הגיעו גם לשיעורי היוגה של מירי ולשיעורי הרייקי של נמרוד. "עבדנו המון", הוא מספר. "לפעמים כבר רצינו איזה שבוע חופש, אבל הביקוש היה מאוד גדול. מכיוון שהיינו בערך בגיל של ההורים של רוב החבר'ה הצעירים האלה, הפכנו גם לסוג של הורים ויועצים. הופתענו לגלות עד כמה הם רוצים לשתף אותנו ולשמוע עצות של אנשים מבוגרים. היה מרגש להיחשף לפתיחות שלהם לשמוע על ניסיון החיים שלנו וללמוד ממנו".

"לא מתעסקים בלעשות, מתעסקים בלהיות"

איזו מן שלווה, ולא עושים שום דבר. צילום: באדיבות נמרוד ומירי

לדבריו, הוא ומירי הרגישו שיש להם תפקיד בהודו. "אולי עזרנו לצעירים האלה ולו במעט למצוא את דרכם, ולראות שהודו זה לא רק לשבת ולעשן כל היום, ולקרוא למלצר שיביא לך 'לאסי' (משקה הודי- ע.כ). יש בה הרבה יותר מזה. מצד שני, גם אנחנו למדנו מהם לא מעט, וחזרנו לימים שהיינו סטודנטים שמחפשים את דרכם בחיים".

למירי ולנמרוד היה תפקיד גם כשמבוגרים הגיעו מהארץ, כדי להצטרף לילדיהם בטיול הגדול במזרח. "פגשנו שם די הרבה הורים כאלה", אומר נמרוד. "הילדים היו מאוד בחרדות לפני שהם הגיעו, ואנחנו היינו על תקן המרגיעים. כשההורים הגיעו, הצעירים היו מבקשים גם שנעסיק אותם מדי פעם, כדי שהם יוכלו להתאוורר. עם חלק מהמטיילים שפגשנו אנחנו שומרים על קשר עד היום".

ומה עושים בשעות הפנאי בכפר הודי קטן? מטיילים ברגל בטבע אל המפלים שבקרבת מקום, יורדים לשוק, אוכלים באחת מהמסעדות הרבות באזור, לומדים, מכירים אנשים מכל העולם, ובעיקר - חיים את הרגע. "בהודו לא מתעסקים בלעשות", הם אומרים, "מתעסקים בלהיות".

בעונת החורף, כשהטמפרטורות ירדו והכפר וסביבתו התכסו בשלג, נדדו בני הזוג למקומות חמימים יותר: לגואה שבדרום הודו, לארצות שכנות כמו תאילנד, בורמה, וייטנאם, קמבודיה, סרי לנקה ונפאל, או לישראל. את הוויזה שלהם בהודו נאלצו לחדש מדי שלושה חודשים, מה שהיווה סיבה נוספת לצאת מהמדינה ולראות מקומות אחרים.

- ומה קורה כשנזקקים לטיפול רפואי?

מירי: "האמת שחוץ מכאב שיניים, לא היינו חולים כל השנים האלה. היינו בריאים לגמרי, בתוך האנרגיה של הרייקי, עשינו יוגה, הפכנו לצמחונים ואכלנו מאוד בריא, טיילנו הרבה ברגל. בביקורים בארץ היינו עוברים בדיקות שגרתיות, אבל גם שם זה אפשרי. יש בהודו בתי חולים מצוינים, ולמי שהפרוטה בכיסו אין בעיה לקבל טיפול טוב. בנוסף, יש רופאים איורוודים ונטורופתים, שמאוד סמכתי עליהם".  

"החזרה לארץ היתה טראומטית"

ההרפתקה הגדולה הסתיימה לפני חמש שנים, כשבני הזוג שבו ארצה בשל אילוץ משפחתי, ומאז נשארו כאן. "החזרה ארצה היתה טראומטית", משתף נמרוד, "אי אפשר להסביר כמה זה קשה. בחצי השנה הראשונה הייתי ממש אאוט. אחר כך התחלתי לתאם תדרים עם מה שיש כאן, ומאז הכול טוב".

נמרוד שב להדריך קבוצות תיירים בארץ, השתלם גם ברפלקסולוגיה, וכיום מטפל ברייקי וברפלקסולוגיה ב"טיליה", קליניקה לרפואה אלטרנטיבית בתל אביב. מירי מדריכה קבוצות תיירים, אך בעיקר ממשיכה לקחת קורסים בנושאים שונים, וליהנות ממה שיש לתל אביב להציע.

לאחרונה הוצע לשניים ללוות קבוצת מטיילים ישראלים בגילאי 60-70, לטיול של שבועיים בהודו. "מובן שקפצנו על המציאה, אבל שאלנו למה רק שבועיים? יש לנו בהודו המון חברים טובים. החלטנו לנסוע שבועיים לפני הקבוצה, ולהישאר עוד חודש אחרי", הם אומרים.

כשהגיעו להודו לקראת הטיול של הקבוצה, הזדמנה בפני מירי ונמרוד פגישה מרגשת, עם ארבעת הילדים של בעל הבית ועם אחיו בכפר באגסו, שאיתם חיו בצמידות במשך שבע שנים. "עזבנו אותם ילדים קטנים ועכשיו יש להם שפם", צוחקת מירי. "אלה ילדים שליווינו את הגדילה שלהם. הם היו עוברים אצלנו כל יום לפני ואחרי בית הספר, וזה היה לנו מאוד נעים. בזכותנו הם מדברים אנגלית, ואפילו קצת עברית". 

"בהודו לא משנה בן כמה אתה"

מקדש הזהב באמריצר, הודו. צילום: באדיבות נמרוד ומירי

בעל הבית שמח לאפשר להם להתגורר שוב בביתם לשעבר, והם זכו לשחזר את השנים הטובות בכפר, בעודם מכינים את מסלול הטיול לקבוצה. "ביקרנו במרכז הבודהיסטי, טיילנו בטבע כדי לוודא שהמסלולים שהכרנו לא השתנו. יצרנו קשר עם מורה למוזיקה הודית, עם נזיר שמלמד בודהיזם ועם נשים מקומיות, שיעבירו קורס בישול הודי אצלן במטבח, למטיילים".  

קבוצת המטיילים שנחתה בעיר אמריצר, חברה אל נמרוד ואל מירי בהמשך, ומשם עלו כולם להימלאיה. "טיילנו איתם במסלולים שאף אחד לא מכיר, שכמובן הותאמו לגיל הקבוצה, תרגלנו מדיטציות, למדנו בודהיזם, נפגשנו עם מוזיקאים הודים שניגנו בפנינו קונצרט, ולמדנו בישול. האנשים בקבוצה היו מוקסמים".  

עכשיו מירי ונמרוד מתכוונים להוציא קבוצות לצפון הודו, מדי אביב וסתיו. "האזור של ההימלאיה הוא מאוד יפה וירוק ומאוד שליו, יחסית לאזורים אחרים בהודו", אומר נמרוד. "לא רואים שם את תמונות העוני האיומות של הודו. בעונות המעבר מזג האוויר מאוד נעים, וכמובן, יש באזור את כל העניין הבודהיסטי".

- ואיך זה לחזור להודו אחרי חמש שנות היעדרות?

"זאת היתה חוויה מרעננת ומקסימה. למרות שאנחנו היום מבוגרים יותר, בהודו לא משנה בן כמה אתה. אתה חוזר להיות צעיר".

הצטרפו    לקהילת הטיולים של מוטק׳ה

אתם והחבר'ה: 5 מסלולי טיול עם חברים

להגשים חלום: תרמילאית בת 64 

הטיול הגדול: לא רק אחרי צבא

שיט באיים הקריביים: גן עדן עלי אדמות

זיכרונות מהודו

להגשים חלום: האישה שיצאה למסע מלכת המדבר

הזוג שיצא למסע ללא זמן בארה"ב בקרוואן

האישה שעזבה הכל והפכה מורה ליוגה

ללכת על המים: איך נערכים לטיול שיט? 

לחיות עד 150 שנה? זה אפשרי