הגברת הראשונה של עולם הקוסמטיקה

הסיפור של יפה בירנפלד, 85, מוכיח שהצלחה יכולה להגיע בכל גיל, אבל היא דורשת אומץ, תעוזה וביטחון עצמי. כדי להבין את סיפור ההצלחה של מי שלמעלה ממחצית מחייה היא אשת עסקים ובעלת מכון קוסמטיקה צריך לחזור לילדותה, אל מי שבכלל חלמה להיות רופאה. "לא סתם רופאה, חלמתי להיות הרופאה הכי גדולה בעולם", היא אומרת בעיניים בורקות. 

חלום חייה היה מה שהחזיק אותה בלימודיה בבית הספר האנטישמי ברומניה. "אלמלא המטרה שהייתה נר לרגליי, ייתכן שלא הייתי עומדת בסבל ופורשת", היא אומרת, ומוסיפה כי יתר החברים שלא עמדו בגילויי האנטישמיות עזבו את בית הספר, שהיה רווי שנאה ליהודים. "התלמידים הגויים העליבו, גנבו ספרים והיכו. גם חלק מהמורים התגרו והציקו".

אבל כל אלה לא הפילו את רוחה, ויפה הייתה תלמידה מצטיינת. "השכלה היא בעיני המפתח להצלחה, ותמיד שאפתי להנחיל עמדה זו גם לילדיי", היא אומרת ומתגאה בבתה הבכורה, מלי, עורכת דין במקצועה ובעבר שותפה באחת הפירמות הגדולות בישראל, בנה אילן, רואה חשבון ויו"ר דלויט הבינלאומית, ובתה גילה, וטרינרית במקצועה. שתי הבנות עובדות איתה כיום בעסק, אבל לכך נגיע בהמשך.

בינתיים יפה הילדה לא מוותרת על החלום להיות רופאה גם כשהאנטישמיות גואה ברומניה ומשפחתה נשלחת ממקום למקום. בשנת 1947 משכנעת אותה חווה, אחותה הבכורה, לעלות ארצה: "היא אמרה לי שהיא מאמינה שיש סכנה ליהודים אבל ידעה לפרוט על הנימים שהכי דיברו אלי, כשציינה שבישראל כל מוסדות הלימוד יהיו פתוחים בפניי".

"למרות ההצלחה של העסק הרגשתי אומללה"

 גילתה שהיא יזמית בנשמה. יפה בירנפלד, צילום באדיבותה

בדצמבר המקפיא של אותה שנה האחיות יצאו לדרך על ספינה רעועה. כעבור 3 חודשים הגיעו לתל אביב. אחרי מסע נדודים בין רעננה, כפר הנוער חסידים וכרכור, כולל שירות צבאי בירושלים וברמלה, חזרה יפה לתל אביב ומאז ועד היום היא מתגוררת בעיר הגדולה.

ומה קרה לחלום להיות רופאה?

"נאלצתי לוותר עליו, בגלל העברית הדלה שהייתה בפי והעובדה שהחליטו בשבילנו בכפר הנוער שנעבוד במשק, במקום לעשות תעודת בגרות. בהמשך חשבתי לצאת לקורס אחיות, אבל הוא היה כרוך בשירות קבע בצבא לשלוש שנים. שיקולי הפרנסה גברו ויצאתי לקורס מזכירות-כתבניות בחיל האוויר".

בצבא הכירה יפה את יחיאל, שהפך לבעלה ובהמשך לשותף שלה בעסקי הקוסמטיקה. אבל עד שהגיעה לעסק שהקימה במו ידיה עבדה יפה בשלל עבודות, בין השאר כמזכירה של ראש לשכת רואי החשבון בישראל ובלשכתו של מרדכי נמיר, ראש עיריית תל אביב דאז. בין משרה למשרה ילדה את שלושת ילדיה ונשארה בבית לגדלם. "בשמחה ובנחת", היא מדגישה. "להיות אימא במשרה מלאה היה צעד נכון ואני מאמינה בכך גם היום, זו חוויה בלתי חוזרת הן לאימא והן לילדים".

כשבתה הצעירה הלכה למעון יפה שוב חיפשה עבודה, ומצאה אותה בחברת "לון", שהציעה עבודה במכירות קוסמטיקה בשעות גמישות. היא יצאה לקורס יועצות יופי וגילתה שהיא אשת מכירות מעולה ויותר מכך, יזמית אמיתית. "במקום לעבור מדלת לדלת כפי שהיה נהוג אז קבעתי פגישות עם ארגוני נשים ומפיקות אופנה ואירועים והצעתי להם לשלב מוצרי קוסמטיקה. בהמשך יזמתי שיתוף פעולה עם אחד הבנקים הגדולים והפכתי ליועצת היופי הבלעדית שלהם. בבוקר הייתי אימא ואחר הצהריים ייעצתי לעובדות ונתתי הרצאות על תדמית עסקית, טיפוח ויופי".

יפה ראתה כי טוב והחליטה להעמיק וללמוד קוסמטיקה רפואית. "כשיש לי בעיה אני מדברת עם עצמי", היא אומרת. "במקרה הזה אמרתי לעצמי איך מהחלום של להיות רופאה הפכת ליועצת יופי? אם את רוצה את המקצוע את הולכת להתעמק בו". כך אחרי מספר שנים עזבה את עבודתה בבנק, ובשנת 1978 פתחה מכון יופי בבעלותה בדיזנגוף סנטר, מכון שפועל עד היום. אבל ליפה זה לא הספיק. "למרות ההצלחה של העסק הרגשתי אומללה".

למה?

"שוק הקוסמטיקה היה אז עלוב ביותר. בתכשירים לא היו חומרים פעילים ואני עברתי את כל המעבדות בישראל. לא אהבו אותי כי שאלתי שאלות ולא קיבלתי תשובות וכבר התחמקו ממני. צריך להבין שבאותן שנים היו כאן פרפומריות וממש מעט חברות: רבלון, אסתי לאודר והלנה רובינשטיין. היו מחלקות קוסמטיקה ב'משביר לצרכן' וב'שקם' אבל לא היה מה שיש היום. מי שרצתה טיפול אמיתי הייתה צריכה לבוא לאבחון אצל הקוסמטיקאית שהתאימה לה חומרים. אחרי הייעוץ הייתי צריכה למכור מתוך מה שיש לי להציע. הבנתי שאם אני רוצה כסף מהמקצוע יהיה לי, אבל גם תהיה לי לקוחה שבעוד עשר שנים תעמוד מולי מקומטת ורפויה".

האישה הראשונה בארץ שהפכה ליבואנית עצמאית

כנגד כל הסיכויים החליטה יפה לצאת ולחפש מוצרי מעבדה איכותיים. "אמרתי לבעלי שאם אמצא חברה טובה שתספק תכשירים שנותנים תוצאות אמשיך במקצוע ואם לא - אחזור להיות מזכירה בכירה. כמזכירה לכל היותר אקלקל נייר, אבל לא אקלקל פנים של אף אחת".

יפה יצאה לאנגליה, מלווה בבעלה יחיאל, אז עובד בכיר בחברת החשמל. מפגש בכנס הקוסמטיקה הגדול של התקופה הוביל לביקור במעבדה של "סוטיס" בפריז. "בעלי רצה לקחת אותי לראות את העיר היפה, ואני אמרתי לו שקודם אבדוק את המעבדה ואז נצא".

בסוף הייתה במעבדה כל הזמן. "הרגשתי כמו ילדה בדיסנילנד", היא אומרת. בסיום הביקור הבעלים של החברה העניק ליפה את הזכות להיות היבואנית הבלעדית של סוטיס פריז בישראל, וכך הפכה לאישה הראשונה בארץ שהיא יבואנית עצמאית ולא חברת שיווק.

מזה שנים שהיא מחזיקה גם במכון היופי היחיד בארץ שמורשה על ידי הארגון הבינלאומי המפורסם "סידסקו". "הדרך לא הייתה קלה", היא מודה, "היה מאוד קשה לקבל רישיונות ממשרד הבריאות למוצרים החדשניים. הייתי היבואנית הראשונה בארץ והיחידה שהביאה ארצה את התכשיר הפעיל הראשון, ומשרד הבריאות לא עשה לי חיים קלים".

טיפלה במיטב כוכבות התקופה

 עם סתיו שטרסקו. צילום באדיבות יפה בירנפלד 

מיטב כוכבות התקופה עברו תחת ידיה של יפה שגם כיום, בעשור התשיעי לחייה, עדיין עובדת במרץ: "באופירה נבון טיפלתי בחדר השינה שלה", היא מספרת. "ראומה וייצמן קונה ממני עד היום מוצרים, רוב נשות הערוץ הראשון והעיתונאיות היו לקוחות שלי. בשלב מסוים כבר לא היה לי מקום והתחלתי להכשיר קוסמטיקאיות בשיטה של סוטיס, מערך שפועל עד היום בהצלחה ברחבי הארץ. רוב הפרסום היה מפה לאוזן ובכתבות ב'לאשה'".

הלקוחה המפורסמת ביותר של סוטיס היא ללא ספק גילה אלמגור. "יום אחד היא ירדה במדרגות הסנטר, ואחרי שהציצה בחלון הראווה נכנסה ושאלה אם אוכל לעזור לה", חוזרת יפה כ-30 שנה אחורה. "אני אף פעם לא מוכרת אשליות, אז אמרתי לה שאני לא מבטיחה שבעוד חודש היא תראה בת 30, אבל הצעתי שנתחיל. עשיתי לה בכל שבוע טיפול במשך כמה חודשים, שלושים טיפולים סך הכל, וגילה יצאה מגדרה ואמרה בעיתון ש'עד שלא הכרתי את יפה לא האמנתי בקוסמטיקה'".

את עובדת עד היום, איך זה? גם החברות שלך עובדות בגיל הזה?

"אין לי חברות", היא עונה בצער עמוק. "הן כבר לא איתנו. שואלים אותי הרבה 'מתי תעשי חיים' והתשובה שלי היא שלא חיכיתי לפנסיה ועשיתי הרבה חיים, וטוב שלא חיכיתי כי זה כבר לא אותו דבר היום. גם היום אני לא משאירה את ההנאות לאחר כך. לפעמים אנחנו הולכים לאכול ארוחת ערב בהילטון, יש שם פסנתרנית נהדרת. במהלך השנים ובזכות ארגון 'סידסקו' נסעתי עם בעלי לכנסים בכל העולם, ותמיד המשכנו לחופשה באזור".

את עובדת במשרה מלאה?

"אני מנהלת את אותו סדר היום כבר שנים רבות: עובדת עד הצהריים, הולכת לאכול ולנוח בבית וחוזרת ב-16:00 למכון היופי. בשעות הפנאי אני אוהבת ללכת לקונצרטים, לאופרה, לתיאטרון".

העסק משפחתי, אבל לא מדברים על עבודה בבית

 עם בנותיה, מלי וגילה, שגם עובדות עמה בעסק.  צילום באדיבות יפה בירנפלד 

והיום העסק שלך הוא משפחתי.

"בתקופת לימודיהם כל אחד מהילדים עבד בעסק חצי יום, אבל אחר כך הם המשיכו בקריירה משלהם. גם לבעלי הייתה קריירה אבל אחרי 35 שנה בחברת החשמל הוא יצא לפנסיה מוקדמת, והצטרף אלי לעסק שכבר היה מצליח מאוד. אף פעם לא העזתי לחלום שהבנות שלי יצטרפו אלי, אבל מלי שהייתה עורכת דין ושותפה במשרד מוביל הייתה בחופשת לידה שנייה, וחשבה מה לעשות הלאה. הצעתי לה לבוא לחשוב כאן בינתיים, כי יש הרבה עבודה, ומאז עברו 17 שנה וכיום היא אחראית על ההסכמים המשפטיים והניהול השוטף. גילה שלמדה ועבדה באיטליה חזרה לארץ עם בעלה והם החליטו להשתלב במפעל החיים שלי. בשנים האחרונות אני מכשירה אותה להיות אחראית להדרכה ולמערך הקוסמטיקאיות".

אתם מדברים על עבודה בבית? בכל זאת, חצי מהמשפחה עובדת ביחד כל השבוע.

"אני אף פעם לא הסכמתי לדבר על עבודה בבית אז הכל בסדר, אין ויכוחים או דיונים כשנפגשים וארוחת שבת היא אחד הערבים הנעימים ביותר. בעבר התייסרתי 'איזו מין סבתא אני שאין לי זמן  לנכדים', אבל בתי הרגיעה אותי שהזמן שלי עם הנכדים בשבת הוא זמן איכות אמיתי, שבו אני יכולה להשקיע בהם, ובאמת הקשר בינינו מצוין".

לסיום, איך אפשר בלי, מה היא שגרת הטיפוח שלך?

"כל בוקר אני מתקלחת, ולא רק מתקלחת - מקרצפת את כל הגוף. אני מתמרחת מיד אחרי: קרם עיניים דבר ראשון, סרום דבר שני על הפנים והצוואר, מעל זה קרם הזנה וצוואר וקרם גוף. לוקח לי זמן להתארגן ולהתאפר לפני יציאה מהבית, בערך שעה וחצי".

 [#middleBanner] 

הקימו עסק עצמאי דווקא בפנסיה

ממלאות את חייהן בעשייה - למען האחר

פתאום, בפנסיה, להפוך למורים

עושים את מה שאוהבים - בלי לצאת לפנסיה

מיתוסים בטיפוח: נכון או לא נכון?