|
צילום: Shutterstock
מי שהציץ בתוכנית הריאליטי החדשה "הכפר" בערוץ 10, שבה נדרשות משפחות להתמודד זו מול זו בסוג של "הישרדות" חלוצית, התוודע למשפחות שמתנהלות בצעקות ובעלבונות ושהמושג "כבוד הדדי" זר לעולמן. אבל בואו לא נתייפייף. אצל כל אחד מאיתנו בבית ניתזים מדי פעם עלבונות, הדציבלים עולים והכבוד ההדדי מוצא עצמו רמוס.
"כבוד זה קודם כול להקשיב לאדם שמדבר", אומרת ד"ר רבקה נרדי, סופרת ומטפלת אישית וזוגית. "לא לזלזל במה שהוא אומר, להתחשב בצרכים שלו, ולפעמים לדובב אותו כדי לדעת מה הם הצרכים האלה. זה לדבר בצורה שלא פוגעת, עם קווים אדומים. בלי אמירות כמו 'גידלת כרס מגעילה'. כבוד זה אומר למצוא את הדרך לומר דברים".
נרדי תארח בקרוב, ביחד עם בעלה ד"ר חן נרדי, מטפל זוגי גם הוא, דיון בנושא "כבוד וגבולות בזוגיות ובהורות", במסגרת סדרת המפגשים "שישי זוגי". "כרכנו את הכבוד ואת הצבת הגבולות ביחד", היא אומרת, "כי אם היה לנו כבני אדם באופן טבעי כבוד הדדי ביחסים, לא היינו צריכים את המושג של הצבת גבולות. העובדה שאנחנו צריכים להציב גבולות ולהיות אסרטיביים מאוד מצערת, כי היינו רוצים שזה ייעשה מעצמו.
"לא כל שכן ביחסים במשפחה. אנחנו מצפים ליחס טוב, אוהב, תומך ומבין. שיראו אותנו. אנחנו לא רוצים לומר משפטים כמו 'למה אתה מדבר אלי בגסות', או 'למה אתה מנצל אותי', אבל אנחנו חיים בעולם לא אידיאלי. אנשים מונעים מקונפליקטים פנימיים ומשריטות, ויוצאת מהם התנהגות שמחייבת אותנו לשמור על עצמנו, כדי שלא ניפגע.
"אני מוצאת שהרבה אנשים, ואולי זה גם עניין תרבותי, איבדו את ההבנה מה לא אומרים. מה חוצה קו אדום, כי הוא פוגע בכבוד האדם. אנשים פולטים דברים ולא רק בזמן כעס. יש תרבות של השפלה בזוגיות. אם אני אשפיל את האישה ואת הילדים, אני אעודד אותם לפעולה. אבל השפלה לא מעודדת אף אחד. גם בצבא, כשמשפילים חייל הוא לא הופך לחייל טוב יותר".
כבוד ביחסים הזוגיים וכבוד ביחסי הורים-ילדים הם לדבריה אתגר כפול שאי אפשר להפריד בשום שלב בחיים. "ההתנהגות שלנו כהורים לילדים משפיעה גם על הזוגיות, לטוב או לרע. אם הוא קמצן בתשומת לב לילדים, לא נוכח, זה משפיע על מה שהיא חושבת עליו גם כגבר. אם הוא רואה אותה מנהלת מאבקי כוח על גב הילדים, זה פוגע בתדמיתה בעיניו.
"גם ילד שרואה את הוריו רבים חווה הרבה מאוד עוגמת נפש, פחד ותחושה שאין עוגן, שההורים הם לא צוות. זו פגיעה אנושה מאוד בבריאות הנפש של ילדים. הם זוכרים וצוברים כעס. לוקח שנים לתקן דבר כזה ולהחזיר את האמון ואת תחושת הביטחון ביחסים במשפחה.
רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק
"ילדים לפעמים מגיבים עם השנים בניתוק מההורה הפוגע. הגיע אלי אדם כבן 70, נאור ומשכיל, שהתיישב ואמר שהוא רוצה להבין למה הבן שלו לא מדבר איתו 15 שנה. הניתוק יכול להיות גם סמלי ולא מוחלט, פשוט כמעט שלא מבקרים. מי יודע מה היה שם בילדות, אבל עכשיו המחיר משולם.
"אני מטפלת באנשים שכל כך כועסים על ההורים או על אחד מהם, שטיפול כבר לא עוזר. לאחרונה, בתוכנית על סליחה וכפרה בערוץ 2 הביאה צופית גרנט סיפור של גבר, שמתוך שבעת ילדיו, שישה לא מדברים איתו. התפלצתי מזה. לאורך התוכנית היא ניסתה ליצור קשר עם הילדים, והם לא רצו לדבר איתה. הם ודאי יודעים למה, אבל לא רוצים להיכנס למקום הנורא.
"לכן עניין של כבוד וגבולות במשפחה לא מתחיל היום, אלא אי שם בעבר. ילדים ובני זוג זוכרים השפלות. מצד שני, כל יום מחדש אתה יכול להחליט שאתה עוצר את זה, משנה גישה ומתחיל לדבר בכבוד".
אנשים שחיים הרבה שנים ביחד לפעמים מפתחים "עור של פיל" כלפי השפלות ואמירות מעליבות של בן הזוג.
"אני לא חושבת שצריך להשלים עם יחס רע לעולם. אם לבן הזוג שלי יש בעיות, התפקיד שלי הוא לשים גבולות כדי לא לסבול. איך שמים גבולות? אם מישהו פותח עלי פה, אני אומרת לו שהשיחה הזאת לא יכולה להתקיים. אני שואלת 'אתה שם לב איך אתה מדבר אלי?'
"הרבה אנשים מדברים בגסות ולא שמים לב, כי פשוט לא אמרו להם. אולי בסביבת העבודה שלהם היחס הזה התקבל, אולי הרבה שנים בן או בת הזוג, שרק רוצה הרמוניה ושלום, פחד לחרחר מריבות והוא התרגל, אבל אף פעם לא מאוחר לשנות את זה".
עוד על זוגיות:
היא רוצה מוזיאון, הוא רוצה שופינג
נישואים פתוחים? תחשבו על זה טוב
לפורום ייעוץ זוגי: לחצו
|
לדעתי התנהגות כזאת זה ענין של חינוך מבית, ילדים שגדלו במשפחות ששפ הצעקות וההשפלות היו מנת חלקן לוקחים זאת לחייהם לאחר מכן.
אדם שצועק חושב שהוא צודק בכך שקולו גובר על השני. נהפוכו, ברוב המקרים הוא גורם לצד השני פשוט להתעלם ולא להקשיב וישנם מקרים שכל אחד מבני הזוג מנסה בכל הכוח לגבור בצעקותיו אחד של השני, ומכאן הדרך להשפיל ולזלזל היא קצרה.
לדבר בקול רם זה גם ענין של תרבות, בהרבה מקומות בעולם בעיקר באירפה הקלאסית, אנשים שקטים ופחות אימפולסביים. מסגלים להם תרבות שיחה מכבדת וקשובה. לי ברור שלהיות בחברת אדם שצועק הוא גם אדם שלא מכבד. ישנה תמיד דרך נעימה ומכובדת יותר לומר את הדברים.
לדעתי ,אנשים שאין בהם את היכולת להבין ולהפנים בדרך חייהם את הכוח שיש באדם להקשיב ולא רק לשמוע את הנאמר מעוררים בי את הצורך לא לבזבז לשווא אנרגיות מיותרות .
אנשים שקטים ולא אימפולסיביים קיימים בכלל החברה האנושית בעולמנו וגם בישראל בניגוד לקונספירציות בשיוך וקיטלוג ע"פ מיגדר או ארץ מוצאם.
גם הפיכת דיונים לבלתי ענייניים בכוונה תחילה (וקל לראות שבהרבה מקומות זה נעשה בכוונה תחילה) היא תופעה פסולה שיש להילחם בה, אפילו אם מי שעושה זאת אינו מקלל וצועק..
לכבד כל אדם באשר הוא אדם וכאדם תחילה - זוהי חובתי שלי תחילה.