הכירו במוטק'ה, התאהבו והתחתנו

לפני שבע שנים, כשרחלי שמיר הייתה כמעט בת 70, אימא לארבעה ילדים וסבתא לתשעה נכדים, הדבר האחרון שהעלתה בדעתה היה שממש בקרוב תפגוש את משה רקח (73), אהוב ליבה, שיהפוך לבעלה השני. מה שדמיינה עוד פחות היה שאותו אהוב יתגורר בפיניקס שבאריזונה. אבל זה קרה, והיא הכירה אותו ממש כאן במוטק'ה. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, או נכון יותר מדיבור ראשון. החודש הראשון להיכרותם התנהל בעיקר בסקייפ. את השיחה שלנו, ערב ט"ו באב אנחנו מנהלות בווידאו צ'אט בפייסבוק. אצלנו ערב, באריזונה שעת בוקר מוקדמת, 40 מעלות חום, ורחלי כבר נמצאת בעיצומה של הליכת בוקר אינטנסיבית. עניין שבשגרה.

חייהם של בני הזוג מתחלקים כרגע לשניים: חצי שנה באריזונה, חצי שנה בישראל. רחלי (76), שבמשך 40 שנה הייתה מחנכת בבית ספר יסודי, התחתנה לראשונה כשהייתה בת 20. היא התגרשה מבעלה באופן רשמי ב-2007, ובינתיים בעלה לשעבר נפטר. "אחרי הגירושין היו לי כמה מערכות יחסים, כולל רומן של כמה שנים", היא מספרת. "אחרי שנפרדתי מבן זוגי האחרון אמרתי לעצמי שאני ממש לא צריכה את השטויות האלה. יש לי חיים, יש משפחה גדולה. נכדים, חברות. הכל מצוין".

אז איך בכל זאת זה קרה?

"סיפרו לי שיש אתר נחמד בשם מוטק'ה, שכדאי לי לשוטט בו. לא זוכרת אפילו מי המליץ. רציתי להתחיל לצאת לטיולים, נכנסתי לקהילות ורשמתי את הפרטים שלי. פתאום אני רואה אור ירוק מהבהב, קורא לי לשיחה. אני טיפוס הרפתקני, ההודעה תפסה אותי באמצע ערב של שעמום, ואמרתי  לעצמי מה יכול להיות, נקשקש קצת. רשמתי 'שלום שמי רחלי, אפשר לדבר'. הבחור ענה, ומיד ביקש את הטלפון. נתתי לו. לא יודעת למה, אפילו לא שמתי לב שכתוב שהוא מתגורר באמריקה ושהוא פרופסור למיקרוביולוגיה. רק כשצלצל ראיתי מהמספר שזאת שיחת חוץ. הוא סיפר שהוא גר באריזונה. פייסבוק עוד לא היה לנו, התחלנו לדבר בסקייפ שיחות ארוכות. הבעיה הייתה שיש עשר שעות הפרש בין ישראל לאריזונה. כשהוא הלך לישון אני קמתי והפוך. אחרי חודש הוא הגיע לארץ. יש לו אח בישראל".  

"הוא מיד מצא חן בעיני המשפחה שלי"

"הוא אדם כובש, והוא כבש אותי". רחלי ומשה, צילום באדיבותה

מה משך אותך להמשיך לדבר איתו למרות שהוא חי בארה"ב?

"משה בחור אינטליגנטי, היה מאד נעים לשוחח איתו. גינונים לא מפה, היה בו משהו נאיבי. הסיפור שלו מאד משך אותי. הוא ילד מעברה שנולד במצרים, עלה לארץ עם המשפחה כשהיה בן שמונה. הוא עבד במכון וולקן, התחתן, נולדו לו שני ילדים. הוא נסע לארה"ב עם המשפחה כדי לעשות את הדוקטורט, נולד להם ילד נוסף, והוא נשאר שם 40 שנה".

איך היה המפגש הראשון?

"הוא הגיע לבקר את אח שלו ב-13.2, וקבענו להיפגש ב-14.2 שזה חג האהבה. כשהגיע התקשר, והמילה הראשונה ששמעתי הייתה 'תיראי..'. איך ששמעתי את המילה הבנתי שטוב לא ייצא מזה. הוא סיפר לי שאח שלו בבית חולים, והוא לא בטוח שיצליח להגיע. הייתי בטוחה שהוא עוד אחד מאלה שמספרים סיפורים. למחרת הוא בכל זאת צלצל. נפגשנו בתחנת הרכבת של נתניה. הלכנו לחוף נעורים, ישבנו שם ודיברנו שמונה שעות. פשוט דיברנו. כנראה מהרגע הראשון זה פשוט התאים".

משה נשאר בארץ הרבה יותר ממה שתכנן, ורחלי הזמינה אותו אחרי זמן קצר לגור איתה במושב חניאל. "אמרתי לו שאם לא טוב לו אצל אח שלו הוא יכול לעבור לגור אצלי", היא מספרת, "אבל אני צריכה אישור מהמשפחה שלי. אני צריכה שהוא יכיר את הילדים. הוא מיד מצא חן בעיניהם. הוא אדם מקסים".

ככה, תעבור לגור אצלי? אולי הוא רוצח סדרתי או מתחזה שיעקוץ אותך?

"סמכתי על האינטואיציה שלי שהוא לא רוצח סדרתי. שמעתי את כל הסיפורים האלה על העקיצות, אבל האמת שלי פשוט אין מה לגנוב. הוא גם לא עבר לגור אצלי, זה היה זמני,  כבר היה לו כרטיס חזרה לארה"ב".

חתונה בעירייה בארה"ב: "רק משה, אני והשופט"

'זו הייתה חתונה מאד ספונטנית, לא עשינו מזה עניין'. רחלי ומשה בחתונתם, צילום באדיבותה

אחרי 40 שנה החליט משה לעלות לארץ שוב. כן, בגלל רחלי. החלה בירוקרטיה לא פשוטה.  עם אשתו הראשונה התחתן בארץ, אבל התגרש בגירושין אזרחיים בארה"ב. בישראל הגירושין האלה לא נחשבים, ומבחינת הרבנות הוא היה עדיין נשוי. רחלי התעקשה על גירושים אמיתיים. "אמרתי לו שלא מתאים לי לצאת עם נשואים", היא צוחקת. "בסופו של דבר הצלחנו לסדר את זה. תרגמנו את מסמכי הגירושים האמריקאים, ואחרי כמה חודשים משרד הפנים בנתניה נתן לנו מסמך גירושין רשמי. לא יודעת למה זה היה כל כך חשוב לי.  אולי כי הבנתי כבר אז שזה לכל החיים".  

בשנתיים הראשונות גרו בישראל. בין לבין נסעו לטיולים ובעיקר היו בהרבה אירועים משפחתיים. יש לה לרחלי משפחה גדולה. משפחתו של משה קטנה - יש לו אח בארץ ובת בניו יורק.  בנו נהרג בתאונת דרכים בישראל, ובנו השני לא בקשר איתו מאז גירושיו. מלחמת צוק איתן קצת טלטלה את משה, שהתרגל שנים רבות לחיות בלי צלילי אזעקות עולות ויורדות. הוא הציע לרחלי להוציא גרין קארד אמריקאי, שיהיה, והשניים החלו לחלק את חייהם בין אריזונה לישראל. ב-2015 הגיעה הצעת הנישואין.

איך הוא הציע?

"הוא פשוט שאל אם אני רוצה להתחתן איתו. נסענו למייסיס, הוא קנה לי טבעת עם שבעה יהלומים קטנים. לא רציתי רבנות. התחתנו בעירייה בארה"ב. רק משה, אני והשופט. לא עשינו מזה עניין. אחת הבנות שלי קצת כעסה ומאד נעלבה שלא עשינו משהו משפחתי אבל זה היה מאד ספונטני. אחר כך גם נסענו ללאס ווגאס ועשינו חידוש נדרים בכנסיה קטנה עם אישה כומר. היא מאד התרגשה מזה שאנחנו ישראלים. זה היה מן דיל כזה, שהיה כלול בו טוקסידו, שמלת כלה, מאפרת ותסרוקת. על הלימוזינה ויתרנו ונסענו במונית".   

במה זה שונה להתחתן בגיל כזה?

"כשהכרתי את בעלי הראשון עליו השלום הייתי בת 17. ממש ילדה. אימא שלי אמרה שצריך להתחתן, אז התחתנתי. לא ממש ידעתי מה זאת אהבה, רצנו אחרי החיים. היו לנו חיים די מעניינים, היינו עסוקים, עבודה, ילדים. עם משה זה משהו אחר. זאת אהבה בוגרת. יש בה הרבה רגש, הרבה נתינה, הרבה ויתור והבנה. עם בעלי הייתה לי אולי שיחה אחת רצינית בכל שנות חיינו המשותפים. זאת הייתה תקופה אחרת, לא הבענו רגשות. עכשיו עם משה זה עולם ומלואו. במשך השנים עברתי תהליך רוחני, למדתי רייקי והלכתי לסדנאות. אנחנו משפחה מאד פתוחה. העולם שלי השתנה".

"ידעתי שזה זה עוד לפני שנפגשנו פיזית"

הולכים הרבה לים ולפאבים. רחלי ומשה, צילום באדיבותה

כמה אתם רומנטיים?

"אחרי שהתחתנו בעירייה משה לקח אותי לשוט על גונדולה, ושרו לנו שירי אהבה. בארץ אנחנו הולכים הרבה לים. הוא יותר רומנטי ממני. יש לי קופסא של מכתבי אהבה שכתבנו אחד לשני. משה הוא אדם שעסק כל החיים בחיידקים ופתאום גילה את הכתיבה. הוא כתב לי דברים מאד יפים. בהתחלה גם היינו משאירים פתקאות אחד לשנייה. אנחנו הולכים הרבה לפאבים ולמדתי לשתות מרגריטה קפואה. טעים טעים".

מתי הבנת שזה זה?

"כשהוא הגיע מולי בתחנת הרכבת בנתניה. הסתכלנו אחד על השנייה, וידעתי שזה זה. אנחנו יודעים להכיל אחד את השני, הוא אדם כובש והוא כבש אותי".

הליכת הבוקר הסתיימה, כשבאמצע החום הנורא התחיל לרדת גשם. מונסון קוראים לזה שם. רחלי נכנסה הביתה, משה קיבל את פניה בחיוך והצטרף לשיחה. "האמת היא שאני ידעתי שזה זה עוד לפני שנפגשנו פיזית", הוא אומר, "הייתה תקופה שדיברנו בסקייפ שעות. זה היה משהו לא מהעולם הזה. כאילו שהיינו צמאים המון זמן, שמו לפנינו מים ולא הפסקנו לשתות. הרגשתי שזה משהו אחר. הייתי גרוש כבר 15 שנה, היו לי ידידות, היו מערכות יחסים, אבל לא הרגשתי את הפתיחות הזאת. הייתה לי תחושה מאד טובה והחלטתי שאני נוסע לביקור בארץ. כשפגשתי אותה בתחנת הרכבת זה הפך יותר ברור לי שזה זה. אבל לא ידעתי שזה היה ברור גם לה".

"מאז שהתחתנו לא רבנו אפילו פעם אחת"

'לא חשבתי שזה יקרה לי, ורחלי מתייחסת לזה כאל נס'. רחלי ומשה, צילום באדיבותה

בשביל מה בעצם להתחתן בגיל הזה?

משה: "לי הייתה הרגשה בזמנו, וגם היום, שאם יש התחייבות בין שני אנשים היא צריכה להיות ברמה הכי גבוהה, ונישואין זאת התחייבות ברמה הגבוה ביותר. מאז שהתחתנו לא רבנו אפילו פעם אחת. המומחים אומרים שצריכים לריב אבל אני לא אדם שרב. טוב לי. לא דמיינתי שארגיש ככה בגילי ובכלל. התכתבתי עם כמה ישראליות במוטק'ה אבל זה לא נגע לי. עם רחלי הרגשתי לגמרי אחרת. היא מאד חברותית, מאד מכילה ומאד מקבלת, היא נותנת צ'אנס. לא חשבתי שזה יקרה לי. רחלי אומרת שהיא מתייחסת לזה כנס. הבת שלי לצערי עד היום לא מקבלת את הנישואים שלנו. זה חבל, כי אם הייתה מכירה אותה היא הייתה חושבת אחרת. אבל היא לא רצתה להכיר אותה. לעומת זאת כל המשפחה של רחלי מאד חיבקה אותי. וזה מרגש להתקבל למשפחה כל כך גדולה. הרווחתי בגדול".

מה ההבדל בין הנישואים היום לנישואים בגיל צעיר?

משה: "התחתנתי בגיל 22, הייתי ילד שהקים משפחה, ניהל בית, פרנסה. זה לא פשוט. בגיל צעיר המניעים של חתונה הם בכיוון של הקמת משפחה. בגיל מבוגר כבר משוחררים מהחובה הזאת ומתרכזים אחד בשני".

מה צופן העתיד?

רחלי: "אני מאמינה שנחזור לגור בישראל באופן קבוע. אני חיה את מה שקורה, התכנונים שלי קצרי טווח. אני לא מרגישה את הגיל, אבל בכל זאת".

המדריך המלא לזוגיות מוצלחת בפרק ב'

15 טיפים לדייט מוצלח בגיל 50+

זוגיות מנצחת בעשרה צעדים

אלמנים? כל הדרכים להכיר זוגיות ופרק ב'

עשה ואל תעשה: הדרך להצלחה באתרי היכרויות

מעל 50 ומחפשים אהבה? הצטרפו לקהילת פנויים ופנויות של מוטק'ה