המיליונר הקולומביאני שהפך למורה מרעננה

חשבתם שהאושר מסתתר בין אריחיו של בית מפואר או בתוך כספת מלאה בבנק? לחיים גלוטמן, בן 78, היו הדברים האלה ועוד. אבל דווקא עכשיו, כשהוא מורה לאנגלית וחי בדירה צנועה ברעננה, הוא אומר שהחיים יפים יותר – יפים בהרבה משהיו כשהיה תעשיין עשיר וידוע בקולומביה.

"היה לי בית גדול ומפואר, חיים יפים, הלכתי למסעדות הכי טובות", מספר גלוטמן. "היום אני רואה את החברים העשירים שלי בקולומביה ובמיאמי, עם היאכטות והמכוניות היפות, עם התכשיטים היקרים של הנשים. בעיני זה הכול בולשיט. השיעור הסופי הוא, שהחיים הפשוטים יכולים להיות מאוד מספקים".  

את הרדיפה האינסופית אחר החומר, הוא רואה היום כשעבוד. "עשיית כסף לא עושה אותך מאושר ולפעמים אפילו הורסת את האושר שלך. אין לך זמן למשפחה, אתה נוסע כל הזמן. זה לא אושר. אנחנו צריכים מספיק כסף כדי לטייל וליהנות מהחיים, לא להתמכר לעשיית כסף. ההתמכרות הזאת היא נוראה, לא שונה מהתמכרות לסמים, סיגריות או אלכוהול. אנשים הורגים את עצמם בשביל עוד כסף. הם רוצים עוד ועוד ואפילו לא יודעים בשביל מה".

בספרו האוטוביוגרפי "הקשיבו לזקן", שיוצא בימים אלה בהוצאת כתר, מגולל גלוטמן את סיפור חייו הפתלתל. תוך כך, הוא מספק עצות ותובנות לאנשי עסקים, מתוך ניסיון מר של מי שהפסיד אימפריה כלכלית שירש מאביו. דווקא אותה פשיטת רגל עגומה, אגב, הייתה זו שהביאה אותו עם משפחתו לישראל לפני 24 שנים, כדי להתחיל כאן מחדש כעולים חדשים חסרי כל ולהכיר, לדבריו, את החיים האמיתיים.

פשיטת הרגל של המיליונר

ילדות עשירה ומפונקת. גלוטמן בצילום מהאלבום המשפחתי

גלוטמן נולד למשפחת עתירת ממון וקשרים בבוגוטה שבקולומביה. אביו, מהגר יהודי מרומניה, בנה שם בעשר אצבעותיו שתי חברות מצליחות למוצרי חשמל ואלקטרוניקה והועיד את שני בניו, חיים ואחיו הבכור שאול, להמשיך ולנהל את העסקים.

אלה לא היו החלומות של בנו, חיים, אבל כשהאב מת בפתאומיות בגיל 51, לקח לידיו הגבר הצעיר את המושכות. ההצלחה הכלכלית המשיכה, גלוטמן הבן נישא והביא לעולם ארבעה ילדים וחי עם משפחתו בבית מידות מפואר, כשסביבם טורחים משרתים, גננים, נהגים ושומרי ראש.

כתעשיין מצליח, שחברותיו שלחו ידיים לכל הכיוונים, מייצור מקררים ועד להפקת תוכניות טלוויזיה, הוא הפך גם לסלבריטי מקומי. כבן לאב חובב מוזיקה, שאירח בביתם מוזיקאים כמו יאשה חפץ, יהודי מנוחין וארתור רובינשטיין, הקים גלוטמן את התזמורת הפילהרמונית של בוגוטה, שפועלת עד היום. בנוסף עסק בפעילות פילנתרופית וכיהודי טוב, שימש כסגן נשיא הליגה נגד השמצה של בני ברית ופעל לא מעט למען חיזוק הקשרים עם מדינת ישראל.

עם השנים התברר שהמרדף האובססיבי אחר התרחבות הוביל לשקיעה בחובות שהסתיימה פשיטת רגל. גלוטמן מסביר את הכישלון בכך שהוא מעולם לא היה מנהל טוב ומאמין שמרבית חולשותיו נובעות מילדותו העשירה, המפונקת וחסרת הדאגות.

העלייה הלא מתוכננת לישראל

"אף פעם לא חשבתי שאוכל לחיות כאן". גלוטמן בצילום מהאלבום המשפחתי

כשנאלץ לעזוב את מולדתו בעקבות המשבר, עם אשתו וארבעת ילדיהם, האפשרות הקלה ביותר היתה מדינת ישראל. כמי שחי עד אז את מנעמי העושר והכבוד במולדתו, גלוטמן מעולם לא תכנן עלייה לישראל. "הייתי מאוד קשור לארץ וביקרתי כאן, הייתי דוקטור של כבוד באוניברסיטת תל אביב ומיודד עם השגריר הקולומביאני בישראל, אבל אף פעם לא חשבתי שאוכל לחיות כאן. הייתי מאושר בקולומביה".

גם כשחיפש כתובת אחרת, ישראל לא הייתה האופציה הראשונה. "רציתי לעבור לארה"ב, אבל הילדים העדיפו מקום שבו נקבל מיד אזרחות ונוכל לעבוד בצורה חוקית", אומר גלוטמן. "גם מבחינה רגשית הם הרגישו שזה הבית. הגענו לכאן ואני לא מצטער".

גלוטמן היה אז בן 54 ולא ידע מילה בעברית. בנותיו, שהורגלו בחיי מותרות, נדרשו לצאת לעבודות מלצרות כדי לממן את לימודיהן באוניברסיטה, אבל הוא מאמין שזה רק היטיב עם כולם. "בתשע השנים האחרונות בקולומביה חייתי בפחד מהקריסה הכלכלית המתקרבת", הוא מספר. "אחרי שזה כבר קרה, וכאן בישראל, הרגשתי פתאום חופשי. מצאתי את עצמי הולך כל בוקר לאולפן במכנסיים קצרים וסנדלים. היה לי פתאום יותר זמן להיות מעורב בחיי הילדים".

כאן, בלב המזרח התיכון הנפיץ, יכלו בני המשפחה, למרבה האבסורד, להפסיק להציץ בחשש מעבר לכתף. "בקולומביה יש בעיה של חטיפות בשביל כופר, בעיקר אם אתה איש עשיר", הוא מספר. "כל השנים הסתובבנו מוקפים בשומרי ראש. כאן, פתאום, זה לא היה נחוץ. לא הייתי צריך להיות בחרדה מה קורה עם הילדים".   

כמובן שלא הכול היה ורוד ובספר הוא מתאר את מפגשיו הראשונים עם הישראלי המצוי, שהותירו אותו לעתים המום. "נדהמתי מהחוצפה, מחוסר הסבלנות, מהדיבור התוקפני, מהנהיגה הפרועה, אבל בהמשך התרגלתי כנראה. הבנתי גם שאם אני פונה לאדם בחיוך, הוא יחייך בחזרה. הבנתי שאף אחד לא רוצה לריב איתי אישית, שהישראלים פשוט כאלה, אבל לפעמים אני עד היום מופתע משאלות כמו 'כמה אתה מרוויח', או 'כמה אתה משלם שכר דירה'. במקום שבו גדלתי לא שאלו שאלות כאלה".

דון חיימה והישראלי המצוי

עטיפת ספרו של גלוטמן

כיום נשוי גלוטמן בשנית, למי שהייתה מזכירתו בקולומביה במשך 11 שנה וכינתה אותו אז, כמו שאר הכפופים לו, "דון חיימה". הוא גר ברעננה ומשמש כמורה פרטי לאנגלית עסקית. תלמידיו, יזמים ומנהלים צעירים, רואים בו לא רק מורה לאנגלית, אלא גם מורה לעסקים ולחיים בכלל. "הם הופכים לחברים שלי ובוטחים בי, מספרים לי דברים ומתייעצים בי, הפכתי לסוג של מנטור". 

הספר האוטוביוגרפי, נולד משיחה עם אחד מתלמידיו. "מאוד עניין אותו לשמוע על חיי ואחרי שסיפרתי, הוא הציע שאכתוב על זה ספר. חשבתי שזה יכול להיות תרגיל טוב בגילי להסתכל אחורה, לשחזר מה עברתי ולנסות להעביר מניסיוני לאחרים. רציתי לקרוא לספר 'למעלה ולמטה וכל זה' כי זו התמצית של סיפור חיי, אבל אולי הכותרת 'הקשיבו לזקן' טובה יותר, כי המהות של הספר היא ההבנה שמגיעה עם הגיל".

ארבעת ילדיו חיים כיום בארה"ב ובקולומביה, אבל הוא נשאר פה. "כמובן שהעדפתי שהילדים יחיו לידי בישראל, אבל לא יכולתי לעצור אותם. כשאני מגיע לבקר אותם, אני לא מקנא. החיים שלנו כאן מאוד שלווים ואני לא צריך יותר מזה. אני הולך לקונצרטים בפילהרמונית, יש לי חברים, זאת ארץ נהדרת. אני לא חושב על פיגועים ומלחמות ומרגיש כאן לגמרי בטוח".

"גיליתי פה ארץ חדשה וחיים חדשים. לקח לי זמן להתאושש מהמשבר, אבל זה עבר. הוראה היא הדבר האחרון שחשבתי שאעשה בחיי והנה, היום אני מוכר את הניסיון שלי בעסקים ואת האנגלית הטובה ובמפתיע עושה מספיק כסף כדי לחיות. העבודה גורמת לי להרגיש נחוץ וגם מאפשרת להמשיך להתפרנס. זה מאוד מספק".

שלא כמו בגלגול הראשון שלו, כשהיה טרוד כל שעות היום בעבודה, גלוטמן מבלה היום את ימיו צמוד לאשתו, סולי. "יש לנו חיים מאוד נוחים", הוא מספר. "לשנינו יש פנסיות, כך שיש לנו כסף לחופשות בחו"ל פעם או פעמיים בשנה. והכי חשוב, יש לנו שלווה. להיות לא רגוע, זה בעיני כמו להיות חולה. מצאתי שהאושר הוא דבר מאוד פשוט. מבט בילד שלך, ארוחה טובה עם חבר על כוס יין. לא צריך להיות במולאן רוז' בפריז כדי להרגיש מאושר". 

- לסיכום, יש לך טיפים לחיים מאושרים?

"למצוא מטרה בחיים, אבל לשמור על איזונים ופרופורציות.

להעריך את עצמנו בצורה מציאותית ולנסות לשפר את החוזקות שלנו.

להיות סקרנים ויצירתיים.

לדעת לתת ולקבל אהבה.

ליהנות מהמשפחה והחברים.

לשרת את המדינה והקהילה".

 [#middleBanner]

קראו עוד על קריירה שנייה במוטק'ה

איש העסקים שהפך למאסטרו

להגשים חלום: בנות ה-70 שהפכו לשחקניות

להגשים חלום: ספר שירה ראשון בגיל 86