הם יפים, פתייניים ומסתוריים, אבל גם קצת מפונקים ודורשים התמסרות טוטאלית –  אלה הם הסחלבים, שעומדים במרכז שגעון הולך וגדל בקרב חובבי הגינון הישראלי. לגדל סחלב זו מחוייבות שדורשת סבלנות והשקעה, ומתגמלת בפריחה שנמשכת שבועות או חודשים בלבן, צהוב, ורוד או סגול.

אחרי הפריחה מתחילה העבודה האמיתית - תחזוקו של הסחלב עד לפריחה הבאה בעוד שנה וכן הלאה, שנה אחרי שנה, כשהסחלב נשאר בחיינו כמו חבר נאמן ויציב. הסחלב אינו עסק לטווח הקצר, הוא יכול לחיות שנים רבות וגם אם במהלך שנות חייו יהיו כמה טלטלות – סחלבאי רציני יצלח אותן.

"סחלבים הם מחלה מדבקת", פוסקת לאה וינשטיין, הבעלים של "ארבל סחלבים", חממת סחלבים בכפר הס. "במאה ה-17 זה היה נחשב פרח של האצולה באירופה, רק בחממות של ארמונות אפשר היה לראות אותם. במלחמת העולם הראשונה היה מחסור בפחם והסחלבים באירופה מתו מקור אז שלחו אותם לאמריקה, שם אפשר היה לשמור אותם בחום, ומשם זה התפשט לשאר העולם. אצלנו בחממה אנחנו מוכרים בעיקר סחלבים מיובאים מהולנד בשם פלנופסיס, ומתאילנד בשם קטלאה".

וינשטיין מבלה מדי יום בחברת אלפי סחלבים, מה שהופך אותה לאדם חייכן ורך במיוחד. לא משנה באיזה חודש תופסים אותה - חלק מהסחלבים שלה תמיד יהיו בשיא פריחתם, היות שלזנים השונים של הסחלבים יש מועדי פריחה שונים. כבר 20 שנה שהיא משמשת אוזן קשבת לסחלבאים רבים בישראל, כשהיא עושה הרבה יותר מלמכור סחלבים – היא מייעצת בעניינם, מטפלת בסחלבים שנפגעו ואף מהווה פנסיון למי שצריכים לעזוב את סחלביהם מאחור, או שרוצים לפנות קצת מקום בבית מבלי לוותר על החבר.

"יש סחלבים שאי אפשר להציל ואז צריך לעשות להם הלוויה"

 "פנסיון לסחלבים זה משהו מקובל היום". לאה וינשטיין וסחלביה, צילום: הדס בשן

"פנסיון לסחלבים זה משהו מקובל היום", היא מספרת. "הטיפול שהסחלב דורש לא תמיד מאפשר לבקש מהשכנים להשקות אותו בנסיעה לחו"ל, זה לא מספיק. ויש אנשים שיש להם כבר כל כך הרבה סחלבים שהם מאחסנים אותם אצלי אחרי הפריחה, עד לפריחה הבאה".

וינשטיין דווקא לא רואה את הקושי בגידול סחלבים. התנאים הנדרשים – אור, שמירה על טמפרטורה קבועה ולחות, השקייה וניקוז מים מתחתית לעציץ, מצע של קליפות אורן וקוקוס או טפי, וגיזום הסחלב לאחר הפריחה - נראים לה די בסיסיים. "הכי חשוב לדבר אל הסחלבים", היא אומרת בחיוך. היא עצמה עברה לחיות לצידם לפני 20 שנה, כשיצאה לפנסיה מקריירה של כלכלנית בחברה פרטית. "מלהתעסק במספרים כל יום, מריבית שעולה ויורדת ואנשים כועסים – עברתי לראות רק חיוכים סביבי", היא אומרת.

 "אנשים ממש בוכים על אובדן סחלב". חלק מהסחלבים של לאה וינשטיין, צילום: הדס בשן

איך זה התחיל?

"בטיול לדרום אמריקה, בעלי ואני פגשנו מישהו שמגדל מאות סחלבים ונדבקנו ברעיון. זה התחיל כתחביב, נסענו להשתלמויות בעולם, ללמוד עליהם עוד ועוד. יש 30 אלף זנים של סחלבים בעולם, ויש כל כך הרבה מה לדעת עליהם. המשתלות רוצות שסחלבים ימותו כדי שאנשים יקנו עוד, אבל אנחנו רוצים שהם ישארו בחיים כמה שיותר זמן. יש לי כאן אפילו סחלב בן 15 שנים, שאני לא מוכרת, כדי שאנשים יראו לאן אפשר להגיע".

מה כל כך מיוחד בפרח הזה?

"הוא קסום. יש שאומרים שהוא נראה כמו איבר מין נשי, אז יש בו משהו מאוד מיני ומושך. והעובדה שהוא מחזיק מעמד כל כך הרבה זמן מתקשרת לתכונות של סבלנות וציפייה. יש לי לקוח בן 90 שמתעקש לקנות סחלבים שלא פרחו, כי הוא רוצה להישאר בסביבה לראות את הפריחה".

עם כל הידע שצברה, וינשטיין כבר יכולה כנראה לקבל הסמכה כרופאת סחלבים, כשהיא מרפאת סחלבים חולים שמגיעים אליה לטיפול. אבל כמו כל דוקטורית, גם היא נתקלת בסיפורים עצובים. "יש סחלבים שאי אפשר להציל ואז צריך להיפרד ולעשות להם הלוויה", היא משתפת. "אנשים ממש בוכים לי כאן על אובדן כזה. יש סחלבים שמגיעים לכאן עם מחלות מדבקות ואני מרחיקה אותם משאר הפרחים, כדי שלא ידביקו. בדרך כלל הבעיות של סחלבים נגרמות מעודף השקיה או מנמלים".

"סחלב הוא הפרח הכי אינטליגנטי שיש"

 "הסחלב קרוב לבעל חיים בחוכמה שלו". עדנה בן יוסף, צילום באדיבותה

סחלב חדש לא חייבים לקנות – אפשר גם לגדל אותו בעצמכם. הסחלב נוהג להתרבות בעצמו בעציץ, להכות שורשים נוספים, ואז אפשר לחלקם לשתילים נפרדים. חובבי הסחלבים בארץ נוהגים להיפגש ולהחליף ביניהם שתילים כאלה כמה פעמים בשנה, במסגרת התארגנות של "האגודה הישראלית לסחלבים", שווינשטיין משמשת גזברית שלה.

עדנה בן יוסף בת ה-74 היא חברת ועד באגודה, ומספרת כי הפעילות שוקקת מתמיד. "יש הרבה פנסיונרים, אבל עם הזמן מגיעים אלינו גם אנשים צעירים יותר", היא מספרת. "אנחנו מחליפים שתילים בארועים מיוחדים, משתפים בעמוד בפייסבוק שלנו בפריחות ונמצאים בקשר עם אנשים בחו"ל שחווים את אותן פריחות כמונו. יש קורסים והשתלמויות בגידול סחלבים, אנחנו אפילו נוסעים יחד לטיולים בחו"ל, לראות סחלבים במדינות שונות. יש לי חברים שאני יכולה לדבר איתם שעות רק על הנושא הזה", היא צוחקת.

איך את מסבירה את ההתמכרות הזו?

"סחלב הוא הפרח הכי אינטליגנטי שיש. הוא קרוב לבעל חיים בחוכמה שלו, למשל ביכולת שלו לרמות את הדבורים כדי שיפרו אותו. לגדל אותו זה יותר מדע מתחביב, אבל זה לא מדע מדויק. עם כל מה שאני יודעת על סחלבים, זה עדיין רק אפס קצהו של הידע האדיר שאפשר לרכוש על הנושא. יש לי סחלב אחד שנמצא אצלי כבר שש שנים ועדיין לא פרח. אני מחכה שזה יקרה יום אחד".

כל המציל סחלב אחד, כאילו הציל עולם ומלואו

 "עצוב לי שאנשים זורקים סחלבים אחרי הפריחה". חממת הסחלבים הביתית של עדנה בן יוסף, צילום באדיבותה

בן יוסף, בעברה בעלת עסק לתרופות וטרינריות, לא עוסקת בסחלבים באופן מקצועי, אבל ניכר כי לקחה את התחביב לאקסטרים. בביתה שבקיסריה בנתה כבר שתי חממות כדי להכיל את כל הפרחים שהיא רוצה לחיות איתם. "הבנתי בשלב די מוקדם שאם אני רוצה לגדל סחלבים אני צריכה להתמקצע, אז הקמתי חממה בחצר שלי עם יריעות פלסטיק, ואחרי כמה שנים הוספתי במרפסת למעלה עוד מבנה חממה קטן עם זכוכיות. בתוך החממות שומרים על רמת הלחות של הסחלבים, ויש מתזי מים מתוכנתים להתיז בכל ארבע שעות".

למרות ההקפדה על כל פרט, גם בן יוסף מוצאת עצמה לעיתים נתונה לחסדי הגורל. "לא מזמן קרתה לי טרגדיה, כשנסעתי לחו"ל והפקק של החממה למעלה קפץ, וההשקייה לא עבדה במשך שבוע שלם", היא אומרת בעצב. "איבדתי שבעה או שמונה סחלבים. זה עצוב. אבל יותר עצוב לי שאנשים זורקים סחלבים אחרי הפריחה. יש לנו חברים באגודה שמוצאים בפחי אשפה סחלבים שאנשים זרקו ומצילים אותם. כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו".

איך החיים שלך השתנו מאז שנפתחת לעולם הסחלבים?

"זה חירפן לי את המוח", היא אומרת וצוחקת. "אני מסוגלת לדבר רק על זה, לפעמים מתעוררת בארבע בבוקר ומחכה שהשמש תעלה כדי שאוכל להתחיל לעבוד עליהם – לאסוף עלים, לנקות אותם, להחליף להם את המצע. אני כל הזמן דינמית ובפעילות, עולה ויורדת מסולמות. ההתמכרות הזו שומרת עלי פעילה".

 [#middleBanner] 

שפה שלמה: כל המשמעויות שמאחורי הפרחים

5 מיתוסים על גידול עציצים 

דברו לכולם בפרחים: המדריך המלא

איך מטפלים בזר פרחים?

זורעים ברינה: הכינו גינתכם לסתיו

עצים קטנים בגינה קטנה: זה אפשרי

פירות טריים ואורגניים אצלכם בחצר - ובחינם

הצטרפו לקהילת הגינון של מוטק'ה