הצמחים שאוהבים צל

הטמפרטורות והלחות בארץ גבוהות לא רק בקיץ אלא כמעט בכל ימות השנה והן משולבות בלחות מעיקה וקרינת שמש עוצמתית שהופכות את המושג "צל" ממשהו אפלולי ומאיים, למשאת נפש. על שטחי הצל במרחב הציבורי אין לנו שליטה ולעיתים הם די מועטים, אבל כשאנחנו מתכננים את הגינה שלנו, נדאג ברוב המקרים שתהיה מוצלת. נשתול עצים ושיחים גבוהים, נרים פרגולות, שמשיות וסככות צל ונעשה הכול, כדי שחלקת אלוהים הקטנה שלנו תשמר קרירות (יחסית) בחודשים החמים.

הבעיה מתעוררת, כשמתחשק לנו לגדל גם צמחים אחרים בצל העצים ומסתבר שרובם זקוקים לחשיפה לשמש, לפחות למשך כמה שעות ביום.

אז כן, המבחר המוצע לשתילה בגינה המוצלת אכן מצומצם למדי, אבל יש מה לשתול גם בתנאים האלה. מרבית צמחי הצל הם ממוצא טרופי ומורגלים בתנאי הצל של הג'ונגלים. חלקם לא מתהדרים אמנם בפריחות מרשימות, אבל לרבים מהם יש עלווה מעניינת ומבנה מרשים והם יוסיפו הרבה אווירה לגינה.   

כמה מהצמחים של הצל:

מקיה נאה

צילום: Shutterstock

המקיה הנאה היא שיח בינוני רב שנתי וירוק עד, שמוצאו בדרום אפריקה ומתאים לשתילה בצל מלא, גם ליד עצים. הצמח בעל מבנה זקוף ויכול להגיע לגובה של מטר ולרוחב של 1.2 מ'.

לשיח עלים נגדיים דמויי ביצה בירוק כהה ובאביב הוא פורח בפרחים לבנים גדולים דמויי משפך עם נימים סגלגלים, המזכירים במשהו את פרחי הסחלב.

שיח המקיה זקוק לקרקע קלה ומנוקזת ולאחר הפריחה, מומלץ לגזום את הענפים כדי לשמור על צימוח צפוף. ניתן להרבות אותו גם מייחורים.

חסרונות: השיח רגיש לקור, דורש הרבה השקיה בקיץ וקצב הצימוח שלו איננו מהמהירים.

בשמת מכלוא גיניאה החדשה

צילום: Shutterstock

הבשמת, צמח פרחוני נמוך שמקורו באזורים טרופיים באפריקה ואסיה, הוא אחד מצמחי הצל שדווקא כן יכולים לצבוע את הגינה בצבעים. הוא צמח חד שנתי קיצי, בעל גבעולים בשרניים ושבירים, שנשתל באביב ומוציא לאורך חודשים פריחה שופעת בגווני אדום, כתום, לילך ולבן.

בשמת גיניאה החדשה הוא מין הבשמת המתאים ביותר לתנאי צל. הוא מגיע לגובה של כ-45 סנטימטר, הצמיחה שלו צפופה ויש לו גם יכולת התפשטות מסוימת. כדאי לגזום קלות לאחר הפריחה.

חסרונות: הבשמת זקוק להשקיה מרובה, קצב הצימוח שלו לא מהיר והוא רגיש לקור, לחום ולמליחות.

כליין קיפח (שרך)

צילום: Shutterstock

לגינה במראה של יער גשם טרופי, יתרום ללא ספק הכליין הקיפח, מין של שרך רב שנתי וירוק עד, צמח צל קלאסי, השייך למשפחת הרב רגליים ומוצאו בדרום אמריקה, אפריקה ופולינזיה.

הכליין צומח כשושנת גבעולים מוארכים, המכוסים בשורות עלעלים דמויות מסרק ומגיע לגובה של 60 סנטימטר. אפשר למשל לשתול אותו מסביב לגזע עץ, כמעין כתר ואפשר להרבות אותו על ידי ייחורים מהשורש. הוא אמנם עמיד ביובש, אבל השקיה סדירה תעשה לו טוב וקנה השורש שלו יפתח שלוחות לסביבה.

חסרונות: הכליין זקוק להרבה לחות בקרקע, קצב הצימוח שלו אינו מהיר, אבל יש זנים שלו שהופכים לפולשניים.

פילודנדרון דו נוצתי (בכניסה)

 
צילום: Shutterstock

הוא ידוע כצמח עציצים פופולרי בשנים עברו, אבל הפילודנדרון (ויש כ-500 מינים שלו), המגיע מהאזורים הטרופיים של אמריקה והודו, יכול להשתלב מצוין גם בגינה המוצלת.

הוא שיח רב שנתי בעל נוכחות מרשימה ו"שיק" טרופי של עלים גדולים דמויי כפות ידיים מאוצבעות ושורשי אוויר. הפילודנדרון יודע גם להשתרע וגם להיכרך סביב עצים, ממש כמו ביערות הגשם ויכול להגיע לגובה של 1.5 מטרים ולכסות שטח של למעלה ממטר רבוע.

צריכת המים שלו בינונית, אבל שוב, יותר מים, יותר יופי ושגשוג ומלבד אדמה עשירה ומנוקזת וקיצוץ ענפים שהתייבשו, הוא לא דורש תחזוקה מרובה.  

חסרונות: קצב הצימוח של השיח איננו מהיר והפריחה שלו לא משמעותית.

אקנטוס (קוציץ רך)

צילום: Shutterstock

צמח טרופי נוסף שיתאים לגינת הצל הוא האקנטוס, שיח גדול ומרשים, ירוק עד ומהיר גדילה, המורכב משושנת עלים גדולה, שבמרכזה בוקעים באביב ובקיץ עמודי תפרחת לבנים –ורודים שיכולים להגיע לגובה מטר ויותר. 

האקנטוס מעדיף אדמה מנוקזת והוא עמיד בקור. את הריבוי ניתן לעשות מזרעים (והצמח עושה זאת גם בכוחות עצמו) או בשיטת הייחור, על ידי חלוקה של מערכת השורשים. הצמח הוא אמנם רב שנתי, אבל בסוף עונת הפריחה הוא קמל ואחר כך מתחדש.

חסרונות: האקנטוס זקוק להשקיה מרובה והוא רגיש למליחות.

כלנית מכלוא (כלנית יפנית)

צילום: Shutterstock

קוראים לה כלנית יפנית, אבל היא שייכת למשפחת הנוריתיים ובאה בכלל מסין. הצמח, עשבוני וירוק עד, צומח בטבע בעיקר ביערות. עלי הצמח ירוקים, עגולים וזעירים ובתחילת הסתיו הוא מוציא עמודי פריחה שיכולים להגיע לגובה של 1.5 מטר, המכוסים בפרחים גדולים וריחניים, בלבן עם מרכז צהוב, החביבים על פרפרים וכדי לקבל גוש פריחה מרשים, כדאי לשתול אותה בצפיפות.

למרות שבחורף הצמח קצת קמל, באביב הוא מתעורר שוב לחיים. הוא יפרח אמנם יותר עם קצת שמש, אבל לא יכזיב גם בצל ואף יתפשט לצדדים בכוחות עצמו עם הזמן. גם אותו אפשר להרבות על ידי ניתוק שורשי המשנה ולאחר הפריחה, יש לגזום את הצמח.

חסרונות: הצמח זקוק להשקיה מרובה, קצב הצימוח שלו איטי והוא רגיש לחום ויובש.