טיפול בהזעת יתר באמצעות לייזר

הזעת יתר היא מצב שבו קיימת בגוף, באופן כללי או ממוקם, הפרשת יתר של זיעה. כיוון שהמצב סובייקטיבי מיסודו, הוא הוגדר מספרית - לצורכי מחקר - כמצב שבו קיימת יצירת זיעה בכמות העולה על 100 מיליגרם במשך 5חמשדקות מבית שחי אחד. 

הזעת יתר ממוקמת היא מצב שממנו סובלים כחצי אחוז מהאוכלוסייה. המצב מגביל עד כדי נכות, הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית. הסיבה למצב אינה ידועה וההשערה היא כי מדובר בפעילות יתר עצבית של בלוטות הזיעה באזור המדובר. האזורים השכיחים ביותר שבהם מופיעה התופעה הם: 
כפות ידיים ורגליים (60%), בתי שחי (40%-30), פנים (כ-10%). 

הטיפול בהזעת יתר ממוקמת מגוון מאד וכולל תכשירים נוגדי הזעה למריחה מקומית, מכשירים המבוססים על טיפול חיצוני בעזרת זרם חשמלי, תרופות במתן פומי, טיפולים ניתוחיים וטיפול חדשני של הזרקת בוטולינום טוקסין מקומית לאזורי ההזעה. 

אנטיפרספירנטים ודיאודורנטים 
למרות שרוב האנשים משתמשים בשני תכשירים אלה, הרי שהם אינם זהים. אנטיפרספירנטים הם חומרים מכווצים שמטרתם להקטין את הפרשת הזיעה כנראה על ידי היצרות פתח הבלוטות, בעוד שדיאודורנטים מטרתם לנטרל את ריח הזיעה בלבד ולא להקטין את כמותה. רוב האנטיפרספירנטים מבוססים על מלחי אלומיניום. רובם באים בצורת גלגילון למריחה בבתי השחי, אך ניתן להשתמש בהם גם לכפות ידיים ורגליים. תופעות הלוואי מסתכמות בגירוי מקומי בלבד, המצריך לעתים את הפסקת השימוש. 

יונטופורזיס 
שיטה המשמשת להחדרת תכשירים דרך העור על ידי זרם חשמלי ישר בעוצמה נמוכה. השיטה התבררה כיעילה ביותר למרבית הסובלים מהזעת יתר ממוקמת, כשבמספר עבודות הראו יעילות בכ-85 אחוז מהמטופלים. בטיפול מעבירים זרם חשמלי עדין מאוד דרך אזור העור המטופל כאשר הוא מושרה במי ברז. לעתים קיימת בתחילת הטיפול תחושת עקצוץ או גירוי קל. המכשלה העיקרית אצל מרבית המטופלים היא משך הזמן הנדרש לטיפול שהינו כשעה ביום.

תרופות במתן פומי 
מדובר בעיקר בתרופות הנוגדות את מערכת העצבים הכולינרגית, האחראית על עצבוב בלוטות הזיעה. הבעיה העיקרית של רוב התכשירים הללו היא שתופעות הלוואי שלהם באות לידי ביטוי הרבה לפני שמתבטאת יעילותם, עובדה המונעת מרוב המטופלים להשתמש בהם. 

טיפולי רפואה משלימה
נוסה מגוון רחב של טיפולים מקבוצה זו כגון הומאופטיה, אקופונקטורה, ביופידבק, היפנוזה ועוד. בכל המקרים התוצאות היו מאכזבות. 

טיפול ניתוחי
שיטת הניתוח המקובלת ביותר כיום למצבי הזעת יתר ממוקמת הינה ניתוח בשיטה אנדוסקופית, טכניקה שבה חודרים לבית החזה דרך חתכים קטנים עם צינורות מיוחדים המאפשרים זיהוי בראייה ישירה של סיבי העצב האחראים על ההזעה וניתוקם. בשיטת ניתוח זו ההחלמה מהירה הרבה יותר מאשר בשיטות הקודמות ואחוז התחלואה הסב-ניתוחית קטן הרבה יותר. אחוזי ההצלחה נעים סביב 95% במקרים של כפות הידיים, בעוד שלגבי בתי השחי מדובר על כ-70%. הסיבוך העיקרי של הניתוח הוא תופעה הנקראת הזעה מפצה, מצב שבו נעלמת ההזעה באזור המטופל, אך מופיעה הזעת יתר בשטחים נרחבים אחרים כגון גו וגפיים שלעתים יכולה להיות מציקה הרבה יותר מהבעיה המקורית. תופעה זו מופיעה לפי דיווחים בלמעלה מ-50% מהמקרים. 


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


טיפול בבוטולינום טוקסין 
שיטת הטיפול החדשנית ביותר ובעלת ההתערבות המינימלית ביותר לטיפול בהזעת יתר ממוקמת. ניתנת ליישום בכל האזורים הבעייתיים. הבוטולינום פועל על ידי עיכוב זמני של שחרור חומר בשם אצטילכולין מקצות העצבים של מערכת העצבים הכולינרגית. בהזעת יתר ממוקמת, החומר מוזרק באופן מקומי במספר רב של נקודות באזור הנגוע. לפני הטיפול ניתן להדגים את אזור ההזעה בעזרת מבחן מינור המבוצע על ידי שימוש ביוד ועמילן. במחקרים קליניים שנעשו על מאות חולים ( ביניהם גם עבודה שבוצעה על ידי כותב ערך זה וחבריו) הודגמו אחוזי תגובה גבוהים מאד לטיפול - בבתי השחי אף למעלה מ-90% - וכן משך ארוך יחסית של ההשפעה הנע סביב כשנה. הטיפול קל ופשוט באופן יחסי והוא טיפול מרפאתי המבוצע בהרדמה מקומית או אזורית של האזור המטופל.
הטיפול בבוטולינום טוקסין להזעת יתר ממוקמת משפר בצורה משמעותית מאוד את איכות החיים של המטופלים, עובדה שהתבררה בצורה בולטת בשאלוני איכות חיים שמולאו על ידיהם. 

החידוש האחרון: טיפול בלייזר להזעת יתר בבתי שחי
הטיפול מתבצע בצורה הבאה: דרך חתך קטן מאוד בעור הסמוך לבית השחי המטופל מוחדרת תמיסה המכילה בעיקרה מים פיזיולוגיים, לידוקאין, ארנלין ובי קרבונט. תמיסה זו משמשת הן לאלחוש האזור והן להפרדה ולהרחקת העור מכל האברים החיוניים הנמצאים תחתיו. לאחר שהאזור רדום כולו, נכנסים עם סיב לייזר כשבקצהו הקדמי הגלוי נקודת תאורה אדומה חזקה מאוד המשמשת כסמן לקביעת עומק הימצאותה. בעזרת סיב הלייזר צורבים את הדרמיס התחתון, שבו נמצאים בסיסי בלוטות הזיעה. בתום הטיפול שואבים את הנוזל, שמים אגד מידבק על מקום החדירה והמטופל משוחרר לביתו בהוראה ליטול אנטיביוטיקה במשך חמישה ימים על מנת למנוע זיהום אפשרי.

יחודו של הטיפול הוא בכך שהוא הולך ומסתמן באופן ברור כפתרון חד פעמי וקבוע לבעיה. מהנתונים המצטברים עד עתה מסתמן כי משך התוצאה הממוצע הוא כשנתיים וחצי, לעומת הבוטוקס, שאותו יש לחדש בכל שנה. מתברר גם כי הרוב המכריע של המטופלים מדווחים על שיפור של למעלה מ-75% במצב ההזעה. הטיפול איננו כואב עקב השימוש בתמיסה המרדימה ואינו כואב גם לאחר חלוף השפעתה. כמעט שאין מגבלה למועמדים לביצוע הטיפול, למעט מצבים של עיוות האנטומיה של בתי השחי עקב ניתוחים, תאונות בעבר וכד'. למיטב ידיעתו של ד"ר שלקוביץ, אין דיווחים על הזעה מפצה בעקבות טיפולים אלה. אין מגבלה להסרת שיער בלייזר בסמוך לטיפול. לאחר הטיפול לא קיימות כל מגבלות תפקודיות בעטיו.

הזעת יתר ממוקמת היא מצב המשפיע על השלמות הפסיכולוגית והופך את החיים החברתיים והמקצועיים למאבק ארוך ומתיש. יש לעודד אנשים במצב זה לעבור הערכה וטיפול רפואי, כיוון שאפשרויות הטיפול העכשוויות יכולות להביא להקלה עצומה במצבם ולשיפור משמעותי מאוד באיכות חייהם.

המידע באדיבות ד"ר צחי שלקוביץ, מומחה לרפואת עור ודרמטולוגיה אסתטית, 03-6729153




להתייעצות עם מומחי מוטק'ה: 

לקהילת בריאות לחצו