יוזמים בגיל 70

הם יכלו לשבת רגל על רגל וליהנות אחרי שנות עבודה רבות. הם יכלו להיות סבים וסבתות במשרה מלאה. אבל במקום כל אלה הם החליטו ליזום, לפעול ולהקים מיזמים מקוריים. שלושה סיפורים מיוחדים של אנשים יוצאי דופן שבגיל השלישי החליטו שזה הזמן להקים מיזם שמיועד להפוך את הטבע ואת האומנות לנגישים יותר. ואם אתם רוצים לפרגן ולראות במו עיניכם, זוהי גם הזדמנות לבקר בשלושה מקומות מרתקים ברחבי הארץ.

החווה של חוה - קיבוץ חפץ חיים

חווה בקיבוץ חפץ חיים. חוי זליגר ובעלה בצילום מהאלבום הפרטי

חוי זליגר, מקיבוץ חפץ חיים היא אמא לעשרה ילדים ויש לה יותר מ- 30 נכדים וגם 8 נינים. היא ובעלה נולדו בקיבוץ חפץ חיים: יעקב היה המדריך של חוי כשהיא הייתה בכיתה ח' ולאחר כמה שנים הם הפכו לזוג. בצעירותה החלה לעבוד בתור מטפלת בבתי הילדים של הקיבוץ ועם הזמן הפכה לגננת. לאחר שילדה את בנה החמישי ב- 1972 פנתה ללימודים מקצועיים בסמינר הקיבוצים.

"למדתי מגדולי הדור כמו מלכה הס, מיריק שניר ומרים רוט. בהמשך ללימודי הכנסתי לראשונה לקיבוץ חצר גרוטאות וגיבשתי שיטה חינוכית חווייתית טבעית בה אני דוגלת עד עצם היום הזה. במהלך הסטאז' במסגרת הלימודים ובמפגשים בימי העיון, החלו להכיר אותי גם במקומות נוספים בארץ והתחברו אליי וכך מבלי לדעת זאת, בניתי את מערך הלקוחות הראשון שלי בחווה", אומרת חווי.

כאשר בשנות ה-90 החלו להכניס למערכת החינוך שיטות לימוד דידקטיות יותר ופחות מבוססות על החוויה החושית והיצירתית, חווי ניצלה את האפשרות לפנסיה מוקדמת על מנת להמשיך ליישם את את החזון החינוכי שלה בצורה בלתי פורמלית, במשק חי של הקיבוץ.

מספר שנים מאוחר יותר עם הפרטת הקיבוץ המשק החי עמד בסימן שאלה קיומית וחווי, שהייתה אז בת 60, ביקשה וקיבלה אותו לרשותה. היא הפכה לבעלת חווה מיוחדת במינה מבלי שהיה לה באותו הזמן חשבון בנק הרשום על שמה ומבלי שידע כיצד חותמים על צ'ק.

חווי: "בהתחלה המצב הכלכלי היה מאוד קשה והילדים הגדולים שלי שכבר היו נשואים עזרו לי. לאט לאט העסק התרומם וכיום החווה מהווה מקור הכנסה למשפחה", אומרת חווי שמדגישה: "המטרה שלי בחווה אינה רווח אלא השאיפה לקרב את הילדים לטבע באמצעות אהבה, מגע ומתוך אמונה שרק באמצעות קרבה נוצרת האמפתיה בין בני האדם לבעלי החיים".

מסע לבטן האדמה עם ד"ר אריה איתמר - קיבוץ בית-ניר

ד"ר אריה איתמר. מוביל סיורים גיאולוגיים בקיבוץ בית ניר

סיפור חייו של ד"ר אריה איתמר כולל היחלצות מאודסה הנצורה, בריחה מחתרתית, נדודים ואפילו הפלגה באוניית "אקסודוס" המפורסמת. היום, בגיל 79 ומתוך תחושה "שעדיין לא העניק מספיק למדינת ישראל", כשהוא אב לשלושה וסב לחמישה, הוא מדריך סיור גיאולוגי חינמי "אל בטן האדמה".

"עם פרוץ המלחמה, אני וסבתי הצלחנו להשתחל אל תוך הרכבת האחרונה שפרצה את המצור באודסה ובכך התחלנו את הנדודים צפונה לכיוון מוסקבה. בעיירה קטנה ליד פגשנו את אמי ויחד המשכנו לנדוד עד לסמרקנד שבקזחסטן ומשם לדושנבה, שם הכירה אימי פליט יהודי פולני ששמו שלמה.

אמא התחתנה איתו וב-1944 נולדה אחותי. רק לאחר תחקיר שעבר ב-KGB בשל חשדות לפעילות ציונית, אמי הסכימה לצאת עימו את גבולות ברית המועצות לשעבר. את דרכנו ארצה עשינו ברכבת הבריחה שלנו שחצתה את כל אירופה עד שהגענו לנמל שבו עגנה אונית "אקסודוס".

על אף התנאים הקשים ששררו בה אני זוכר את אווירת האופוריה שהייתה בהפלגה. לצערי הרב ולמרות שהייתה ספינת הדגל של ההעפלה, הספינה נתפסה על ידי הבריטים והוחזרה לאדמות גרמניה".

את זכרונותיו מההפלגה ההיסטורית שבה נכח, תיעד ד"ר איתמר בספר "ערפילים ערפילים". כאשר הצליח להגיע לישראל לבסוף הוא התגורר בתל אביב ואחר כך בקיבוץ שמיר ובבית ניר. בתיכון איתמר לא למד מעולם אך כשבגר סיים בהצלחה זה אחר זה שני תארים באוניברסיטה העברית, ובהמשך, בשנות ה-80 המאוחרות גם השלים תואר דוקטורט.

"האזורים המעניינים ביותר בארץ מבחינה גיאולוגית הם הרי אילת ומכתש רמון מפני שבשני האזורים הללו קיימות תופעות נדירות ומיוחדות שאין בשום מקום אחר בארץ. אני גאה לחלוק את האוסף הגיאולוגי האדיר שלי ואת הידע שרכשתי במשך השנים ולכן אני מעביר סיורים מיוחדים".

הסיור שאורכו כשעה ורבע מורכב מ-3 חלקים: הראשון, סיור בחצר בשבע תחנות המסבירות את מבנה כדור הארץ ותולדותיו, השני הצגת הדברים הנדירים ביותר והחלק השלישי והאחרון כולל מצגת מסכמת של כמה דקות.

"אני מעביר את הסיור בחינם מכיוון שהכוונה שלי היא להציג את התופעות הבולטות ביותר בעולמנו: החל מבריאת העולם, הופעת הצמחייה ובעלי החיים וכלה בהופעת האדם. הסיור שלי עובר בין הסלעים והמינרלים שמרוכזים לאורך מסלול בגן הפרטי שלי ובמהלכו המסיירים יכולים להתוודות לחומרים הבונים את כדור הארץ והמנוצלים ע"י האדם לתועלתו".

המוזיאון של שולה שק - קיבוץ בית ניר

שולה שק. הקימה מוזיאון לכבוד המדינה ולכבוד בעלה ז"ל

שולה בת ה-81 היא ילידת תל אביב ואם לארבעה. לפני ארבע שנים היא הקימה מוזיאון שאוצר את יצירותיו של בעלה  והוא הוד ופאר לאהבתה הבלתי נדלית למדינה, לאדמה ולבעלה משה שק (ז"ל), לו הייתה נשואה לא פחות מ-60 שנה! המוזיאון הזה פועל קיבוץ בית ניר ובו משתלבים אומנות, היסטוריה וארכאולוגיה של ארץ ישראל.

"הייתה לי ילדות קשה. אחד הזיכרונות הראשונים שלי הוא מההפגזה על ת"א ב-1939. אז במהומה האדירה שנוצרה הלכתי לאיבוד ומלחץ אמי קיבלה התקף לב. בעקבות כך אבי העביר אותנו צפונה לראש פינה שם גדלתי עד כיתה א' אבל בגיל 7 אמי נפטרה ואבי, שהיה שוטר והתקשה לטפל בי, הכניס אותי להתחנך בקיבוץ אילת השחר שם גדלתי בבדידות נוראה.

מה שחיזק אותי לאורך ילדותי היו חבלי לידתה של המדינה: הקושי המשותף והציפיה למשהו גדול שהייתה באוויר ויצרה בין כולם תחושת אחדות. בשלב מסוים אבי התחתן בשנית ועברנו לבני ברק שם הלכתי לשומר הצעיר, לצבא ולשל"ת. בגרעין כולם סיפרו לי על ג'וקי - פסל מיוחד שבו התאהבתי לאחר שחיזר אחרי. ב- 1959 התחתנו ועברנו לגור בבית ניר, עבור שנינו זו הייתה שליחות אדירה עם אחריות שיצרה בי התרגשות גדולה". אומרת שולה.

בקיבוץ היא הפכה למורה למלאכה וכאשר הוקם מפעל "תכשיטי בית ניר" השתתפה בהקמתו. בהמשך היא הקימה את "תכשיטי שולה שק" שהצליח מאוד עד שנת 2000. לאחר פטירת בעלה, מפעלה נפרץ ונגנבו שלושת רבעי מהתכשיטים שהיו במלאי.

"בעלי משה היה פסל מלידה. הוא נולד ב-1936 בפולין וברח עם משפחתו לסיביר. עד גיל 13 הם נדדו בארצות שונות ובמהלך הנדודנים נולדה בליבו סקרנות גדולה למלאכת ידי של האדם. בסיום המלחמה הוא ומשפחתו עזבו את סיביר וחצו דרך האלפים את כל איטליה ברגל. בהיותו בן 9 הוא נתפס באחת המשלחות לארץ על ידי הבריטים והועבר למחנות בקפריסין. במלחמת השחרור כשהצליח סוף סוף להגיע ארצה, הפך לפלח ולאחר מכן עבד במשך שנים ארוכות בתור מוסכניק. כאשר החליט לפרוש בחר להתמקד באומנות עליה חלם מאז ילדותו וכך הפך לפסל".

אומנות של בעלה של שולה, אותה היא מציגה במוזיאון שהקימה לזכרו, מתמקדת בפיסול שלו שצמח משרידי תרבויות עתיקות אותן גילה בטיוליו. "המוזיאון שלי מוקדש ליצירות אותן שק הקדיש לאדמה הזאת, למקום הזה ולאנשים שחיו כאן וחיים כאן עד היום", אומרת שולה.

"בחייו הספיק בעלי לייצר אלפי פסלים מחומרים שונים והיה מעורב בכל הממצאים הארכאולוגיים שהתגלו על האדמה הזו. עבודותיו הוצגו במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם ופסליו אף מוצגים במרחבים ציבוריים בתל אביב, בירושלים ובהרצליה.

החלום הגדול שלו היה לפתוח מוזיאון משלו, אבל לא כדי למכור אלא על מנת לספר באמצעות עבודותיו את סיפורו של העם היהודי ואת ההקשר שלנו לאדמה הזו ולתרבויות שחיו פה. במותו אני הבטחתי לו שיהיה לו מוזיאון וכשהצלחתי לממש זאת, קיימתי את הבטחתי".

 בן ה-96 שלא מפסיד אף אימון בחדר כושר

"כל עוד אהיה מסוגל, אמשיך לרוץ"

לחיות עד 150 שנה? זה אפשרי, אבל לא בטוח שכדאי

"הים הוא סוג של פילגש, אנחנו מכורים"

אפשר גם לשמור על כושר - בלי לצאת מהבית

גילו את גלישת הסאפ בגיל 50+ והתאהבו

הצטרפו לקהילת פנאי ותרבות של מוטק'ה