כדאי שתפסיקו לנסות לחיות "כמו פעם"

אנחנו אוהבים להתגעגע. הגעגוע, במיוחד זה השמור לתקופות רחוקות, מאפשר לנו לרטון בשקט על החיים שלנו היום. אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדנו? אנחנו מתגעגעים לתקופות קדומות בהרבה. לתקופה הפליאוליתית, למשל. כשהכל היה פשוט, טבעי ובריא יותר, מחובר לאדמה. זה לפחות מה שמספרים לנו חסידי הברירה הטבעית: תורות שלמות מוכרות לנו אידיאליזציה של ימי קדם, ומנסות להתחקות אחריהם בטענה שפעם היה כאן טוב יותר.

דיאטת הפליאו הפופולרית, שסוחפת אחריה המונים בכל העולם, קוראת לנו לחזור לחיות על תזונת האדם הקדמון כדי להימנע ממחלות העידן המודרני. או במילים אחרות, לאכול בעיקר בשר ושומן רווי, מה שעומד בסתירה כמעט מוחלטת לכל תפיסה מוכרת של תזונה בריאה. חסידי טרנד הרפואה הטבעית קוראים בלהט להפסיק לחסן ילדים, ומתנגדים לרוב התרופות הקונבנציונליות. אפשר אולי לשאול כמה אותנטי זה להתגעגע לתקופת האדם הקדמון כשהציביליזציה עוטפת אותנו מכל עבר, החשמל והמים זורמים בחופשיות והסמארטפון על 100% סוללה, אבל השאלה האמיתית היא האם יש אמת של ממש מאחורי ההתרפקות הנוסטלגית הזו? האם האדם הקדמון באמת חי חיים בריאים יותר, ועד כמה האבולוציה האנושית של היום מותאמת בכלל לתזונה ולאורח החיים של התקופה ההיא?

"הניסיון לחזור לתקופה הפליאוליתית - שמתחילה מ-2-2.5 מיליון שנה אחורה ועד 10,000 שנה אחורה - נתלה על הרעיון של אדם שחי בהרמוניה מושלמת עם הסביבה, והתזונה שלו היתה מורכבת רק מדברים בריאים שניתן היה למצוא בטבע", אומרת ורד שפירא, ביולוגית במכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע. "אותו אדם לא צורך ולא מזיק לסביבה, הוא מאד בריא וחסון ולא נתון ללחצים - וזה קשקוש מוחלט.

"תזונת הפליאו נשענת על מזון שאינו מבוית ומעובד, על צריכת מזון הקיים בסביבה בלבד, אבל אין קשר בין מה שניתן היה למצוא לפני למעלה מ-10,000 שנים בטבע, לעומת מה שנמצא היום בסופרמרקטים. העגבניות היו קטנות ומצומקות וממש לא דומות לעגבניות של היום. כרוב, כרובית וברוקולי בכלל לא היו קיימים, הכל היה אותו צמח. הזרעים היו פחות מפותחים, ומובן שהבשר שונה - הפרה היא לא אותה פרה. התזונה בתקופת האדם הקדמון התבססה בעיקר על פגרים, קצת על ציד ולאחר מכן על דיג ועל זרעים שהנשים ליקטו, וכל זה לא מתאים להיצע שיש לנו היום".

התזונה הפליאוליתית לא מתאימה לאורח החיים המודרני

 הבשר שהיה אז הוא לא הבשר שיש היום. צילום: Shutterstock

גיא בר עוז, פרופ' לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, מסכים עם הדברים. "כמות השומן הרווי שהיתה קיימת בבעלי החיים שצד האדם הקדמון קטנה מאד לעומת זו הקיימת כיום בפרה מפוטמת. ואני עוד לא מדבר על העובדה שבתקופה הפליאוליתית היו צדים למאכל חיות מוגנות שכיום אסור לצוד כמו צבי, למשל". ולא רק הבשר שונה: גם הפירות והירקות שאנחנו אוכלים היום הם זנים אבולוציוניים חדשים, כמובן מרוססים.

"זה לא דומה בכלל לפירות ולירקות שהיה ניתן למצוא בתקופה הפליאוליתית ביער, כשלכל תות היה טעם אחר בהתאם לקרקע שהוא גודל בה", מסביר פרופ' בר עוז. "אם בוחנים את הרכב המזון מהצומח שאכלו בתקופה הפליאוליתית, ונתגלו באתרי חפירות מלפני 25,000 שנה, אפשר למצוא עשרות מיני קטניות, פירות וצמחים מגוונים. אין לנו בכלל סיכוי להגיע כיום למגוון הזה. אולי כשימצאו כוכב לכת חדש".

אבל מעבר לעובדה שהתזונה הפליאוליתית לא קיימת היום באותו הפורמט, היא פשוט לא מתאימה לאורח החיים בעולם המודרני, כשמשאבי הטבע הולכים ומתרוקנים, והמקום הפיזי על כדור הארץ הולך ומצטמצם. "אם נאכל תזונה המושתתת על בשר, הסביבה לא תוכל לייצר עבורנו מזון בסופו של דבר", מסביר פרופ' בר עוז. "הדמוגרף והכלכלן תומאס מלתוס אמר שהאוכלוסייה גדלה ולא תצליח לייצר מספיק מזון לכולם. זה עניין של זמן. אז אם לא ניתן לייצר מזון לכולם, אוי ואבוי אם נהיה כולנו פליאוליתים".

אחת הטענות העיקריות של חסידי התזונה הפליאוליתית, היא שהגנום האנושי השתנה מעט מאד מאז הופעת ההומו-סאפיינס, האדם המודרני, לפני כ-40,000 שנה. 99% מסך הגנים שלנו, כך על פי התורה הפליאוליתית, מקורם עוד מתקופת האדם הקדמון, כשהתפתחויות כמו המהפכה התעשייתית, החקלאות המסחרית והעיבוד המודרני של המזון לא השפיעו על הגנים שלנו כלל. ואם אנחנו זהים כמעט לגמרי מבחינה גנטית לאדם הקדמון, רק צריך להתחקות אחר התזונה שלו כל הדרך לבריאות טובה יותר.

"אומרים שהמערכת הגופנית שלנו מותאמת לאכול את מה שאכלו אבות אבותינו, ובגלל שפיתחנו את התעשייה מאד מהר אנחנו עכשיו נותנים לגוף שלנו מזון שהוא לא יודע להתמודד איתו, אבל זו טענה לא נכונה", אומרת שפירא. "האבולוציה שלנו הרבה יותר מהירה ממה שנהגו לחשוב פעם. הדוגמה הכי בולטת היא שבתקופות עברו בני אדם לא היו מסוגלים לפרק חלב מעבר לגיל ינקות, והיום רובנו מסוגלים לפרק את הלקטוז, כי אנשים התחילו לצרוך חלב בגיל צעיר. זו מוטציה של מטבוליזם שנוצרה רק לפני 6000-7000 שנה. גם אבולוציה של עיניים כחולות היא עניין חדש יחסית, שנוצר לפני כ-6000 שנה, כך שלא נכון לומר שהאבולוציה שלנו מתפתחת באיטיות".

לא חיו טוב יותר, ולא חיו הרבה באופן כללי

 לא התמודד עם התחלואות המערביות, אבל לא בהכרח היה בריא יותר. האדם הקדמון, צילום: Shutterstock

שפירא מוסיפה, כי ביליוני חיידקי מעיים אחראיים על פירוק המזון בגוף שלנו, והם מאד שונים מאלו שהיו לאבות אבותינו. "אי אפשר להגיד שהחיידקי המעיים שהיו לאדם הקדמון היו טובים יותר או פחות, הם פשוט היו שונים. יש איזו מחשבה שהאדם הקדמון חי חיים אידיאליים, אבל אין דבר כזה חיים אידיאליים".

במילים אחרות, החיים הם פשרה. אלה שמבקשים לחיות כמו אבות אבותינו רק מחפשים לעצמם פשרה מסוג אחר. ומכיוון שאין הסתגלות מושלמת לסביבה שלנו וחיים בהרמוניה מוחלטת עם הטבע הם בגדר פנטזיה, הדבר לא היה קיים גם בתקופת האדם הקדמון. אם ניקח למשל בעל חיים שחי בטבע, נגלה שהוא חייב לרוץ מהר ולמצוא לעצמו מזון, כמו גם לשמור על חום גופו. העובדה שיש בעלי חיים המצוידים בגפיים ארוכות לריצה יכולה להקשות עליהם לקרר את גופם בעונות החמות. זו תמיד תהיה פשרה: תכונה אחת תענה על צורך מסוים, אבל עלולה לפגוע באחר.

"בסופו של דבר זו אקולוגיה, וגם בתקופה הפליאוליתית אכלו את מה שיש ושילמו מחיר כלשהו", אומרת שפירא. "אמנם לא אכלו אז סוכר ומזון מעובד, מה שבהחלט מוריד סיכון למחלות כמו השמנה, סוכרת, יתר לחץ דם ושאר תחלואות העולם המערבי, אבל להגיד שהאדם הקדמון היה בריא יותר? אצלו היתה נפוצה חסימת עורקים בגלל השומן שאכל, וגם השיניים נשחקות כשאוכלים זרעים מעובדים ולא כתושים, ונמצאו לכך עדויות על תת שבט ההומינידים".

כשמדברים על אורח החיים של אבות אבותינו מבינים שלא בהכרח חיו אז טוב יותר, אבל עוד לפני כן צריך לזכור שהם לא חיו יותר מדי באופן כללי. לא צריך ללכת רחוק כל כך כדי להבין עד כמה עלתה תוחלת החיים שלנו בעשורים האחרונים: מספיק להסתכל על המאה ה-19, כשתוחלת החיים הממוצעת היתה 40-50 שנה. פריצת הדרך הגדולה הגיעה רק בתחילת המאה ה-20, ובמיוחד עם המצאת הפניצילין - אותה תרופה אנטיביוטית ששוחרי הריפוי הטבעי מתנגדים לה כל כך. וכשהבינו שאפשר להרוג חיידקים, למה שלא נוכל לחיות מעבר לרף 100 השנים? משם הדרך לעולם עתידני שמדבר על תוחלת חיים ממוצעת של 150 שנה - עם פיתוחים ננו-טכנולוגיים כמו בינה מלאכותית, הנדסה גנטית והדפסת רקמות בתלת מימד לצורך חילופי איברים – היתה קצרה.

"חיים כמו איש המערות יחזירו אותנו לאחוזי תמותה גבוהים בינקות"

 למה בעצם לחזור אחורה? צילום: Shutterstock

"למרות שתוחלת החיים של האדם הקדמון היתה כ-35-40 שנה, אנחנו יודעים שהיו גם מי שהצליחו לחיות יותר מזה. בכל מקרה זה לא בגלל התזונה שהיתה להם", אומרת שפירא. "אם כבר, קיימות עדויות לכך שפליאוליתים מתו ממחלות לב בעקבות התזונה – זה מאד לא בריא לבשל שומן עם החי, כפי שנעשה בתזונה הפליאוליתית. סיבות התמותה העיקריות בגיל צעיר היו אז מחלות זיהומיות, מפני שלא היתה אנטיביוטיקה ולא היו חיסונים. אם האדם הקדמון לא נתקל באריה או בווירוס, הוא הצליח להגיע לגיל מבוגר".

ופה אולי קבור הכלב: אמנם גם הווירוס הפשוט ביותר יכול היה לגרום למותו של האדם הקדמון, אבל הסיכוי שלו להיתקל בו היה נמוך בהרבה מזה שקיים היום. "ציידים ולקטים חיו בצפיפות נמוכה והיו כל הזמן בתנועה, אז החיידקים לא יכולים היו לחיות איתם. היום אם ילד אחד משתעל בכיתה כולם יכולים להידבק", מסביר פרופ' בר עוז. "אמנם בתקופה הפליאוליתית אפשר היה למות מכאב בטן ברגע שאין אנטיביוטיקה, אבל הסיכוי של החיידק מחולל המחלה לשרוד בתקופה הפליאוליתית היה נמוך בהרבה מסיכויו לשרוד כיום, כשאנשים מתקבצים יחד כל הזמן, בקולנוע, בתחבורה הציבורית וכיו"ב. צפיפות האוכלוסין של היום בכלל לא ניתנת להשוואה לזו שהיתה קיימת בתקופה הפליאוליתית. כל המחלות הזיהומיות של העידן המודרני נובעות מצפיפות האוכלוסייה, והפתרונות שמצאנו לכך, בין היתר, הם תעלות ביוב שחוסמות את החשיפה לפתוגנים וחיסונים".

 [#middleBanner] 

אבל לכו ספרו את זה להורים שמתנגדים בתוקף לחסן את ילדיהם. אמנם שיעור המתחסנים בארץ נחשב גבוה, ועומד על כ-96%, אך סקר שנערך לאחרונה על ידי איגוד הרופאים בישראל מצא, כי 10% מציבור ההורים אינם מחסנים את ילדיהם באופן מלא, ואילו 1% אינם מחסנים כלל. לא מדובר בקבוצת תימהונים קיצונית – בשנים האחרונות יותר הורים משכילים ממעמד סוציו אקונומי גבוה בוחרים שלא לחסן, בעיקר בשל החשש מתופעות לוואי.

"חיסונים זה דבר נפלא", פוסקת שפירא. "לפני עידן החיסונים ילדים לא שרדו מעבר לגיל שנה, בגלל מחלות שהיום נראות לנו טיפשיות כמו אדמת ואבעבועות. הורים שלא מחסנים מרגישים היום גיבורים, אבל הילדים שלהם מוגנים על ידי הרוב המכריע שכן מחוסן, כי ברגע שכל השאר מחוסנים אין מי שידביק אותם. ברגע שהעניין הזה ילך ויגדל ויותר הורים יחליטו שאינם מחסנים את ילדיהם, הם ידביקו את כל השאר ונחזור לראות פה מחלות שחשבנו שנעלמו מהעולם".

דוגמה למחלה כזו היא השעלת: בשנות ה-40 הופיע החיסון למחלה ואיתו הירידה בשיעורי התחלואה. הירידה גרמה לנטייה לחסן פחות נגד המחלה, דבר שהוביל לעלייה בשיעור החולים. "המתנגדים לחיסונים נשענים על פחדים מפני תופעות לוואי קשות או על חשש מחומרים מסוכנים, אבל ראשית – המדע מסרב לקבל את הטענה שחיסונים גורמים לבעיות. הקשר בין אוטיזם לחיסונים מופרך לחלוטין. זה נכון שיש כישלונות ברפואה המודרנית ולא מדובר במדע מדויק, אבל עדיין אי אפשר להשוות את העמידות שקיימת היום בפני מחלות לתקופה הפליאוליתית או לימים שלפני המצאת הפניצילין", אומרת שפירא.  

"שנית, בעבר הרחוק חיסונים באמת כללו כספית שנחשבת מסוכנת. מדובר היה בכמות מזערית, נמוכה יותר מזו שקיימת בכריך טונה, ומעולם לא הוכח קשר בין נוכחות הכספית לבין תופעות לוואי עקב החיסון, אבל כבר שנים שהחיסונים אינם מכילים כספית. יכול להיות שאנשים מגיבים בצורה מסוימת לחיסון זה או אחר, אבל מכאן ועד לזרוק את הרפואה ואת המדע לפח, להחליט שלא לחסן אוכלוסייה שלמה ולחיות כמו איש המערות, המרחק רב. זו בעיקר תהיה חזרה לשיעורי תמותה גבוהים בינקות".

"איבדנו את היכולת להיות מאושרים מהדברים הפשוטים"

 החיפוש אחר אושר ומשמעות מוביל לצורך להשתייך לקבוצה, העיקר להשתייך. צילום: Shutterstock

ועדיין נראה שקשה לשכנע את המשוכנעים. המתנגדים לחיסונים מקיימים דיונים בנושא בפורומים ייעודיים באינטרנט, ובעמודי פייסבוק שמאגדים ביניהם. גם לחסידי דיאטת הפליאו עמודי פייסבוק ייעודיים, המונים עשרות אלפי אנשים שבטוחים שקדמוני זה הכי הכי. ואולי זה בעצם המפתח לרומנטיזציה הנוסטלגית אל עבר תקופה שאף אחד מאיתנו לא באמת מכיר? הרצון הפשוט והבסיסי להרגיש שייך, חלק מקבוצה?

"אצל כולנו קיימת נטייה טבעית לנוסטלגיה, להתרפקות על ימים אחרים ולחיפוש אחר עוגן להתחבר אליו כדי שהביחד יהיה מנת חלקנו", מסביר ד"ר מוטי גיגי, סוציולוג במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר. "הגעגוע לתקופה הפליאוליתית משקף געגוע לטבע, לאימא אדמה ולאוכל הטבעי. חשוב להבין שהקונטקסט הוא התקופה הפוסט-מודרנית שאנו חיים בה היום, עם כל השפע והקדמה האינסופית, שמובילים לתחושה של חוסר תכלית".

וחוסר תכלית מוביל לחיפוש מתמיד: "הבעיה נעוצה בכך שאיבדנו את היכולת להיות מאושרים מהדברים הפשוטים", ממשיך ד"ר גיגי. "פעם חשבנו שאם נלמד באוניברסיטה נקבל תואר ועבודה ונהיה מאושרים, אבל ראינו שזה לא תמיד כך. להפך - לא משנה כמה יהיה לנו יותר, זה לא יהפוך אותנו ליותר מאושרים".

מסיבה זו צצות עוד ועוד קבוצות של אנשים, המתקבצות סביב אמונות חדשות ומשותפות. "אני קורא לזה טרנדים של אמונה", אומר ד"ר גיגי. "הטבעונות, למשל, זו תפיסה של דת, שגם היא משקפת חזרה לטבע. גם הטרנד של סחר הוגן, שהוא פריבילגיה של המעמד הבינוני-גבוה, משקף אמונה שמאחדת בין בני מעמד זה, ומסייעת להם להרגיש נוח עם הסטטוס שהגיעו אליו. הכל מתחבר לתפיסה אחת גדולה - אנחנו נאחזים בנוסטלגיה, כי בחברה של ימינו אין כמעט סולידריות ואנחנו צריכים להיאחז במשהו, ולרוב זה יהיה בזיכרון. היופי בזיכרון זה שהוא מנטרל את הדברים הרעים, ונתפס רק לדברים החיוביים שהיו בתקופה שאנו עורגים אליה".

אלא שגם ד"ר גיגי טוען, כי אין שום עדות מחקרית לכך שאורח החיים בתקופות קדם היה באמת טוב יותר. "למרות כל ההשפעות המודרניות המתועשות, אנחנו חיים היום כמו שלא חיינו מעולם מבחינת תוחלת החיים", הוא אומר. "מחקרים מראים שברוב המקרים האדם המודרני לא יוכל לשרוד בטבע, כי הוא לא יודע להדליק אש ממקורות טבעיים לגמרי, ובטח לא ליצור מעגלים חשמליים. זה לא אומר שאורח החיים של היום לא בעייתי, אבל זה בוודאי לא אומר שלחזור לתקופת האבן יעשה אותנו מאושרים יותר".

לכתבה באתר פורבס לחצו כאן

הסוד לאריכות ימים: לא להפסיק ללמוד 

האוכל כמפלט: הכל על אכילה רגשית

בריא אש: כל הסיבות לאכול חריף

אומרים שהיה פה שמח: משחקים משנות ה-60

הצטרפו לקהילת הבריאות של מוטק'ה