כשתיכוניסטים וקשישים משחקים יחד

כשתיכוניסטים נרתמים ומקימים מיזם מקסים למען ותיקי הקהילה, אי אפשר להישאר אדישים. כזה הוא המיזם המקסים "סבבתא" (סבא וסבתא סבבה), במסגרתו מתקיימים מפגשים בין בני ובנות נוער לבין בני הגיל השלישי בפארק השכונתי ברמת בית שמש, בשאיפה ליצור חיבור בין דורי. זה התחיל לפני כחודש, אז יונתן לוי בן ה-21 מרמת בית שמש אסף 15 שמיניסטים ושמיניסטיות מהשכונה לטובת הפרויקט. בעקבות כמה מפגשים מוצלחים נערך פרויקט דומה גם בעיר מודיעין. בירושלים ובקריית שמונה הביעו עניין, והיד עוד נטויה.

"יש הרבה קהילות שמקבלות הרבה תשומת לב מצד הציבור", אומר יונתן, "אם זה חולי סרטן, אנשים עם צרכים מיוחדים, נוער בסיכון וכיו"ב. המיזמים והפרויקטים שעוסקים בתחומים האלה מאד מושכים. אנחנו קוראים להם  תחומים סקסיים, כי אליהם נוהרים רוב בני הנוער ובנות השרות הלאומי. התחום של הקשישים והקשישות מוזנח - אין בו מיזם או תנועה שהופכת את ההתנדבות שם למעניינת וכיפית. לי זה מאד הפריע, לכן פניתי לחבורה גדולה של בני 17 ו-18 מהשכונה, וביחד החלטנו להקים את המיזם".

לדברי יונתן, הרעיון הוא קודם כל לשנות את הגישה. "יש פה מטרת על ויש כלי. מטרת העל היא שתחום הקשישים והקשישות יכנס לתוך הרשימה המפוארת, שאליה נוהרים בני נוער להתנדבות. הכלי הוא המיזם שלנו 'סבבתא'. אחד הגורמים למוות בגיל המבוגר הוא בדידות חברתית. אנחנו שואפים למנוע את הבדידות הזאת, או לפחות להפחית אותה. עד עכשיו ההתנדבות אצל קשישים וקשישות הייתה ברובה אחד על אחד: מגיעים אל הקשיש הביתה, לפעמים השיחה קולחת ולפעמים לא. זאת הסיבה שזה לא הצליח. אחרי שעתיים כבר מתחיל לשעמם, ולעיתים קרובות אין ביקור חוזר. הנוער בישראל אמנם מאד ייחודי בהתנדבות שלו, אבל זה צריך להיות גם כיף עבורו, אחרת הוא לא יתמיד. רצינו להוציא את ההתנדבות עם הקשישים החוצה ולעשות אירוע חברתי כיפי , שכולם ירצו להיות חלק ממנו - גם הצעירים וגם הקשישים".

"הרגשתי צעיר, מרתק אותי ללמוד מהצעירים"

"אשתי נהנתה מהמשחקים, אני יותר בעניין של שיחות". יהודה סטיבנס ואחד המתנדבים בפארק, צילום באדיבותו

איך מתרחש האירוע?

"פעם בשבוע אנחנו נפגשים בפארק הציבורי באמצע השכונה, פותחים שולחנות וכיסאות.  ליד כל קשיש יושבים שני בני נוער. קנינו אוכל ושתייה מכסף שתרמו לנו. כל אחד הביא משחקים מהבית כמו שחמט ורמי-קוב ואנחנו מדברים ומשחקים. ברקע יש מוזיקה והאווירה נפלאה. מכיוון שזה פארק ציבורי מגיעות לשם גם אמהות עם ילדים בלי קשר למיזם.  הבאנו שולחנות צביעה לקטנים, שיהיו גם הם חלק מהחגיגה. אין לילדים את הקשר לקשישים, אבל ברגע שהם נוכחים שם זה כבר מוסיף לאווירה הצעירה. למפגש הראשון הגיעו מעל 20 קשישים וקשישות, ובמפגש השני כמות הקשישים הכפילה את עצמה".

"זו חוויה יוצאת דופן, מרוממת לב". מתוך המפגש בפארק, צילום באדיבות סבבתא

מאיפה המשיכה הזאת לקשישים?

"מפעילות חברתית. זיהיתי בעיה בוערת ורציתי לנסות לפתור אותה. סבא רבא שלי הוא לא הסיבה למיזם, אבל הוא סבל מבדידות חברתית, ומיזם כזה יכול היה מאד לעזור לו". 

יהודה סטיבנס בן 80 פלוס, אנגלי במוצאו, אב לשלושה, סב ל-12 וסבא-רבא לארבעה נינים, לא היה בטוח בכלל שייהנה מהמפגש בפארק. "אני לא אוהב משחקים", הוא אומר, "אבל מצאתי את עצמי מאד נהנה בחברת הצעירים. הרגשתי צעיר. אני אוהב לשמוע רעיונות ומחשבות חדשות של הדור. אני למשל מאד לא מחובר טכנולוגית, ומרתק אותי ללמוד מהם.  להיפגש עם אנשים בגילי זה כמו לפגוש את עצמי. יש לי כמובן חברים בגילי, אבל אנחנו מדברים בעיקר על הבריאות, כל אחד והתלונות שלו. המפגש בפארק היה מפתיע. אני פוגש גם הרבה צעירים לא רהוטים שלא מסוגלים לבטא את עצמם, וכשאני רואה חבורה של צעירים שאפשר לנהל איתם שיחה מרתקת, זה נפלא. אשתי הצטרפה למפגש השני, היא מאד נהנתה מהמשחקים. אני יותר בעניין של שיחות".

מה אתה בדרך כלל עושה בזמנך הפנוי?

"אני קורא המון, שומע הרבה מוזיקה, עוזר לאשתי, אנחנו הולכים הרבה לקונצרטים. אני מאד מתעניין בפילוסופיה, מאד אוהב ללמוד. אני כל הזמן לומד. אני שייך למועדון ותיקים ויוצא לטיולים מעניינים שמעולם לא הייתי מגיע אליהם. היינו למשל במקום שבו מאלפים כלבים לעיוורים, וזה היה מאד חינוכי ומעניין. את ההודעה על מפגש בפארק קיבלתי מהמועדון שלנו".

תבוא שוב?

"כן בטח, אם לוח הזמנים יאפשר אז ללא ספק. זה גם מאד קרוב אלי הביתה, מרחק הליכה".

"השאיפה היא לגרום לשינוי ביחס לקשישים"

מנסים להפוך את ההתנדבות לעניין כיפי. סנדי צ'סנר ומתנדבת באחד המפגשים, צילום באדיבות סבבתא

סנדי צ'סנר בת ה-85 מקליפורניה הגיעה לפארק והוקסמה. היא עלתה לישראל לפני שלוש שנים, אימא לשני ילדים, סבתא לארבעה נכדים וסבתא רבא ל-15 נינים.  בארץ בעלה נפטר והיא מתגוררת לבדה.  "צעירה מקסימה בשם יעל הגיעה לקחת אותי למפגש בפארק", היא מספרת. "הייתי מאד סקפטית. לא חשבתי שאהנה, אבל פגשתי שם אנשים חדשים ונחמדים בכל הגילים. היו אפילו תינוקות שהגיעו עם האימהות שלהם לפארק. הייתה אווירה נפלאה. שיחקנו משחקים, הרגשתי נהדר. אני מחכה בקוצר רוח למפגש הבא".

איך בדרך כלל את מעבירה את זמנך?

"פעמיים בשבוע אני הולכת למועדון. אנחנו שומעים מוזיקה, מתרגלים יוגה, אוכלים, משחקים טריוויה. יש לי הרבה חברים שם. יש לי גם שכנים נהדרים, מטפלת שמגיעה שלוש פעמים בשבוע ועושה בשבילי שיחות טלפון בירוקרטיות, לוקחת אותי לרופאה ומנקה לי את הבית".

במה היה שונה המפגש בפארק מהמועדון?

"במועדון כולם פחות או יותר בני גילי. בפארק זה היה מפגש עם האנשים הצעירים. הם כל כך נפלאים, אין לזה אח ורע בארה"ב. מיזם מסוג כזה הוא מאד ישראלי. פגשתי גם אנשים בני גילי שאני לא מכירה, אז יש לי עכשיו חברים חדשים. החוויה היא יוצאת דופן ואחרת, מרוממת לב".

מאז תחילת המיזם, השמיניסטים נוסעים מעיר לעיר כדי להפיץ את הפרויקט, להביא עוד ועוד מתנדבים שיארגנו אירועים כאלה בעירם. יוני ברינסון הוא אחד מאותם שמיניסטים. "אימא שלי עובדת בעמותת מלב"ב שמספקת תמיכה לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר.  לפעמים אני עוזר לה, אבל זאת לא הסיבה שהצטרפתי  למיזם", הוא אומר. "היה לי מאד חשוב לשנות תודעתית את היחס של בני הנוער אל המבוגרים. עבור צעירים רבים קשיש  מעורר אסוציאציה שלילית, משהו מרתיע שיש להתרחק ממנו. אנחנו מנסים לשנות את זה, מגורם מרתיע למשהו כייפי של שיחות ומשחקים בפארק. אוכלים, שותים, שומעים מוזיקה. בהמשך אנחנו שואפים ליצור חיבור יותר אישי בין בני נוער לקשישים, ואם  יש קשיש שצריך עזרה בבית - בני נוער יעזרו לו. אנחנו כולנו נהנים מהמיזם הזה, זה לא מרגיש התנדבות. יש לנו כל כך הרבה מה ללמוד מהם. השאיפה היא לגרום לשינוי גדול בפער הבין דורי וביחס לקשישים".

תופס תאוצה: גן ילדים בתוך דיור מוגן

יום המעשים הטובים: גולשי מוטק'ה למען הקהילה

הפנסיונרים שמתנדבים לעזור לקשישים

"ההתנדבות נותנת לנו הזדמנות לעשייה"

הצטרפו לקהילת ההתנדבות של מוטק'ה!