לא אוהבת את החתן של הבת שלי

בקיץ הזה הבת שלנו תלבש לבן, או אולי יהיה זה הבן שישבור את הכוס, אבל אנחנו לא ממש בעננים. לא שלמים עם הבחירה של היקר לנו מכל, לא אוהבים את החתן המיועד או את הכלה לעתיד, ומאמינים שמדובר בטעות. זה לא מה שתכננו עבור הבת היקרה או הבן המוצלח שלנו.

האם יש לנו מה לעשות בנדון? הרי הילדים שלנו כבר אנשים בוגרים, ואם זו הבחירה שהם עשו, גם אם אינה מוצאת חן בעינינו – האם יש טעם להגיד בכלל משהו? "אין ספק שהזוגיות של הילדים שלנו חושפת גם אותנו, ההורים, לחלקים בתוכנו בהקשר זוגי, אישי ומשפחתי", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אפרת אמיתי, "למקומות שאנחנו פנטזנו ולא מימשנו בזוגיות שלנו. עולים החלומות, התסכולים, הטעויות, ולפעמים יש משאלת לב, מודעת או לא, לתיקון דרך הילדים. כמובן שזה נעשה מתוך רצון וכוונה שיהיו מאושרים ויזכו לזוגיות טובה לאורך שנים".

ומה אם באמת יש לנו הרגשה רעה לגבי החתן או הכלה העתידיים?

"הרגשה רעה כזאת יכולה להיות לפעמים תוצאה של חרדה שלנו, פחד מכישלון ומאכזבה. יש לנו תסריט פסימי בראש, ואנחנו מרגישים צורך להזהיר מפניו. אבל אף אחד מאיתנו לא יכול לחזות את העתיד. נניח אפילו שהתסריט שלנו - שעוד שנתיים הבת תתגרש - אכן יתממש. הרי יכול להיות שהיא תתחתן עם הגבר המושלם ותתגרש כעבור שנתיים. אין לנו שליטה על מה שיקרה".

אמיתי מסייגת מקרים יוצאי דופן, בהם מדובר בפרטנר אלים, עבריין או מסומם. "במקרה כזה אנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר כדי למנוע את המשך הקשר. להשתמש בבני משפחה שישפיעו ולנסות לעשות את זה בטוב ובהבנה. יש הורים שנכנסים למאבקים, לכעסים ולעוינות. הילד מרגיש שמצמצמים את המרחב שלו, את הבחירות שלו ולמעשה את כל הקיום שלו, ומגיב מהמקום הזה. לא פעם פורצת מלחמת עולם, וחבל".

"הבחירה במי להתאהב אינה בחירה מושכלת"

"אנחנו רוצים את השליטה, ומרגישים שהנוסחא לאושר של הילד נמצאת בידיים שלנו". צילום: Shutterstock

במילים אחרות: מה שגורם לנו סבל, מתח ודאגה כהורים, זו לא המציאות - אלא אם קיימת בעיה אמיתית עם החתן או הכלה - אלא חוסר הקבלה שלנו את המציאות. "אנחנו רוצים את השליטה", מסבירה אמיתי. "אנחנו מרגישים שהנוסחה לאושר של הילד נמצאת בידיים שלנו, ההורים. הוא רק לא מבין את זה".

אז איך מתמודדים עם הסוגיה בקור רוח? "חשוב קודם כל להבין, שכאשר אנשים בוחרים בן זוג הם בוחרים מהצרכים שלהם ולא של ההורים או של כל אחד אחר. נישואים זה מסע התפתחותי אישי וזוגי. הוא מפגיש עם כאבי ילדות ומזמן מורכבות ותסכולים, ולצד זה גם מאפשר צמיחה וריפוי. הבחירה במי להתאהב איננה בחירה מושכלת, היא באה מתוך צרכים סמויים".

אמהות זקוקות יותר לשליטה בנושא מאשר אבות?

"ממש לא. אני מכירה אדריכל מפורסם שבתו התכוונה להתחתן עם בחור שלא למד. העניין הזה הטריף אותו, שהחתן העתידי שלו לא אקדמאי ולא בא ממשפחה מספיק מיוחסת. על הרקע הזה הוא לא רצה לשמוע מהבחור, והבת לא הורשתה להביא אותו הביתה. הבת אהבה את הבחור והייתה מאושרת איתו, אבל לא הייתה מוכנה לוותר על המשפחה. בעקבות טיפול משפחתי, האב למד לקבל את הבחירה שלה והזוג התחתן לפני חצי שנה".

אבל הסתייגות המשפחה לא באה רק על רקע מוצא או מצב סוציו-אקונומי של החתן או הכלה העתידיים. לדברי אמיתי, ההסתייגויות הן מגוונות, שונות ומאוד אישיות. דווקא הנושא של מוצא הוא היום הרבה פחות רלוונטי בישראל, לתשומת לב הקוראת מירי רגב.

"הסיבות שההורה נותן להסתייגות שלו, לפחות בגלוי, הן לאו דווקא מהסוג הזה", מפרטת אמיתי. "הוא יכול להדגיש, למשל, נושא של חוסר כבוד לבת מצד הבעל העתידי, וכבוד הוא אכן משמעותי לא פחות מאהבה, שבאה והולכת. אימא יכולה לדאוג מכך שכלתה לעתיד לא תספק לנסיך שלה את צרכיו, לא תבשל לו כמוה וכיו"ב, למרות שהבישול הוא רק סימפטום ומדובר על משהו יותר עמוק".

הגבול בין דאגה לחטטנות

 אפשר לדבר עם הילד, אבל לעשות זאת בעדינות וברגישות ולזכור שההחלטה הסופית היא שלו. צילום: Shutterstock

לשאלה מה ההורה צריך לעשות כשיש לו ודאות שהבחירה של הבן או הבת שלו אינה מוצלחת, משיבה אמיתי כי חשוב לזכור שאף פעם אין ודאות. יחד עם זאת, במידה שההורה שם לב לדבר מה אקוטי אצל החתן או הכלה העתידיים או במערכת היחסים עצמה, חשוב לדבריה לעורר את תשומת הלב של הבן/הבת ולעשות את זה נכון. "יש לזכור שאנחנו מדברים על מישהו שהילד שלנו אוהב וקשור אליו, לכן צריך לדבר בעדינות, ברגישות, בזהירות ובחמלה, ולא בצורה מקטלגת וחותכת". 

ומה אם אמרנו וכלום לא עזר? זה הזמן שלנו לדעת, כהורים, איפה עובר הגבול בין דאגה ואכפתיות לבין התערבות וחטטנות. "ברגע שההורה אומר את דבריו עליו לסמוך על הבת/הבן שגידל, לסמוך שהבין את המסר ויקבל את ההחלטה הנכונה. אלה החיים שלו, בל נשכח. ההורה יצטרך ללמוד להכיל את התסכול ואת החרדות שלו".

דבר נוסף שלא מומלץ לעשות, לדברי אמיתי, הוא לשחרר את ה"אמרתי לך" הנבזי, אם אכן דברים מתחילים להתערער. "לפעמים אחרי שמחליטים להתחתן, יכול להיווצר ספק ונוצר מתח בקשר, מה שנקרא 'חרדת חתונה'", היא מסבירה.

"ספקות מתחילים לחדור וזה נורמלי וטבעי. ההורה לא צריך להיכנס לסדק הזה ולהרחיב אותו, אלא לגייס רגישות, קבלה ופתיחות. לעזור לילד שקצת איבד את האמון בהחלטה שלו ולגרום לו לסמוך על עצמו. להסביר שזה טבעי ונורמלי להרגיש כך ולהחזיר אותו לסיבות לבחירה שלו. לברר שוב למה בחר באדם הזה, מה טוב בו. לחזק ולא להחליש, ויש כאן תפקיד חשוב להורים".

מה קורה להורה שלא מתגמש ומסרב לקבל את הבחירות של ילדיו?

"אנחנו בדור שהילדים מנצחים, אז אם ההורים לא יקבלו את הבחירה וימשיכו עם הביקורת, התלונות וחוסר הקבלה, מהר מאוד הם יחוו ניתוק. זה הנשק - ניתוק מהילדים ואחר כך גם מהנכדים וחבל להגיע למקומות האלה. כדאי לעצור, אם מרגישים שעולים על שרטון, לקחת רגע לזהות את זה, לבד או בעזרה מקצועית, ולחפש דרכים חלופיות להתמודד ולתקשר, באופן יותר חומל ויותר מציאותי".

הטיפ של אמיתי להורים הניצבים בסיטואציה כזו הוא לנסות לראות מה הילד שלנו מצא בפרטנר שבחר, להסתכל עליו דרך העיניים של הילד. "הורים מגיעים לפעמים לחתונה של ילדיהם במתחים איומים", אומרת אמיתי. "זהו יום כל כך משמעותי בכל משפחה ורגע של חיבור כל כך גדול, שלא כדאי להרוס אותו. כשהבנו שיש החלטה סופית של הילד, צריך כן לקבל וכן לתמוך וכן לגייס שמחה והאהבה. זה המתכון, לרווחת כולם. לבוא עם לב פתוח".

שוויון בין הילדים, יש דבר כזה?

ומה קורה כשאנחנו מתחילים לקנא בילדים שלנו?

ויש גם מצבים הפוכים: הבת שלי התגרשה, אבל אני מתגעגעת לחתני

חמותי וצרות אחרות: כך תחיי בשלום עם כלתך

לשמור על הנכדים? לא תודה

מה אתם חושבים? בואו לדבר על זה בקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה