להפוך לזמרת ולהוציא אלבום ראשון בגיל 60

לפני שנתיים, כשהייתה בת 60, הוציאה הילה כהן אלעזר את אלבומה הראשון "נופל מחוץ לזמן". ספרו של דויד גרוסמן "נופל מחוץ לזמן" התגלגל לידיה, ונשמתה נעתקה. בספר מנסה גרוסמן להתמודד עם מות בנו אורי, שנהרג מפגיעת טיל נ"ט בדרום לבנון באוגוסט 2006, בשעות האחרונות לפני סיום מלחמת לבנון השנייה.

"באוגוסט הוא מת, וכשהגיע/ סופו/ של החודש ההוא, אני/ כל הזמן חשבתי, איך אוכל/ לעבור לספטמבר/ והוא יישאר/ באוגוסט?". כשהגיעה לשורות האלו בספר, הרגישה כהן אלעזר שהמילים מדייקות את תחושתה - כבתו של דוד אלעזר (דדו) ז"ל, רמטכ"ל מלחמת יום כיפור שנפטר לפתע מדום לב, בגיל 50. זה קרה באפריל 1976, למחרת ליל הסדר ושנתיים אחרי שנאלץ להתפטר מתפקידו כרמטכ"ל, בעקבות המלצות ועדת אגרנט שחקרה את המהלכים שהובילו לפרוץ מלחמת יום כיפור. הוא פרש מתפקידו בתחושה שנגרם לו עוול, בעיקר לנוכח העובדה שהוועדה לא המליצה על סנקציות כלשהן נגד הדרג המדיני. רבים ראו אז במותו הפתאומי תוצאה של שברון לב.

המילים של גרוסמן בספר היו כל כך מטלטלות, שכהן אלעזר הניחה את הספר לזמן מה, ואז חזרה אליו שוב. לאט לאט התחילה לסמן טקסטים, ובלי משים אלבומה הראשון קרם עור וגידים. התחיל דיאלוג עם גרוסמן - היא שלחה אליו שירים, הוא שלח בחזרה. הטקסטים שכתב לבנו הפכו מהר מאד ללשון נקבה, לטקסטים שכתבה היא לאביה.

"יש משהו באלבום הזה שחיכה הרבה שנים"

עבדה על הגעגועים והכאב דרך המוזיקה והמילים. הילה כהן אלעזר, צילום: ורדי כהנא

"כל שיר שלחתי לגרוסמן בחרדת קודש", היא אומרת, "הכל היה כל כך עדין, כל כך בנפשו. הוא מאד פרגן ועודד. יש משהו באלבום הזה שחיכה הרבה שנים. בהתחלה שרתי לעצמי כמו תפילה. אח שלי יאיר, שעשה סרט בשם 'געגועים לאבא', אמר לי שאני עשיתי את אותו דבר סביב המוזיקה. אני לא קוראת לזה תרפיה, אבל זאת הייתה הדרך שלי להיות עם הגעגועים והכאב דרך המוזיקה והמילים. זה גם שחרר אותי לאלבום השני, שהוא יותר שירי אהבה".  

בימים אלה סיימה לעבוד על אלבומה השני "היה זמן", שמחכה בסבלנות לראות אור בעוד כחודשיים. מתוכו שוחררו כבר שני סינגלים, "היה זמן" ו"כל יום". רוב הלחנים באלבום הם שלה, הטקסטים חלקם שלה וחלקם של מיטב הכותבים בארץ. רחל שפירא שהייתה בהופעה שלה נתנה לה שיר. מנתן סלור קיבלה שיר של אמו תרצה אתר, ודויד גרוסמן כתב לה שני שירי אהבה. 

יש לך ריקוד כזה עם המילה זמן.

"לכולנו יש משהו עם זמן, לא? אני משערת שלא במקרה אני עסוקה בעניין של הזמן, בצורך להספיק כמה שיותר. אבל חשוב להקשיב להווה - אני עסוקה גם בזמן ההווה ולא רק במה שהיה ויהיה".

כהן-אלעזר היא פסיכולוגית קלינית במקצועה, שהמוזיקה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מחייה. אימה תלמה עסקה במוזיקה כל חייה, ניגנה בחליל צד, ועד היום, בגיל 80 היא מחללת בהרכבים שונים. סבה מצד אמה, צבי ארד, היה משורר, סופר ואחד המתרגמים הגדולים בארץ. את החיבור האמיץ שלה לשפה העברית היא מקשרת אליו. בגיל 40 עשתה אמה שינוי, למדה פסיכולוגיה ועסקה בטיפול יותר מ-20 שנה. שתיהן בעצם עוסקות גם בפסיכולוגיה וגם במוזיקה. "אוי, לא חשבתי על זה", היא צוחקת, "שאני עושה דרך הפוכה מאימא".

"אני מופיעה גם בבתים ומאד אוהבת את זה"

 השיר "היה זמן" מתוך אלבומה השני של כהן אלעזר. לקוח מיוטיוב

איך משתלבת המוזיקה בחייך?

"אני מנגנת מגיל שמונה. בהתחלה בפסנתר, אחר כך על גיטרה. מהר מאד הגיטרה הפכה לחלק מגופי. תמיד שרתי. בבית הספר הופעתי עם הגיטרה, התחלתי לקחת שיעורים ולמדתי ברצינות קלאסי וג'ז. שרתי המון עם אבא שלי, הוא היה מאד מוזיקלי. הוא לימד אותי את השיר 'בוא שלום': 'בוֹא, שָׁלוֹם! הָבֵא מַרְגּוֹעַ/ כִּי עָיַפְנוּ כְּבָר לְדָם/  בּוֹא, שָׁלוֹם! רַפֵּא אֶת רֹעַ/ יֵצֶר לֵב כָּל הָאָדָם/ בּוֹא, שָׁלוֹם! עַד אָנָה חֶרֶב'. קצין בצבא, זה מה שהוא היה שר לנו.

"הוא הגיע מיוגוסלביה כשהיה בן 15 ושר לנו שירים יוגוסלביים. את השיר I WILL של 'החיפושיות' היינו שרים בשני קולות. היה לו קול נהדר. עד היום אני שרה את השיר ושומעת את הקול השני שלו. המוזיקה בשבילי היא לא תגלית, אבל להוציא את זה בצורת אלבום, להתחיל להופיע עם נגנים, מעבדים... זה עולם שלם שהולך ומתעצם, פורה ומפרה גם את העולם השני שלי, עולם הפסיכולוגיה".

 "היה באבא זעם גדול על התיק שתפרו לו". בגיל 16 עם אביה, הרמטכ"ל דוד אלעזר ז"ל, צילום באדיבותה

להוציא אלבומים ולהופיע לא היה ברשימת המשאלות שלך לפני הספר של דויד גרוסמן?

"לא. תמיד רציתי לכתוב. כשמופיעים, לרגע זה קיים ואחר כך לא. זה חי באותו רגע ולא הייתי עסוקה בלתעד, הייתי עסוקה בלשיר. גם לילדים שלי שרתי. כל החברים יודעים שאני שרה, אף אחד לא הופתע. יש שינויים בחיים שברגע מסוים זה קורה. אני מוכנה לנסות, אולי גם הגיל אפשר לי להעז. זה פרדוקס, כי במובן מסוים אני גם כמו ילדה תמימה שלא יודעת לאן היא הולכת. זה כנראה חזק ממני".

יש התרגשות לקראת האלבום?

"את שומעת בקול שלי, לא? בטח שיש. מאד מרגש להקליט ולהוציא לעולם, זה בכלל לא מובן מאליו. אני שרה לעצמי לתוך הטלפון עם גיטרה ביד, וזה גדל למשהו כל כך מיוחד. מקבל כנפיים. אני כל הזמן מופיעה, בכלל לא ידעתי שזה יהיה ככה כשהוצאתי את האלבום הראשון. הייתי בכל הארץ, אני מופיעה גם בבתים. יש משהו מאד נוגע ואינטימי בהופעות בבתים. אני מאד אוהבת".

איך הייתה ההופעה הראשונה?

"זה היה אצלי בבית. הייתה לי משאלה שביום השנה של אבא האלבום יהיה מוכן, וזה ממש יצא בתאריך 40 השנה למותו. אבא היה בהופעה, הוא תמיד נמצא. עם הזמן משהו מאד משתחרר בהופעות, אני יותר עסוקה בלתת, שאנשים דרכי יפגשו את האהבה והגעגועים שלהם, פחות עסוקה בשאלה אם אני טובה. בהופעות סביב האלבום הראשון דיברתי הרבה בין לבין, זה היה מתבקש. הספר של גרוסמן, הבית שמצאתי לגעגועים ולכאב שלי. אבא שלי לא היה רק קשור להיסטוריה של המדינה, הוא היה קשור גם לפצע, לשבר של המדינה. זה נוגע בכולם ועם זה חייתי, שזה גם משהו שלי וגם של כולם".

מלחמת יום כיפור תפסה את כהן אלעזר בטירונות. בדיוק התגייסה למחנה 80. "זה היה מאד קשה", היא מספרת, "אני יודעת שאבא שלי מנהל את המלחמה הזאת והאחריות היא על כתפיו, ומצד שני חברים שלי נהרגים. חבר שלי נפצע, והפעם הראשונה שפגשתי את אבא במשך המלחמה היה ליד מיטתו. אבא הגיע לבית החולים לבקר פצועים".

"כשמפחיד אותך שינוי אתה שם את זה לפעמים על הגיל"

 "לקח לי המון שנים לחזור ללונדון, בשבילי זה היה המקום שבו נודע לי על מותו". הילה כהן אלעזר, צילום: ורדי כהנא

בעודה חיילת פגשה את אהבת חייה, דורון כהן, אחיה של נאווה ברק. מיד אחרי השחרור התחתנו, וכיום יש להם שלושה ילדים. היא הייתה בת 20 כשאביה נפטר, שהתה עם בעלה הטרי בלונדון. "הוא הספיק לבקר אותי בלונדון שבועיים לפני שנפטר, בא לספר לנו שהציעו לו להיות שגריר ישראל בארה"ב. הוא היה מאד נרגש ולא רצה לספר את זה בטלפון".

ושבועיים אחרי הביקור שלו בלונדון מודיעים לך שהוא נפטר.

"אני זוכרת שהיה לי קשה להיפרד ממנו בביקור. הלכתי אחריו, כאילו ידעתי משהו. היום אני יכולה לומר שזאת תמיד הייתה החוויה איתו - שהיה ממנו מעט, אבל המון. בא לקצת והולך. הצבא היה החיים שלו, אני זוכרת כילדה שהגיע רק לשבתות וזה תמיד היה מרוכז. רוב הזמן הוא לא היה איתי פיזית, אבל הוא היה מאד משמעותי. ידע לתת. אם הייתי צריכה להתייעץ איתו הוא היה מתמסר לגמרי, מאד חם. האחראי על הביטחון בלונדון היה זה שהגיע לבשר לנו את הבשורה האיומה. לקח לי המון שנים לחזור שוב ללונדון. בשבילי זה היה המקום שבו נודע לי על מותו".

משהו השתנה מאז ועדת אגרנט ביחס לאבא?

"לדעתי זה כבר היה אז, למרות ועדת אגרנט ולמרות שהוא התפטר. היה שבר גדול, חיפשו סיבות אבל אותו מאד אהבו והעריכו. לפעמים אני מקבלת מכתבים ממשפחות שכולות שכותבות לי שבעיניהן הוא גם אחד החללים. ככל שנחשפים יותר מסמכים מגלים עוד ועוד דברים. לנו שום דבר לא חדש, הוא כבר אז השתגע מזה. הוא לא היה מדוכא, הוא היה בזעם גדול איך תופרים לו את כל התיק הזה. הוא היה במובן הזה מאד נאיבי. אחרי שעזב את הצבא היה יושב ראש של צים, וכבר התחילו דיבורים שיהיה שגריר שלנו בארה"ב, מה שהיה מאד משמח עבורו".

והנה, הוצאת אלבום ראשון בגיל 60. הגיל הוא רק מספר?

"מעולם לא חשבתי על העובדה שהוצאתי את האלבום הראשון בגיל 60, כי אני לא עסוקה בעתיד אלא בהווה. אם זה מתדפק ורוצה לצאת, זה ייצא. כשמפחיד אותך שינוי אתה שם את זה לפעמים על הגיל".

 [#middleBanner] 

אביבה אבידן: "לא מפרגנים לדור הוותיק שירים חדשים"

שלומית אהרון: החיים לא נגמרים בגיל השלישי

למבוגרים בלבד - שחקנים בני 70 מככבים בהצגה חדשה

"המוזיקה שאני יוצר היא מסע רוחני"
 

רבקה זהר: אני לא מרגישה את הגיל

"אל תקראו למופע הזה נוסטלגי"

"רוצה שיאהבו אותי כמו את מאיר אריאל"

הצטרפו לקהילת הפנאי והתרבות של מוטק'ה