לקראת שידור: בלה לוגוסי - דרקולה לנצח

בלה לוגוסי היה שחקן שנולד ב-1882 בעיר לוגוש שבטרנסילבניה, אותו חבל ארץ רומני שבו נולדו והתפתחו מסורות סיפורי הערפדים, גירוש השדים ואגדות הרוזן דרקולה (דרקול ברומנית פירושו שטן). לוגוסי, שנולד בכלל בשם בלה פרנץ דז'ו בלשקו, לאב אופה (ברישומי ארכיון העיר זה תוקן כעבור שנים לבנקאי, אולי מטעמי רצון ל"שיפור עמדות" בסיפור השורשים העמום והמסתורי שלוגוסי קידם), היה תלמיד לא מבריק בכיתות א'-ג', אז פרש מהלימודים לבלי שוב (למרות שבהמשך טען אחרת, גם בנקודה זו מאותם טעמים) בשל מות אביו, שאילצו לצאת לעבוד. בלשקו הצעיר עבד קצת במכרה פחם ועוד כשש שנים במקומות ובמקצועות לא ידועים, עד שעבר למשחק, ועבר גם מטרנסילבניה לבודפשט, הונגריה. ב-1906 שינה את שמו ללוגוסי - כשם עיר הולדתו - ופיתח קריירת משחק מוצלחת בבירה ההונגרית. אלא שמלחמת העולם הראשונה ועליית הקומוניסטים בהונגריה הובילו אותו קודם לפעילות בשם השחקנים - הוא שימש יו"ר איגוד השחקנים שם ב-1919 - ואחר כך למנוסה מהונגריה לאוסטריה, לאחר שהבין שלהיות בעד המדינה ונגד הקומוניזם לא בדיוק מסתדר בהונגריה של אז. האפיזודה הזו סיבכה אותו בהמשך בארצות הברית, אליה נמלט מווינה, שאליה הגיע עם אשתו הראשונה. חמש נשים היו ללוגוסי במשך חייו. לשלישית היה נשוי ארבעה ימים בלבד, מהרביעית נולד בנו ומהאחרונה, שהייתה צעירה ממנו בכ-30 שנה ואותה הכיר לראשונה בהתכתבות (היא העריצה את סרטיו), כנראה שהיה מתגרש כטענת הסרט, אך עקב מותו, ב-1956, הוא לא הספיק. בארצות הברית השתדל לוגוסי להשתלב כמיטב יכולתו בתיאטרון. לזכותו עמדה העובדה שהיה, לדעת הדוברים בסרט, שחקן מצוין. המכשול העיקרי בדרכו לתפקידים הייתה השפה: הוא מעולם לא למד לדבר אנגלית כהלכה, וגם כשהתגבר על עילגותו הלשונית לא הצליח להשיל את המבטא הכבד והמגביל. ב-1927 החליט תיאטרון קטן בברודווי להעלות מחזה על דרקולה לפי ספרו של הסופר האירי ברהאם סטוקר. הם חיפשו שחקן שיגלם את דמות הרוזן הזומבי-הערפדי, המת-החי. שום שחקן לא רצה לגלם את התפקיד, וברגע האחרון הציע את עצמו לוגוסי, שהציב תנאי אחד: שיוכל לעצב את הדמות כהבנתו. וכך היה. נוכחותו המהפנטת של לוגוסי, שהקרין מיניות עזה, מסתורין ותשוקה לצד אופל מאיים, עשתה את שלה. המחזה נהפך ללהיט. אולפני יוניברסל רכשו את זכויות ההסרטה. אלא שבהוליווד לא ששו להמר על לוגוסי. הוא לא ויתר, עקר להוליווד, חתם על חוזה בפוקס והתפרנס משורה של תפקידי נבלים ו/או זרים והפעיל מכבש לחצים על יוניברסל. ללא הועיל: הם העדיפו את השחקן לון צ'ייני. אלא שאז התברר שצ'ייני לקה בסרטן הגרון והוא נפטר תוך זמן קצר. לוגוסי זכה בתפקיד. הסרט יצא למסכים בחג האהבה 1931 ונהפך מיד להצלחה בינלאומית ענקית. לוגוסי נהפך לכוכב, ולא סתם - כוכב של ז'אנר חדש, סרטי אימה. הוא קיבל מאות מכתבי מעריצות מכל העולם, הרוויח כסף רב וגם בזבז הרבה, ומיצה עד דק את הדמות שכמובן שובצה בעוד סרטים דומים, כמנהג הימים ההם. וכל העת שקדו הוא והאולפנים על טיפוח המסתורין סביבו, כולל רמזים שהיה אריסטוקרט טרנסילבני ממש כמו הרוזן דרקולה האגדי, הדמות שהם קידמו. הסרט משרטט את הקווים המקבילים והנושקים שנטוו אז בין השחקן לאגדה, ובוחן את האמת אודותיו ואת שורשי ומהות הפולחן, שלא פס מהעולם עד היום. במשך כעשרים שנה גילם לוגוסי את דרקולה ואחר כך וריאציות על הרוזן הערפד ודומיו. הוא עיצב דמות שנהפכה לאייקון, ונלכד לנצח ברשת הטייפקאסט שלה. ב-1932 הוצע לו לגלם את פרנקנשטיין, עוד גיבור אימה לא ממש אנושי, אבל לוגוסי, שראה עצמו כשחקן רציני, סירב לעטות על פניו את שכבות האיפור הרבות ולהסתפק בטקסט מועט, ודחה את התפקיד. לימים הודה שזו הייתה טעותו הגדולה בקריירה שלו. בוריס קרלוף זכה בתפקיד והסרט, שיצא ב-1933, הצליח אף יותר מסרטי דרקולה. באגף האימה נולד כוכב חדש. שתי הדמויות, והשחקנים, שיתפו פעולה בשלושה סרטים, שבהם הלך והצטמק תפקידו של לוגוסי והלך ותפח זה של קרלוף. בסרט קובע קרלוף כי שגיאתו הגדולה של לוגוסי הייתה שמעולם לא טרח להשתלט כהלכה על השפה האנגלית. התפקידים הלכו וקטנו והתמעטו, הקשיים הכלכליים גברו. אחר כך הגיע גם קטע הרדיפה על רקע חשדות שהוא פעיל קומוניסטי, שצברו עוצמה בשל עברו בהונגריה ופעילותו למען הונגריה חופשית . לוגוסי הכחיש הכול, אך שמו הוכנס לרשימה השחורה של הוליווד. אחרי כמאה סרטים שעשה, נסגרו בפניו דלתות. בראשית שנות החמישים של המאה העשרים עיקר פרנסתו היה מקידום סרטי אימה של אחרים ומהופעות שהגחיכו ולעגו לדמות שפעם יצר בעמל רב. ואז באו השמועות - שהוא עצמו אימת בהמשך - על התמכרות לסמים. ופרק אד ווד בקריירה שלו. ווד נודע בשעתו כ"במאי הגרוע ביותר בתולדות הוליווד" (טים ברטון עשה סרט ביוגרפי אודותיו ב-1994, בכיכובו של ג'וני דפ) ושיבץ את לוגוסי באחדים מסרטיו. מה שאמור היה להיות הקמבק של לוגוסי נכשל והוא התאשפז מרצונו בבית חולים לגמילה מסמים ומאלכוהול. כעבור שלושה חודשים יצא משם נקי ובריא, והיה - לפי הסרט - הכוכב הראשון שהודה בפומבי על התמכרותו ועל גמילתו. באוגוסט 1956 מת בביתו. קצת אחר כך יצא סרטו של ווד "תוכנית 9 מהחלל החיצון", שבו שילב קטעים של לוגוסי שצילם. הסרט זכה בתואר "הסרט הגרוע ביותר בעולם". מי שאוהבים סרטי אימה בכלל ובוודאי את אלה המוקדמים, בשחור-לבן של פעם, חובבי היסטוריה הוליוודית עם קורטוב של היסטוריה כללית מתובלת בסיפורי עם ומסורת, ייהנו מהסרט הזה, שמכיל ראיונות עם בנו של לוגוסי עם מומחי קולנוע ומסורות ועם היסטוריונים וכמובן, קטעים מסרטיו של לוגוסי, צילומים שלו וקטעי ראיונות שונים ומשונים שנערכו איתו במשך השנים.
"בלה לוגוסי - דרקולה לנצח", ערוץ 8 בכבלים, יום ד', 16.2, 23:20. הפקה ובימוי: פלורין איאפן; תסריט: קאלין מדה, פלורין איאפן, רמונה איאפן. אורך הסרט: 53 דקות עוד על תרבות ובידור:

להקת המחול של אנטוניו גאדס מגיעה לישראל

ביקורת קולנוע: נאום המלך

ביקורת תיאטרון: זהב טורקי

אלבום חדש: קירות ורוח

הסדרה הליטורגית: פורה, ברהמס, ורדי והנדל