נעים מאוד: אנדרי פישהוף

שם:
אנדרי פישהוף.
גיל:
70.
מגורים:
קריית מוצקין.
מצב משפחתי:
נשוי, אב ליהודית ודניאלה וסבא לרועי, רוני, קרן, ליאור, גל ועדי.
מקצוע:
סיימתי תואר שני בפיזיקה תעשייתית ברומניה ועבדתי שם ואחר כך גם בארץ, אליה עליתי בגיל 36, בתחום של ניהול האיכות במפעלים. במקביל שימשתי כמרצה בטכניון ובמכללת בראודה בתחום ניהול האיכות. גם כיום אני ממשיך להרצות בטכניון, אבל בהיקף נמוך יותר, ומייעץ במכון התקנים ובכמה מפעלים.
עיסוקים:
אני כותב שירה. עבורי זה לא תחביב, זו מחלה. התחלתי לכתוב בעבר הרחוק, כנראה כשהגיעה האהבה הראשונה בגיל 16. מאז אני כותב. ביום, בלילה, באוטובוס, ברכבת לתל אביב, איפה שלא יהיה. הוצאתי כבר שישה ספרי שירה בעברית שחלקם תורגמו לכמה שפות והספר הבא ייצא בקרוב. הוצאתי גם חמישה ספרי שירה ברומנית. הראשון יצא ב-1969 ברומניה. בנוסף, אני עוסק בתרגום מרומנית לעברית וההיפך. אני כותב על כל דבר שמעסיק אותי, על אהבה, על כאב, על שמחה. כל דבר שאני חווה נותן לי השראה. דברים שעוברים לי בראש, החלומות שלי. איך זה משתלב עם העיסוק בפיזיקה תעשייתית? כשיצא הספר הראשון שלי בעברית ושלחתי אותו לנשיא החברה שבה עבדתי אז. גם הוא שאל 'איך זה משתלב עם הדו"חות הקודרים שלך?'. אני לא יודע, עבורי זה משלים האחד את השני. השירה היא צורך פנימי. הפחד היחיד שלי בגילי המופלג זה שמסיבות אובייקטיביות או סובייקטיביות אני לא אוכל יותר לכתוב.
סדר יום:
אין לי סדר יום קבוע. ביום רגיל העיסוק המקצועי שלי מחייב כמה שעות כאן וכמה שם, ואני מבלה בעבודה כחצי יום, ארבעה או חמישה ימים בשבוע. בכל יתר הזמן אני חושב ובוכה וצוחק וכותב, מקלל ושואל למה אנחנו הורסים את עצמנו. לפעמים אני עושה קצת התעמלות או שוחה.
בילויים מועדפים:
אשתי ואני הולכים הרבה לקונצרטים ומנויים בסימפונית של חיפה. אנחנו משפחה מוזיקלית, אני מנגן קצת על פסנתר. מדי פעם אנחנו יוצאים לטיולים בארץ, למרות שאני טיפוס די אורבאני, ונוסעים לחו"ל פעם בשנה או שנתיים, לא מעבר למקובל. כמובן שאני גם קורא הרבה, לפחות את מה שאני כותב.
יעד מועדף לחופשה:
אולי טורונטו. זאת עיר מאוד יפה שנשארת אירופית ולא נותנת לתרבות האמריקנית לבלוע אותה. אני אוהב גם להסתכל על מפלי הניאגרה ולהתפעל. כמו שאמרתי, אני עירוני בנשמתי ומעדיף רחובות ומוזיאונים ודברים כאלה. יש לי על זה ויכוח מתמיד עם אשתי, שמעדיפה סביבה טבעית. אני מסתפק בצפייה בנשיונל ג'יאוגרפיק.
המלצה:
הספר "מאה שנים של בדידות" של גבריאל גרסיה מרקס. למה? קשה לי להסביר. ככה.
גולשים המעוניינים להופיע במדור מוזמנים לפנות לדוא"ל: [email protected]

עוד על עשייה ויצירה בגיל מבוגר:

נעים מאוד: מוניקה הדרי

נעים מאוד: ליאה גוטפרוינד

נעים מאוד: רחל איצקוביץ

נעים מאוד: ד"ר צלינה כהן

נעים מאוד: אלי צרפתי