סובלים מדליפת שתן? אפשר לטפל בזה

דליפת שתן, המכונה ברפואה גם "אי נקיטת שתן", מתבטאת בהטלת שתן בלתי רצונית ומהווה הפרעה שכיחה, הפוגעת בבריאותו ובאיכות החיים של הלוקה בה. דליפת שתן עלולה להוביל להתפתחות סיבוכים רפואיים שונים, ובין השאר לבעיות בעור – כולל פריחות וזיהומים בעור, זיהומים חוזרים בדרכי השתן ומצוקה נפשית וחברתית. מחקרים מעלים כי התופעה פוגעת באיכות החיים גם כשהיא מקוטלגת בדרגת חומרת קלה, ולכן מומלץ לטפל בה גם במצבים הקלים.

לדליפת שתן טיפולים רפואיים שונים, לרבות טיפולים התנהגותיים, תרופות וניתוחים. לצורך התאמת הטיפול, נדרש לאבחן במדויק מה הגורם לתופעה.

השכיחות של דליפת שתן משתנה באוכלוסיות שונות וקשה לאמוד אותה, בין השאר עקב המבוכה הקשורה בה והסתרתה על ידי הסובלים ממנה.

מאמר שפורסם בשנת 2001 בכתב העת Reviews in Urology  העלה, כי שכיחות התופעה גבוהה יותר בקרב נשים – עד פי 2 יותר מאשר אצל גברים, ומדליפת שתן בינונית עד קשה סובלות 3% עד 17% מהנשים, ו-3% עד 11% מהגברים, בשכיחות שעולה עם הגיל. דליפת שתן בכל דרגות החומרה – מקלה לקשה – מתפתחת בקרב עד שליש מהנשים הבוגרות, כשבמחצית מהמקרים מדובר בדליפת שתן במאמץ. 

במחקר שבוצע בישראל במסגרת בית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה, ופורסם בקיץ 2015, נמצא כי בקרב 323 נשים בגילי הפריון (20-50), כשליש (31.9%) דיווחו על דליפת שתן, רובן בגילי 30-40 (67.5%), כשיש כאמור לקחת בחשבון כי יש הנוטים שלא לדווח על התופעה. במחקר נוסף מישראל שדגם 20 רופאי משפחה, ופורסם בספטמבר 2001, נמצא כי בקרב 418 נשים בגילי 30-75, מעל לשליש (36%) דיווחו על דליפת שתן בדרגות חומרה משתנות. בגיל המבוגר שכיחות התופעה גבוהה יותר - לפי מחקרים שכיחותה של דליפת שתן בקרב קשישים המטופלים בבתי אבות אף מגיעה לשיעור של 70%.

בורח לכם שתן תוך כדי שיעול, התעטשות או צחוק? זו דליפת שתן במאמץ. צילום: Shutterstock

דליפת שתן במאמץ

סוג זה של דליפת שתן, שהוא הנפוץ ביותר, מתרחש בעיקר אצל נשים ופחות אצל גברים, במצבים הכרוכים במאמץ - לרבות שיעול, התעטשות, מאמץ גופני, צחוק, מעבר מישיבה או משכיבה לעמידה, ובכל פעולה הכרוכה בהפעלת לחץ תוך בטני. מצב זה מבטא לרוב חולשה בשרירי הסוגרים של שלפוחית השתן, ואצל נשים אף עשוי להתלוות לצניחה של איברי האגן.

דליפת שתן כתוצאה מדחיפות

במצב זה, דליפת השתן נובעת מפעילות יתר בלתי רצונית של שלפוחית השתן – חוסר יכולת להתאפק, המכונה בלשון עממית "שלפוחית רגיזה", ובטרמינולוגיה הרפואית: "שלפוחית בעלת פעילות יתר". פעמים רבות מתלווים לכך תסמינים של תכיפות שתן יומית והשתנה לילית (נוקטוריה).

דליפת שתן מעורבת עקב מאמץ ודחיפות

במצב זה האדם סובל מדליפת שתן גם כתוצאה ממאמץ וגם כתוצאה מדחיפות. 

דליפת שתן עקב גודש יתר 

במצב זה נגרמת דליפת שתן כתוצאה משלפוחית שתן שהתמלאה עד תום עקב אצירת שתן, בדומה לגלישת נוזל מכוס שהתמלאה עד גדותיה. סוג זה יכול להיגרם על רקע חסימה במוצא שלפוחית השתן וחוסר יכולת של השלפוחית להתרוקן (ערמונית מוגדלת וחוסמת), או ממצב של שלפוחית שתן שאינה מתכווצת. מצב זה נפוץ בעיקר בקרב קשישים, חולי סוכרת בלתי מאוזנת ופגיעות עצביות שונות.

דליפת שתן תפקודית

דליפת שתן על רקע תפקודי מתאפיינת בחוסר יכולת להגיע בזמן לשירותים. צילום: Shutterstock

מצב רפואי זה מאפיין בעיקר אנשים עם פגיעה בניידות, ואינו נובע מתפקוד לקוי של שלפוחית השתן, אלא בעיקר מחוסר יכולת להגיע בזמן לשירותים כדי להטיל שתן.

דליפת שתן מתמשכת

במצב זה השופכנים מתנקזים מתחת ומעבר למערכת הסוגרים. מדובר במצב שיכול להיות מולד, עם פגם של מערכת השתן, או נרכש - למשל בעקבות ניתוח כריתת רחם, שבו נפגעת השלפוחית ושתן זולג ממנה אל הנרתיק והחוצה. במצב זה דליפת השתן מתמדת, ללא קשר למאמץ או לדחיפות.

דליפת שתן זמנית

מדובר במצב הקשור באירוע חריף שפוגע בתפקוד התקין של מערכת השתן, שעשוי להיות דלקת במערכת השתן, אבן בדרכי השתן, עצירות צואה, מצב בלבולי חריף (דליריום), גידולים של מערכת השתן וכדומה.

הרטבת לילה אצל ילדים

הרטבת לילה אצל ילדים הוא מקרה ספציפי של דליפת שתן, שמופיע בעיקר אצל ילדים ומתבגרים. סיבותיו האפשריות הן חוסר הפרשה של הורמון נוגד השתנה (הורמון אנטי דיורטיק, ADH – הורמון המופרש מהמוח) בשעות הלילה, התכווצויות בלתי רצוניות של השלפוחית בשעות הלילה והפרעות ביקיצה אצל ילדים אלה.

כל הסיבות וגורמי הסיכון לדליפת שתן 

השמנת יתר: בין גורמי הסיכון לדליפת שתן. צילום: Shutterstock

מין

כאמור, נשים סובלות מדליפת שתן עד פי 2 יותר מאשר גברים. מאמר סקירה משנת 2011 שפורסם בכתב העת Journal of Urology, שאמד את שכיחות התופעה בארה"ב בקרב בוגרים מעל גיל עשרים במסגרת סקרי בריאות לאומיים, העלה כי על דליפת שתן בכל דרגות החומרה מדווחים 51.1% מהנשים ו-13.9% מהגברים. השכיחות עלתה בקרב נשים מ-49.5% בשנת 2001 ל-53.4% ב-2008, ובקרב גברים - מ-11.5% בשנת 2001 ל-15.1% ב-2008.

גיל

דליפת שתן מופיעה בעיקר בגיל מבוגר, ושכיחותה עולה עם העלייה בגיל, ובקרב נשים בעיקר לאחר גיל המעבר. היא מגיעה לשיאה מעל גיל 70. בגיל המעבר חלה ירידה בכמות ההורמונים הנשיים (אסטרוגן), וכתוצאה מכך נחלשות רצפת האגן ומערכת הסוגרים ועלולה להיגרם דליפת שתן במאמץ/ משולבת.

עודף משקל והשמנה

משקל עודף מגדיל את הלחץ על השלפוחית ועל השרירים המקיפים אותה, ועלול להחלישם ולהוביל לדליפת שתן בעת שיעול או עיטוש.

היסטוריה משפחתית

היסטוריה משפחתית נמצאה במחקרים בעיקר במצבים של דליפת שתן במאמץ והרטבת לילה בילדים. מחקרים מצביעים גם על גורמים גנטיים שמעלים את הסיכון לדליפת שתן בקרב אנשים שיש להם קרובי משפחה הסובלים מהתופעה. כך למשל, מחקר שבוצע בקרב תאומים משבדיה ובחן את הסיכון לדליפת שתן, העלה כי ניתן להסביר 51% מהמקרים על ידי גורמים גנטיים שונים.

לידות

בעקבות לידות רבות או טראומטיות עלולים להיווצר קרעים ברצפת האגן והחלשות של רצפת האגן, שאינה תומכת את מערכת השתן התחתונה. התוצאה: דליפת שתן עקב מאמץ/ משולבת. 

עישון

גם עישון נמצא בין גורמי הסיכון לדליפת שתן. צילום: Shutterstcok

מחקרים העלו כי עישון מעלה את הסיכון לדליפת שתן. כך למשל, מחקר אמריקאי שפורסם עוד בנובמבר 1992, בכתב העת American Journal of Obstetrics and Gynecology, העלה כי בקרב נשים, עישון בהווה מעלה פי 2.48 את הסיכון לדליפת שתן במאמץ, ועישון בעבר מעלה פי 2.2 את הסיכון לתופעה.

תסמונת השלפוחית הרגיזה

תסמונת השלפוחית הרגיזה היא מצב שכיח מאוד של פגיעה בתפקוד כיס השתן, המאופיין בחוסר יכולת של האדם להתאפק (דחיפות), עם או בלי חוסר שליטה בשתן. גורמים רבים תורמים להיווצרות של שלפוחית רגיזה, רובם נובעים משינויים המתרחשים עם הגיל, הן במערכת השתן והן במערכת העצבים השולטים בפעולת השלפוחית.