עץ שוקולד ושעועית גלידה

אפילו אם לא היו כלניות ולא היה פסטיבל דרום אדום (אבל יש!), היה שווה לעשות מאמץ, לנסוע עד כפר מימון ולפגוש את ראובן ואורה רוזנבלט. סיפור החיים של בני הזוג האלה כמעט לא ייאמן. "כמעט" - כי בישראל יש לא מעט סיפורים כאלה. ובכל זאת, לא כולם מספרים אותם כמו ראובן.

ראובן נולד לפני כשמונים שנה בפולין. כשהיה ילד קטן והנאצים נכנסו לעיר מגוריו, לודז'. הדבר הראשון שעשו היה לשרוף את בתי הכנסת. "הזיכרון שלי מגיל שלוש וחצי הוא שאני עומד עם המשפחה בחלון הבית ואנחנו מסתכלים החוצה. לבית הכנסת הייתה כיפת זהב ובראשה מגן דוד מזהב. אני זוכר שראינו את הכיפה קורסת לתוך האש".

כמו משפחות רבות הם התפצלו, נאלצו להיפרד ועברו בין מחנות ריכוז, על כל הסיוטים הנוראים שהיו בהם. ובכל זאת, "בנס גלוי", אומר ראובן, שרדו כל בני המשפחה. אחרי המלחמה הם שבו ונפגשו ועלו ארצה כמשפחה מאוחדת.

שנים אחדות לפני שמשפחת רוזנבלט עלתה לישראל נולדה אורה בתימן. משפחתה גרה בעיירה מרוחקת בצפון המדינה, ובכל זאת הגיעו אליהם שמועות על כך שיש התעוררות בארץ ישראל, שיש עלייה. הם רצו מאוד להגיע לכאן אבל לא הייתה שום אפשרות לכך במקום שבו גרו. האפשרות היחידה הייתה מעדן, שם היה שלטון בריטי.

ארבעים יהודים התארגנו בקבוצה ויצאו למסע רגלי במדבריות תימן. במשך שלוש שנים הם צעדו, נאבקו בקשיים רבים, בגנבים ובשודדים. עם חשיכה היו הנשים אופות פיתות והקבוצה הייתה יוצאת לדרך. בסוף המסע הגיעו עשרים מהם לעדן. השאר נקברו בבתי הקברות היהודיים בדרך. גם הוריה של אורה נפטרו בדרך.

עם הסוכנות היהודית הפליגה הילדה היתומה לאלכסנדריה, ומשם ברכבת המנדטורית לחיפה. היא הגיעה לקיבוץ שדה אליהו, וכעבור כמה שנים התגייסה. "השדכן שהקב"ה שלח לנו זה צה"ל", מחייך ראובן.

שניהם הצטרפו לנח"ל ונפגשו כאשר אורה הביאה אוכל לחיילים בעמדת התצפית. "הסתכלתי אחורה, ראיתי חיילת יפהפייה מתקרבת אלינו עם מגש אוכל ביד וכד מים על הראש, כמו שרק תימנים יודעים. המצרים ניסו לירות עליה, והיא קפצה לתוך העמדה. היא הייתה חייבת לחכות לחושך כדי לצאת חזרה. ככה בילינו שבע שעות ביחד, ומאז אנחנו נשואים 57 שנים. יש לנו שישה ילדים, 15 נכדים והשבט שלנו מונה 60 איש. נקמה מתוקה בהיטלר".

הזוג התמקם בכפר מימון, ראובן היה בהנהגת המועצה האזורית ואורה עסקה בקליטת עלייה מאתיופיה. כשפרשו לגמלאות החליטו להמשיך להיות פעילים. "התלבטנו מה לעשות כדי שיהיה לנו למה לקום בבוקר", מספרת אורה, "לא רציתי רק לטפל בילדים ובנכדים. חיפשנו משהו אחר".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

הם שמעו על מגדל שמביא לארץ עצים מיוחדים והחלו לשתול עצים ושיחים עם שמות כמו אמרולה וספודילה, ימבולנה וקטמבילה.

"צחקתי, מי יבוא לכפר מימון בשביל לראות עצים? אבל באו", היא מספרת בסיפוק. "ואז שאלו אותנו, ואיפה אוכלים?". כך נפתחה גם מסעדה תימנית מבישוליה של אורה, שמתחילה במרק תימני עם לחוח וסחוג ונגמרת בריבות מפירות המטע. בני הזוג מכינים גם ליקרים ותרכיזים מהפירות.
במטע אפשר למצוא בין השאר את "עץ השוקולד" (או בשמו האמיתי: ספוטה שחורה), פרי בעל קליפה דקה שתוכו דומה לממרח שוקולד אבל בלי הקלוריות והשומנים. אפשר להכין מהפרי ליקר שוקולד, עוגה ואפילו גלידת שוקולד.

יש גם "שעועית גלידה", עם פרי בצורת תרמיל מאורך וגדול שתוכו נראה כמו צמר גפן לבן בטעם שמזכיר גלידה. ויש אתרוג תימני עם פירות ענקים, תפוז בטעם בננה ועוד כהנה.

כבר עשרים שנה הם מטפחים את המקום במרץ וביצירתיות, מוסיפים עצים ומוצרים. לאחרונה למדו ייצור בירה וכעת הם מגישים "בירה אורה".

"אני עוד כמה חודשים בן 80, ועדיין כל העבודה נעשית על ידינו", מתגאה ראובן. "עם ישראל מגיע אלינו ונהנה".

"בחצר של אורה", כפר מימון. טלפון: 08-9941285 / 054-4234833. סגור בשבתות ובחגים.
פסטיבל דרום אדום יתקיים עד 21 בפברואר

עוד על טיולים:

בין הפריחות: טיולי חורף

פקיעין: כפר אחד, ארבע דתות

 לטייל קצת אחרת

פארקים אקולוגיים: הטבע במרכז

אוהבים לטייל?מחפשים רעיונות לטיול? רוצים לשתף מסלולי טיול? לקהילת מטיילים ביחד: לחצו