הבית איננו וכך גם השכונה
אני זוכר את החצר רחבת הידיים את ערוגות הפרחים בשלל הצבעים את עצי הפרי המניבים פירות מתוקים ואת לול התרנגולות ואת שובך היונים הייתה שם מלונה לשפני אנגורה לבנים עם עיני תכלת בוהקים בצבע הרקיע בית רעפים עם מרפסת רחבת ידיים ומסביבה זמורות של ענפי גפן מסורגים עכשיו הבית איננו והחצר נעלמה יחד איתה נעלמה הגינה נעלמו היונים והשפנים נעלם גם לול התרנגולים. נעלם הבית ונעלמה השכונה שכונה שניבנתה בקצהה של העיירה עכשיו עומד שם בית גבוה ומכוער לידו מדרכה וכביש אספלט צר תמונת הבית והשכונה הייתה טבועה בראשי אני זוכר כל קפל קרקע וכל תו שהיו בגינה אני זוכר את הגע גע של קריאת הברווזים את השפנים שלא הפסיקו להרעיש כשהם מזדווגים וברקע אני שומע את המיית היונים מסתובבים בשובך מצייצים ומחזרים היה זה בית של אהבות ושמחות בית מלא חיים שטוב לגדול בו ולחיות עכשיו הבית איננו והתמונה נמחקה תמונה ורטואלית של בית ושל שכונה שנעלמה
הזכרונות והתמונות נשארו.
אדם זוכר תמיד את הסביבה בה גדל
ובה בילה את שנות ילדותו
כנראה ולא היה לך "בית" שבו גדלת . בית שהשאיר בך זיכרונות.. סיפורים רבים נוגעים לבית אבא. . אילו היה לך בית כזה היית זוכר .