את כל הדרך הלכנו לבד- קטע 2
בבוקר כשהתעוררה נורית ופקחה את עיניה נקטע חלומה.
אז נזכרה שמוכרחה היא לראות את אביה לפני שיברח לה.
אבא, אמרה נורית כשתפסה אותו יושב ליד שולחן האוכל.
יש לי זמן לשאלה אחת קצרה אמר אביה. מה מטריד אותך?
הוסיף. אתה זוכר את סבא יוסף? איך לא, הוא הרי היה אבי,
וגם הסבא שלי. ועכשיו שהוא איננו אולי? כן, מה אולי? רק רוצה
לשאול אם מותר לי לדבר עם הזקן שגר למטה. יוכבד, מה את
אומרת? אני אומרת לא עכשיו, מאוחר. אני חושב שאפשר,
הוסיף אביה וחיכה לתגובת אשתו שלא איחרה לבוא- נראה,
השיבה יוכבד. אני אברר עליו במרפאה שלי. מה יש לברר?
אותו בוקר שיוכבד אימה של נורית הבטיחה שתברר בעניין
הזקן שגר קומה תחתיהם, משהו הטריד את נורית ולא ידעה
מה. בהפסקה הגדולה של השעה עשר נפגשה נורית עם מירי,
חברתה הכי טובה. מירי הייתה בגילה של נורית- ארבע עשר.
שיערה שטני זרחני ועל פניה חיוך תמידי. נו?נ?י, מה קו?ר?ה?
שאלה מירי כשהן נפגשו. שום דבר, ככה סתם. מה פתאום את
שואלת? לא יודעת משהו על הפנים שלך. מה, מלוכלך? לא,
כאילו שאת עייפה. ישנת טוב? את יודעת מה, ענתה נורית.
כן מה? לא חשוב! אם הכול יסתדר נדבר על זה מחר. על מה?
או?ף, אני מריחה שאת מסתירה משהו מהחברה הכי הכי טובה
שלך. נכון? אני מבולבלת, ענתה נורית..צלצול פעמון בית הספר
ניתק את השיחה. כשנפרדה נורית ממירי חשה כעין ציפייה
למשהו שאילו ידעה טבעו יכלה לסלקו בהינף יד. מירי לעומתה
התרחקה מחברתה במחשבה שמשהו מפתיע ומהנה
מחכה לה. יוכבד, אימה של נורית הייתה אחות ראשית בסניף
קופת חולים כללית. שיערה מסולסל, אפה קטן ישר תואם לפניה
הארוכות. כשהייתה יוכבד במרפאה ולבשה חלוק לבן מרופט,
אפילו אז נראתה נאה ומצודדת. בשעה אחת עשרה של אותו
יום סיימה יוכבד את מחזור הזריקות של ימי ראשון בשבוע
זמן שעל פי רוב היו מתקוטטים הפציינטים אפילו בתור לכדורי
אקמול או סתם מתווכחים על התור שכך או אחרת מסתיים
עם פוטנציאל בלתי ידוע. יש אנשים שאקמול להם עומד
בציפיות, ואחרים שולחים תפילה ומחכים לתשובה. ואז, ברגע
של רוגע, נזכרה בנורית והזקן שגר לידם. כשאחרון
המטופלים יצא מחדרה של יוכבד ובידו הצידה הרגילה בשקית
התקוות, נכנסה יוכבד לחדרה של דוקטור א?ר?יא?נ?ה. נו?, גמרנו
עם זריקות ביום? שאלה דר' אריאנה רופאת משפחה. ד'ר,
ענתה יוכבד, לא אומרים 'ביום' . אני אומרת איך שבא-
ככה שמעתי אומרים פציינטים. נו?, אני אף פעם לא מבינה איך
לגיד בשפה יפה שלכם. מה את רו?צ?ה עכשיו? הוסיפה רופאת
המשפחה. אמרתי בסדר משפט? יפה, כאילו פסקה מא?נ?ה
ק?ר?נ?ינ?ה ענתה יוכבד ומיד ביקשה לראות את תיקו הרפואי של
הזקן קנרי יצחק.
הבן אדם החליט להלחם במחלתו ובין השאר לכתוב ספר אוטוביוגרפי. בגמר הכתיבה שארכה מספר שנים הוא פנה למו"לים שדרשו כסף רב על ההוצאה לאור של הספר.
הבחור החליט להיות מו"ל של ספרו.
המהדורה הראשונה הייתה של 500 ספרים ונמכרה במלואה על ידי הפצה עצמית.
קניתי את הספר וממש נהנתי מקריאתו.
הספר כתוב בהומור רב ומעביר גם מסר ושיטות טיפול במחלת הפרקינסון.
אגב מפעם לפעם הוא שיתף את בת זוגתו בבקורת.
בקיצור כדאי לך להתייעץ עם אנשים נוספים ולראות אם יש מספיק עניין בקריאת ספרך והאם יש כדאיות להפיקו בצורה עצמאית?
בהצלחה
של בעל מקצוע להוציא לאור את מה שכתבתי.