שיר -ערש לילדה קטנה מאב ישראלי

שִיר-עֶרֶשֹ לְיַלְדָּה קְטַנָּה מֵאָב יִשְׂרְאֵלִי

                                                                                                                          מילים: יוסי גמזו

                                                                                                                          לחנים: יוסי ואלד, דובי זלצר

יַלְדָּה שֶלִּי, בִּקַּשְתּ אוֹתִי לָשִיר לָךְ כָּאן שִיר-עֶרֶשֹ

וּכְמוֹ רַקֶּפֶת רֹאש הִרְכַּנְתּ לַלַּיְלָה הַקָּרֵב,

אָז אֵיךְ אֶפְשָר, יָפָה שֶלִּי, אַחַת וְאֵין אַחֶרֶת,

לִשְמֹעַ מַה בְּפִיךְ הַיַּלְדוּתִי –  וּלְסָרֵב?

יַלְדָּה שֶלִּי, יָדַי עוֹבְרוֹת כְּמוֹ גַל בְּתַלְתַּלַּיִךְ,

יָפָה שֶלִּי, צְחוֹקֵךְ עוֹבֵר כְּמוֹ אוֹר בְּעַצְבוּתִי

וְשָר אֲנִי כְּמוֹ פְרַאיֶר אֲבָל פְרַאיֶר פְּקוּחַ-עַיִן

אֶת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַיַּחְפָנִית שֶל יַלְדוּתִי.      

כִּי הָיֹה הָיְתָה פַּעַם כָּאן אֶרֶץ קְטַנָּה 

שֶגְּדוֹלוֹת לֹא הָיוּ עוֹד כָּמוֹהָ

בְּרֵעוּת אֵיתָנָה, בְּחֶדְוַת נְתִינָה,

בְּלָשִיר, וְלִצְחוֹק, וְלִדְמֹעַ.

כִּי הָיִינוּ דַלִּים אָז, יַלְדָּה, בִּנְכָסִים

אֲבָל מַה? מִילְיוֹנֶרִים בְּרוּחַ 

וְאִם מִישֶהוּ לֹא מַאֲמִין בְּנִסִּים

אָז הוּא לֹא רֵיאָלִיסְט, זֶה בָּטוּחַ...

*   *   *

יַלְדָּה שֶלִּי, הָיוּ יָמִים בָּהֶם עוֹד לֹא הָיִינוּ

לֹא עַם עַל אַדְמָתוֹ וְלֹא צָבָא בִּלְתִּי-נִכְחָד,

רַק מִשְפָּחָה גְדוֹלָה אַחַת, חַמָּה, שֶבָּהּ חָיִינוּ

אֶחָד בִּשְבִיל כֻּלָּם כָּאן וְכֻלָּם בִּשְבִיל אֶחָד.

אֲבָל כִּסַּחְנוּ אָז חוֹחִים, אוֹיְבִים וְגִדְרֵי-תַּיִל

וְלֹא אִיש אֶת אָחִיו, וְלֹא עַל הוֹן וְעַל שִלְטוֹן, 

וּפִרְחֵי-בָּר פָּרְחוּ בַּיּוֹם (וְאַהֲבוֹת עִם לַיִל)

בִּשְׂדוֹת אַרְצִי שֶלֹּא כֻּסּוּ עוֹד פִּיחַ וּבֶטוֹן.

כִּי הָיֹה הָיְתָה פַּעַם כָּאן אֶרֶץ קְטַנָּה 

שֶגְּדוֹלוֹת לֹא הָיוּ עוֹד כָּמוֹהָ

בְּרֵעוּת אֵיתָנָה, בְּחֶדְוַת נְתִינָה,

בְּלָשִיר, וְלִצְחוֹק, וְלִדְמֹעַ.

כִּי הָיִינוּ דַלִּים אָז, יַלְדָּה, בִּנְכָסִים

אֲבָל מַה? מִילְיוֹנֶרִים בְּרוּחַ 

וְאִם מִישֶהוּ לֹא מַאֲמִין בְּנִסִּים

אָז הוּא לֹא רֵיאָלִיסְט, זֶה בָּטוּחַ...

*   *   *

יַלְדָּה שֶלִּי, הָיָה לָנוּ חֲלוֹם יָשָן, שָכוּחַ

שֶל דּוֹר פַנְטַזְיוֹנֶרִים שֶלִּבּוֹ פְּלָאִים בָּדָה,

אַךְ רַק בִּזְכוּת הַפְרַאיֶרִים הָהֵם, רוֹעֵי-הָרוּחַ

נוֹכַחְנוּ שֶהַכֹּל אֶפְשָר וְאֵין זוֹ אַגָּדָה.

וּמִשּוּם כָּךְ, יַלְדֹּנֶת, גַּם אֲנִי עַקְשָן-לְאַלְלָה

וּמִשּוּם כָּךְ עֲדַיִן מַאֲמִין כָּאן גַּם אֲנִי

שֶגַּם אִם הַחֲלוֹם נִסְדַּק הוּא עוֹד יַמְרִיא לְמַעְלָה

וְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל יָפָה הִיא לֹא בָּעֲנָנִים.

כִּי מָחָר עוֹד תִּהְיֶה לָנוּ אֶרֶץ קְטַנָּה

שֶגְּדוֹלוֹת לֹא יִהְיוּ עוֹד כָּמוֹהָ  

בְּרֵעוּת אֵיתָנָה, בְּחֶדְוַת נְתִינָה,

בְּלָשִיר, וְלִצְחוֹק, וְלִדְמֹעַ.

כִּי אָמְנָם לֹא נִהְיֶה עוֹד דַּלִּים בִּנְכָסִים

אַךְ נִהְיֶה מִילְיוֹנֶרִים בְּרוּחַ  

וְאִם מִישֶהוּ לֹא מַאֲמִין בְּנִסִּים

אָז הוּא לֹא רֵיאָלִיסְט, זֶה בָּטוּחַ...