המקרה של רחב הזונה

המקרה של רחב – בוגדת או "חסידת אומות העולם"?

סיפור המעשה של רחב די ידוע. יהושע שלח שני מרגלים ליריחו לאסוף מידע על העיר לפני כיבושה. השניים התאכסנו אצל זונה שכנראה היה לה פונדק ידוע, כך שיוכלו לאסוף מידע מאנשים שונים. השניים משיגים את  כל המידע הדרוש להם מרחב:

"וַתֹּאמֶר, אֶל-הָאֲנָשִׁים--יָדַעְתִּי, כִּי-נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ; וְכִי-נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם.  י כִּי שָׁמַעְנוּ, אֵת אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת-מֵי יַם-סוּף מִפְּנֵיכֶם, בְּצֵאתְכֶם, מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג--אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם, אוֹתָם.  יא וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא-קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם:  כִּי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת.  יב וְעַתָּה, הִשָּׁבְעוּ-נָא לִי בַּיהוָה, כִּי-עָשִׂיתִי עִמָּכֶם, חָסֶד; וַעֲשִׂיתֶם גַּם-אַתֶּם עִם-בֵּית אָבִי, חֶסֶד, וּנְתַתֶּם לִי, אוֹת אֱמֶת.  יג וְהַחֲיִתֶם אֶת-אָבִי וְאֶת-אִמִּי, וְאֶת-אַחַי וְאֶת-אחותי (אַחְיוֹתַי), וְאֵת, כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם; וְהִצַּלְתֶּם אֶת-נַפְשֹׁתֵינוּ, מִמָּוֶת."

רחב מבקשת את הצלת קרוביה בתמורה למידע שמסרה, והמרגלים נענים לבקשתה.

לאחר מכן, או קצת לפני-כן מלך יריחו ואנשיו, מחפשים את המרגלים ואז בא סיפור החבאת המרגלים ע"י רחב וחילוצם בשלום והברחתם מעבר לירדן.

יהושע ואנשיו מקיימים את הבטחתם ומחלצים בשלום את רחב, ומשמידים את כל תושבי העיר:

"וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים, וַיֹּצִיאוּ אֶת-רָחָב וְאֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ וְאֶת-אַחֶיהָ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ, וְאֵת כָּל-מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ, הוֹצִיאוּ; וַיַּנִּיחוּם--מִחוּץ, לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.  כד וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ:" 
 

ברור שיש כאן בעיה מוסרית, אם כי לא ברור האם רחב מודעת לדילמה המוסרית, והאם מחבר הסיפור מודע לדילמה המוסרית. אבל אנחנו הקוראים את הסיפור במאה ה-21, ודאי שמודעים לדילמה המוסרית.

רחב מוסרת לאויב ידיעות חשובות אשר יסייעו לו לכבוש את עירה, כאשר היא יודעת שהאוייב לא יחוס על נפש חיה בעיר. לכן היא מבטיחה את הצלת משפחתה וקרוביה.

תננאל מאק כותב כך:"במעשים אלו בגדה רחב בגידה מוחלטת בעמה ובמולדתה. לו גילתה שמץ של הגינות ונאמנות מינימלית למקום שבו חייתה ולצורכי הבטחון של עירה, היה עליה להסגיר את מרגלי הושע לידי המלך ושליטיו" (מאק חננאל, "ותאמר בליבה").

מאק מנסה למצוא צד זכות במעשיה של רחב:

א.      היא ידעה שכך נגזר על העיר מאלוהים.

ב.      העיר נחרבה  בכוח אלוהי, ולא בגלל הידיעות שמסרה רחב.

ג.       הנימוק החזק ביותר שהוא מעלה הוא: "מפעם לפעם במציאות קשה מנשוא שבה נדרשים אדם או קבוצה לפעול כשהם מפירים בכך את נאמנותם לחוק ולמוסר". כשחשבתי על-כך נזכרתי בשואה. כן היו מלשינים בקרב היהודים בתקופה זו, שחשבו שבכך הם מצילים את משפחותיהם. אך ודאי שהם יזכו ליחס של בוז וגינוי מצדנו. לעומת זאת את קסטנר שאירגן רכבת הצלה מהונגריה כשרוב הניצולים הם קרוביו, אנו יכולים להבין.

בספרות חז"ל בדרך כלל מהללים את רחב, ואין שם מודעות לבעייתיות המוסרית של המעשה שלה:

" בשעה שישראל עושים רצונו של מקום הקב"ה מחזר בכל העולם כולו ורואה איזה צדיק באומות העולם ומביאו ומדבקו בישראל, כגון יתרו ורחב" (ברכות ב, ה"ת)

"רחב הזונה התגיירה ונשאה ליהושע" (מגילה י"ד, עמוד ב)

"שמונה כהנים והם נביאים יצאו מרחב הזונה ואלו הם: נריה, ברוך, שריה, מתסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל, שלום. ויש אומרים עזרע, יחזקאל וחולדה הנביאה" (שם).