בכורה ישראלית ל
צילום: רדי רובינשטיין.
בעיירת הנופש יאלטה, צ׳כוב המחזאי משלים את יצירתו החדשה: המחזה ״שלוש אחיות״.
השמועה על המחזה החדש מגיעה עד לברנז׳ה של מוסקבה, ואנשי התיאטרון יעשו הכל כדי לקבל את המחזה.
הכל משמעו, להתחנף, להרעיף מחמאות שחוצות את גבול ההיגיון, להעמיד פנים, להתרפס, לפתות את צ'כוב שאינו מסוגל לכבוש את יצרו ולתנות עמו אהבים, לרגעים קצרים של אושר מזויף, המובילים אותו בסופו של דבר להרס עצמי ולתחושות קשות.
אנשי התיאטרון מגיעים בדרך לא דרך אל טאגאנרוב, עיירה מרוחקת ברוסיה – שם נולד צ'כוב והעביר בה את ילדותו ונעוריו – משעממת למדי בהשוואה לחיים התוססים במוסקבה.
הסיפור בו צפינו התרחש בשנת 1890, כשאנטון צ'כוב היה בן 30. (אנטון פאבלוביץ' צ'כוב היה סופר ומחזאי רוסי, הנחשב לאחד מכותבי הסיפורים הקצרים והמחזאים הטובים בהיסטוריה. בין המחזות שכתב: שלוש אחיות, גן הדובדבנים, הדוד וניה, איבנוב ועוד). המחזאים: ג'ון דרייבר וג'פרי האדוו - שהגיע במיוחד מארה"ב לכבד בנוכחותו את יורם לוינשטיין ואת שחקני הסטודיו לאומנויות התיאטרון מיסודו של לוינשטיין – כתבו את המחזה בשנת 1981. וכך בזכותם של השחקנים המצוינים צפינו בדרמה מענגת בה דמויות היסטוריות – כמו מקסים גורקי, אולגה קניפר, קונסטנטין סטניסלבסקי וכמובן הקומדיאנט אנטון צ'כוב – קמו לחיים והציגו בפנינו מופע דרמטי מרתק ומסעיר, יפה לעין ומעורר תובנות על תכלית החיים ועל מושג האהבה הלובש ופושט פנים.
כדי להבין את ההצגה יש להתחבר להלך רוחו של צ'כוב ולפילוסופיית החיים שלו. צ'כוב נחשב כמחזאי בסגנון ריאליסטי, וגיבורי מחזותיו אינם קשורים לזמן מסוים או למקום מסוים, אלא הם נצחיים ואוניברסאליים. בחלק גדול מיצירותיו הגיבור הוא רופא. בסיפוריו מדגיש צ'כוב את התהום שאינה ניתנת לגישור בין חתירת האדם לשלמות, אמת, צדק ויופי, ובין המגבלות הנוקשות המעיקות על שגרת יומו הריאליסטית.
דמויותיו חולמות על החיים הטובים, אך אין להם סיכוי להגיע לשם ואין ביכולתן לעשות דבר על מנת לשנות את מצבן בהווה. שגרת היומיום נתפסת ע"י צ'כוב כתהליך הרסני וממית. האושר לעומת זאת הוא מושג בלתי אפשרי, שכן כל חלום שמתגשם הופך מיד לחלק מהשגרה המדכאת, האפורה, היומיומית.
לדבריו של גיא דמידוב, (המגלם להפליא את דמותו של קונסטנטין סטניסלבסקי), בדומה לשחקנים בתקופתו של צ'כוב, שלפני שהם מגלמים את הדמות שהם מייצגים, הם חוקרים לעומק את מהות הדמות, כך גם עבורו, כל תפקיד שהוא מגלם, ובמיוחד התפקיד הנוכחי הוא אתגר קשה, המצריך אינסוף חזרות.
במענה לשאלתי, כיצד שחקנים שמשתכרים ופורקים כל עול, מסוגלים לזכור את הטקסט בלי להתבלבל, חידד דמידוב, שבמציאות שחקנים לא משתכרים כפי שראינו בהצגה, כי הם יודעים שזה יפגע ביכולתם. "כולם יודעים לא לחצות את גבולות המותר", הדגיש.
המאפיין היחידי הזהה במידה כלשהי לדמות שדמידוב מגלם בהצגה, הוא חושף, "יש לי אגו גדול, אך יחד עם זאת רגישות גבוהה".
כאב לי קצת הלב לראות כיצד נשים צעירות, כמו אולגה קניפר, מאשה צ'כוב, גל פיוקלה, מתפקדות בהצגה כעבד נרצע של צ'כוב – וגם של שאר 'האדונים' (כנראה הסלבריטאים של התקופה המדוברת) - עושות הכול כדי לרצות אותם ואלו לועגים להן, משפילים אותן וצוחקים על חשבונן (באמירות סרקאסטיות כביכול). סטניסלבסקי לדוגמה מצהיר ברבים שמעולם לא ראה פער כזה בין יופייה המהמם של פיוקלה (שעבדה כמשרתת בביתו של צ'כוב) ובין חוסר הבינה הקיצוני שלה.
בחלוף הזמן (החלק השני של ההצגה, אחרי ההפסקה), נראה שהנשים חשות בחוסר האיזון במערכות היחסים שלהן, מחליטות לעשות שינוי ועוזבות את בני זוגן לאנחות. צ'כוב, שדמותו לוקה בשחפת, ממנה סבל במשך 16 שנה וניסה להסתירה, נשאר לבדו בעיירה הנידחת וגוסס לאיטו בבדידות איומה.
זוהי דרמה קומית מענגת מאת: ג'ון דרייבר וג'פרי האדוו, בכיכובם של אמיר חורי ("פאודה"), עמית יגור ("אקדמיית החממה"), גיא דמידוב, יוסיאל נאמן ועוד. המתח נשמר לאורך ההצגה שאורכה הוא שעתיים ועשר דקות.
כשיצאתי החוצה אחרי ההצגה, שמחתי לגלות שכולם בריאים ושלמים, מחייכים ומסבירים פנים לדורשי שלומם ולמעריציהם.
מי שאוהב לראות תיאטרון אמיתי ומשחק מקצועי ומשובח של שחקנים שופעי קסם אישי, גם במפגש אחרי ההצגה, מומלץ ביותר להגיע.
יוצרים:
כתיבה: המחזאים: ג'ון דרייבר וג'פרי האדוו, תרגום: עינת ברנובסקי, בימוי: רפי ניב, תלבושות: יהודית אהרון, ניהול מוזיקלי: אלעד אדר, תפאורה: סבטלנה ברגר, תאורה: אמיר קסטרו, ניהול אומנותי: לילך סגל.
משתתפים:
שחקני שנה ג': אליקו לוי – אנטון צ'כוב, גיא דמידוב- קונסטנטין סטניסלבקי, אדם אלשיר- מקסים גורקי, עמית יגור-אולגה קניפר, נלי נירה רובינוב- לילינה סטניסלבסקי, גל מלכה- פיקלה, אלי סטין- מאשה צ'כוב, אילן זכרוב- לוצקי, מתנאל לייני – ולדימיר נמירוביץ', יוסיאל נאמן-איוואן בונין, אמיר חורי- מוסקבין
24.8-7.9 בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, אולם עבאס, רחוב חנוך 22 שכונת התקווה ת"א