שיר השירים וצניעות האשה

סיימתי את קריאת ספרו של שטפן היים, דו"ח המלך דוד,  שיצא לאור ב-1972, תורגם לעברית לראשונה ב-1987 ועתה יצא בתרגום מחודש. עיקרו של הסיפור: הסתירות בתנ"ך בחייו ופועלו של דוד המלך. יוכי ברנדס עשתה זאת לגבי דמויות תנכ"יות אחרות בספרה מלכים ג' שהיה להיט.

שלמה המלך יוזם את כתיבת הדו"ח וממנה את איתן בן יהושעיה האזרחי, היסטוריון, לכתוב את הדו"ח היחיד האמיתי והמוסמך, המדויק היסטורית ומאושר רשמית, על עליתו המדהימה, חייו יראי האלוהים, מעשי הגבורה והישגיו הנפלאים של דוד בן ישי, מלך יהודה במשך שבע שנים ושל יהודה וישראל כאחד במשך שלושים שנים, בחיר אלוהים ואבי המלך שלמה, או, בקצרה, דו``ח המלך דוד".

 בסיום הספר נשלח ההיסטוריון מירושלים, פילגשו לילית נלקחת לחצר המלך שלמה לשרת את אשתו המצרית החדשה ולהסב גם לשלמה נחת. לילית מסרבת לקיים את תפקידה החדש אבל כשהמלך מצווה ולאדונה (ההיסטוריון) אין יכולת למנוע זאת, מובאת לילית לחצר המלך. כפי שמסופר לאיתן ההיסטוריון, לילית מתאקלמת בחצר המלך ומתחילה לשיר לו את שירי האהבה שאיתן נהג לשיר לה.

שלמה נהנה משירתה של לילית ומחליט לאסוף אותם תחת הכותרת "שיר השירים אשר לשלמה"...

 שיר השירים,. המגילה הראשונה בין חמש המגילות שבחטיבת ה"כתובים" " בתנ"ך.

המגילה היא סדרה של שירי אהבה בין בני זוג, גבר ואישה, הפונים זה אל זו.

שיר הלל לגופה של האשה, לקולה, לאהבה,  שבימים אלו סוערות הרוחות בשל הדרישה להצניעם:

"יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ:  כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה." (שיר השירים ב' יד')

"שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מִן-הַגִּלְעָד.  ו שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה:  שֶׁכֻּלָּם, מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה, אֵין בָּהֶם.  ז כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ."  (שם ו' ה')

"ב מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת-נָדִיב; חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ--כְּמוֹ חֲלָאִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן.  ג שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.  ד שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תָּאֳמֵי צְבִיָּה.  ה צַוָּארֵךְ, כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן; עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן, עַל-שַׁעַר בַּת-רַבִּים--אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן, צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק.  ו רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן:  מֶלֶךְ, אָסוּר בָּרְהָטִים.  ז מַה-יָּפִית, וּמַה-נָּעַמְתְּ--אַהֲבָה, בַּתַּעֲנוּגִים.  ח זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת.  ט אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו; וְיִהְיוּ-נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים.  י וְחִכֵּךְ, כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים; דּוֹבֵב, שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.  יא אֲנִי לְדוֹדִי, וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ."  (שם ז' )

"א מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי; אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, גַּם לֹא-יָבֻזוּ לִי.  ב אֶנְהָגְךָ, אֲבִיאֲךָ אֶל-בֵּית אִמִּי--תְּלַמְּדֵנִי; אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח, מֵעֲסִיס רִמֹּנִי.  ג שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.  ד הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:  מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ."  (שם ח' )

ואם שלמה החכם מכל אדם חושב כך, למה לנו אסור?...

שומרי הצניעות יאמרו: "כבוֹדה של בת מלך - פנימה"  כלומר, האשה היהודיה היא בת מלך ועליה לשמור על כבוֹדהּ". כלומר – לכסות את גופה וראשה, ואם תיכבד ותשב בבית – מה טוב.

אבל יא שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי, וְהַטִּי אָזְנֵךְ; וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ, וּבֵית אָבִיךְ.
יב וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ: כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ.
יג וּבַת-צֹר: בְּמִנְחָה, פָּנַיִךְ יְחַלּוּ--עֲשִׁירֵי עָם.
יד כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה; מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.
טו לִרְקָמוֹת, תּוּבַל לַמֶּלֶךְ: בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ, רֵעוֹתֶיהָ--מוּבָאוֹת לָךְ.
טז תּוּבַלְנָה, בִּשְׂמָחֹת וָגִיל; תְּבֹאֶינָה, בְּהֵיכַל מֶלֶךְ. (תהילים מ"ה)

הבדל נקוד המשנה משמעות ו בחולם לעומת ו בשורוק  בתהילים.

בשימוש המקובל היום, כְּבוּדָּה היא מטען כבד, בעיקר בהקשר של נסיעה.

כך גם במקרא: "וַיִּפְנוּ, וַיֵּלֵכוּ; וַיָּשִׂימוּ אֶת-הַטַּף וְאֶת-הַמִּקְנֶה, וְאֶת-הַכְּבוּדָּה--לִפְנֵיהֶם" (שופטים יח כא).

ייתכן שמשמעות המילה היא מכובדת מתוך פסוק מא בפרק ג' בספר יחזקאל:

 "וְיָשַׁבְתְּ עַל-מִטָּה כְבוּדָּה, וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ לְפָנֶיהָ". כלומר המיטה היא כְּבוּדָּה. יתכן שניתן, אם כך, להבין את המילה כְּבוּדָּה בפסוק שלנו באופן דומה – במשמעות של מכובדת, ואולי גם כבדה ממש (ממשבצות הזהב הכבדות). בהתאם לפירוש הזה, בת המלך בפסוק שלנו נכנסת לארמון כשהיא "כָּל-כְּבוּדָּה" (על משקל "כל-יכולה") כלומר כבוּדה באופן מיוחד.

ומצד שני בנות ישראל יוצאות בט"ו באב לבושות בגדי לבן שאולים, והולכות לרקוד בכרמים למצוא בני זוג שהיו באים בעקבותיהן. הבנות היו משתבחות כל אחת במעלות שלה. חלקן השתבחו בייחוס המשפחתי, חלקן ביופין וחלקן היו מבקשות "קחו מקחכן לשם שמים". מנהג שבסיסו שופטים פרק כ"א פסוקים י"ז - כ"א :

"וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן."

לסיום המלצה:

בגמרא מובא שלא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב שבנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ואומרות: "בחור, שא עיניך מה אתה בוחר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל""  (משלי ל"א, 30-31).

כתיבת ספר משלי מיוחסת גם היא, כשיר השירים,  לשלמה המלך "החכם באדם".