עז ושבעה גדיים
בשדה הפרחים שליד היער הירוק, דיר. ובדיר גרים עז ושבעה גדיים. מדי בקר יוצאת העז לעבודתה, לחפש מזון לגדייה, נועלת את הדלת ומבקשת מילדיה את הדלת לזרים לא לפתוח.
ראה הזאב את העז יוצאת יום יום לחפש מזון וחשב גם אני רוצה, יכול מזון עסיסי, טעים למצוא. אך התקרב לדיר, דפק בדלת ושמע את הגדיים פועים "מי שם?” “זו אני, אמא, אוכל טעים הבאתי לכם". רצו הגדיים לפתוח, הגדי הקטן, הקטנטן, אמר לאחיו זו לא אמא , ולאורח צעק "לך מכאן".
הלך הזאב.
חזר למחרת. דפק בדלת, קרב אזנו לדלת לשמוע את הגדיים מתלחשים, שמע את קולו של הגי הקטנטן "זו לא אמא, לאמא יש קול רך ונעים יותר.”
הלך הזאב.
חזר למחרת, הקיש בדלת, וכשאלו הגדיים "מי שם?” ענה בקול רך ונעים " זו אני, אמא, אוכל טעים הבאתי לכם.”
פתחו הגדיים את הדלת תפס אותם הזאב, והכניסם לשק. והלך ליער, הכניסם למאורתו ותכנן את ארוחתו.
רק הגדי הקטנטן לא נתפס, בשקט בשקט הלך, עקב אחר הזאב ואחיו...
כשחזרה אמא עז הביתה, וילדיה – גדייה אינם, בכתה בכי בר. ניחם הקטנטן את אמו, "בואי אמא, נחפור מלכודת בפתח בית הזאב...”
כך עשו. אז קראה העז "זאב, זאב, החזר לי את גדיי...”
יצא הזאב וצעק "לכי מפה, אין לי גדיים...” ונפל למלכודת.
מיהרו העז והגדי הקטנטן למאורה, שחרוו את ששת הגדיים והלכו הביתה בשמחה.
כן. הקטנטנים נהנים, ולומר את האמת גם אני נהנית... תודה, מיכאלה.