ויקטורא הוגו הסופר הענק

הוגו היה סופר דגול, הוא היה אחד ממתנגדיו החריפים של נפוליאון השלישי,נמלט מפריז בזהות בדוייה בטרם ייעצר ע"י המשטר האנטירפובליקני.

בשנת 1852 מצווה נפוליאון מבני הציבור להסיר את כתובת הרפובליקה, " חירות שוויון אחווה" ומורה לכל עובדי המדחינה להישבע לו אימונים, (מזכיר לכם משהו?) צו גירוש מן הארץ הוא מוציא נגד 66 חברי האסיפה הלאומית ביניהם הוגו.

הוגו כתב את "סיפורו של הפשע" טקסט חריף במיוחד המוקיע את חטאיו של נפוליאון ה-3 ושם אותו ללעג ולקלס, שלטונות בלגיה העניקו להוגו מקלט.

באוגוסט 1859 הקיסר מעניק חנינה כללית, ללא תנאי לכל האסירים והגולים הפוליטיים. הוגו מסרב לקבל חנינה, אה יה שותם לגלותה של החירות וכשהחירות תשוב אשוב גם אני.

מדבריו, להיות לבדך ולהרגיש שאתה ביחד עם כולם, לתעב את הצלחת הרשע, לרחם על אושרו של הרשע, לשכוח את השנאה האישית, להביט במה שמעליך בלי להענלים עין על מה שמתחתיך, גלה קשיות לב יתירה היום, כדי שתגלה רוך לב מחר.רודפיו נידפים עם הרוח,ונשמתו חופשיה כמו הנשרים, הוא נרגש עד דמעות מיופיו של הטבע.

שתי שמות לאמר אמר, הפילוסופים מכנים אותה אידיאל המדינאים מכנים אותה הזייה. אולי אמר ביום מן הימים יגלו במקרה שהאמת אינה אווילית שישנה  חמלה, והשחרור מן החיוב, שהאדם החזק הוא האדם הישר, ושהצדק עם הצדק. איזה אדם.

גולה הוא אדם שנעקר משורשיו, גולה הוא אדם הגון המתעקש על היושר וההגינות, ללכת עם הכבוד עד קצה המצפוןאין מעמד נעלה יותר למען הצדק.הגלות היא מערומי החוק, הוא גורש נרדף ניצוד ננטש אך לא נטש.

בהיותו בגלות זו היתה התקופה הפוריה ביורת בחייו בגלות פתח את מחסומי ליבו והיא היתה לו מקור השראה, כתב את יצירותיו הטובות ביותר, עלובי החיים, הגיבן מנוטרדאם, סיפורו של הפשען ועוד, בזכות מעורבותו חובקת העולם, לחיחרות האדם והעצמים שמו נודע בכל רחבי העולם המערבי.כנציגו הבולט ביותר של המצפון הצרפתי, כתב חובה היא להיות בן אדם והזכות היא להיות גיבור.

כתב עוד את "נפוליאון הקטן" "יורדי הים" "שנסונים של רחובות ויערות  ועוד.

יש לצורת הגלות היבטים רבים, היעדרותו של הודו היתה 19 שנים ו_תשעה חודשים, המצפון והצדק איפשרו לו להושיט יד לאידיאל, הכלך מותר למי שנאסר עליו הכל אמר, הוא היה שמח ועצוב, שמח בחלקו עצוב על הפשע המתפשט בהיקףללא גבול. רגשי הייאוש היו מהולים בתקווה.

הוא הגן על העם מפני ההמון, הגן על התהילה מפני החייל צמא הדם, הגן על הצדק מפנחי השופט. היה לו כח יחיד והיא קרן האור, אהבה קודרת זרחה על בדידותו, האיש ששכן באפילה הבחין שאירופה מואפלת, פריז אינה נעלמת, פריז היא גבולצ העתיד, התר אחרי הקידמה יראה את פריז, ישנן ערים עוטות שחור, פריז עוטה אור, היא שייכת ’לפריזאים אך גם שייכת לעולם בלתי נשכחתץ נותר בלתי מחיקה, גם לאדם השזקוע בצל, מקננת הפליאה העמוקה.

לאחר 20 שמנות גלות בן 68 הנרדףעל ידי המשטר מתקבל כגיבור לאומי לוחם חירות העשוי ללא חת. באוגוסט של 1868 רעייתו אדל נפטרה, ב--1883 מתה בפריז  ג'ולייט דרואה ידידות אינטימית בת יובל שנים תמה, בין המשורר והסופר לאהובתו ואשת סודו השחקנית בשנת 1886 הוד7ו מת  בפריז נקבר בטקס ממלכתי בפנתיאון השמור לגדוחלי האומה הצרפתית, צעדו כמיליוןם איש מכל שכבות העם

ההוגו הוא סופר אלמותי, משורר מחזאי ומעל הכל איש אמיץ רודף צדק.

איך אומר השיר? היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא.