תשעה ירחים חלק א

תשעה ירחים

א

אליהו היה ממהר אל בית הרב, מפעם לפעם החליקה רגלו על אבני השביל וכמעט נקע קרסולו,

הוא התעלם מהכאב והמשיך בהליכתו המהירה  כריצה, במרוצתו אף לא הבחין בעוברים ושבים

אולם חש את ריחות הבישולים הבוקעים מבתי הרובע.

" רבי" עומד הוא בפתח דלת הרב " הרשה לי להיכנס, בקשה לי אליך"

" מה מביאך ר' אליהו, הקרה משו לצדקת ציפורה ?"

" רבי, יסלח לי כבוד הרב אבל ערב יום הכיפורים מחר ואין בביתנו הדל בכדי להכין סעודה מפסקת" אומר הוא כשדמעה זולגת על לחיו.

" ר' אליהו" עונה לו הרב " יודע אתה כי נטל המיסים שהטיל עלינו עומר כה גבוה, עד כי לא נשארה פרוטה לגמילות חסדים"

" ומה אעשה רבי? מה אעשה ורעייתי מבקשת לדאוג למחסורה?"

" הנה קח לך תשעה תפוחי אדמה ותשעה בצלים, הרבנית אומרת שניתן להכין מהם מאכלים כמספר כוכבי הלכת "

חוזר לביתו אליהו, ספק מאוכזב ספק מהורהר, כמה כוכבי לכת יש שואל עצמו, למה לא אמר הרב כמספר האמהות או כמספר ירחי לידה, הולך ומריח תבשילים המתבשלים בבתי היהודים במלאח, הנה חושב לעצמו מחר ערב יום הכיפורים ואנחנו נסעד על ארוחה כמספר כוכבי הלכת," ריבונו של עולם" הוא מדבר לעצמו " כמה כוכבי לכת יש בשמים?"

" לא" הוא אומר לעצמו " אומר לה כתשעה ירחי לידה, מניין לי כמה כוכבים יש בשמים ומהו העול שאטיל על רעייתי שתחיה בהכנת מאכלים כמספר כוכבי הלכת" אמר ומיהר לביתו.

סוחר תבלינים היה ר' אליהו, אולם חוקי המוחתסב הוא פקיד המסחר מטעם המושל היקשו על היציאה והכניסה למלאח והשוחד ששילם מעת לעת לעאמל הפקיד הממונה על הגטו לא הותירו לו די לפרנסת ביתו. כך התעמרו הערבים בדי'מי  היהודי, על ידי ניצולו והפחתת כבודו, המושל היה גובה  מיסי חסות גבוהים אותם נאלצו התושבים להעביר לעאמל באמצעות הרב שהיה נציג הקהילה בחצרו.

כאשר הגיע לביתו עמדה אישתו ציפורה כמצפה לאוצר. " ובכן אליהו בעלי היקר הבאת לנו את מזוננו לארוחה המפסקת?"

" הבאתי גם הבאתי" אמר והניח את הבטאטות והבצלים על השולחן " הרבנית אומרת שניתן להכין מהן מאכלים כמספר ירחי לידה" אמר ונשך את שפתו ותפילה בליבו" סלח לי אלוהים על בורותי ועל השקר שכן איני יודע כמה כוכבי לכת בראת בשמים"

הביטה אשתו ציפורה ספק מאוכזבת ספק מהורהרת אולם עד מהרה התעשתה ואמרה" אכין לך את ארוחת ערב החג רבי, כעת בוא שב לנוח מהדרך, אפרוס לך כמה פרוסות לחם, ושתה מהמחיא שעוד נותרה לנו."

עוד הוא  משביע את רעבונו ולוגם מהמחיא ואישתו מביטה בו בכאב הנה נחתה יונה צחורה, רגליה אדומות

נחתה והחלה מנקרת בגרגרים מתחת לשולחן.

" אליהו זעקה בשמחה, נס! הקדוש ברוך הוא שלח לנו יונה לארוחה המפסקת, נס שלח לנו הקב"ה".

" לא" אומר אליהו, " ריבונו של עולם בוחן אותנו, האם נשחט יונה צחורה וטהורה בכדי להשביע רעבוננו" אמר והניח את היונה העייפה ממעופה בארגז והשביע את רעייתו שלא לשחוט את העוף.