רווקים ורווקות - קומדיה שנונה מאת: חנוך לוין על בדידות ואהבות אבודות. עולה בתאטרון גשר ת
צילום: ישעיה פיינברג.
"רווקים ורווקות" מאת: חנוך לוין,
בימוי:עמית אפשטיין – קומדיה על בדידות ואהבות אבודות.
עולה בתיאטרון גשר.ההצגה עולה לציון 20 שנה למותו של חנוך לוין
המחזה "רווקים ורווקות", קומדיה על בדידות ואהבות אבודות מאת חנוך לוין. להתחתן או לא להתחתן? זאת השאלה שמייסרת את הרווקות והרווקים הנצחיים בקומדיה השנונה אשר נכתבה ב-1985 ועולה בגרסה עכשווית בתיאטרון גשר בבימוי של עמית אפשטיין. שאלת החתונה אקטואלית ורלוונטית גם לרווקים והרווקות של ימינו ואולי אף יותר מאי פעם.
"כבר נרדמתי, למה לקלקל שינה? הלא את קיימת, נכון? אז למה להדגיש?"
הקומדיה המבריקה שנכתבה ב-1985 על ידי חנוך לוין ועולה בגרסה עכשווית מתארת מגוון סיטואציות המאפיינות רווקים/רוווקות נצחיים המייסרים עצמם בשאלה: להתחתן או לא להתחתן ומוצאים דרכי התחמקות מקוריים ומגוונים ותירוצים למכביר, המכסים בעצם על בדידות ותסכול.
כנראה שאי אפשר לאחוז במקל בשני קצותיו, זוהי הבעיה שאקטואלית גם עכשיו, כשנדמה לך שאם רק תושיט יד, כל אישה שנייה תיפול לרגליך כפרי בשל. יש גברים הסבורים שהם מתנת האל לנשים הכמהות לקשר קבוע עם בן זוג ועם טבעת המעידה על התחייבות ואם רק ירימו טלפון או ינקשו על דלת ביתה, היא תקבל אותם בשמחה ותודה על מזלה הטוב.
העלילה:
זניידוך (עידו מוסרי) מחפש כלה מסעירה אבל רוצה לישון כל הזמן. פלוציקה (נטע שפיגלמן) רוצה ללכת מחר לרבנות, בשש בבוקר, לפני כולם. חראבינו (מיקי לאון) רוצה את פוליצקה. אויסטווינד (יריב דהן) רוצה את בולבה (רות רסיוק). זניידוך רוצה ולא רוצה את פוליצקה ואת בולבה. פוליצקה רוצה ולא רוצה את זניידוך ואולי גם את חראבינו. תאוות גדולות. אהבות יוקדות. זוהמה ואינטריגה. אף חתונה לא יוצאת מההצגה הזאת.
בעולם הלויני, מה שמחפש הוא, הגבר - "שינה, שינה, שוקולדה של הנפש... לנוח, לנוח, להיפטר, ולו רק לשעות, מזניידוך האידיוט (בגילומו הנפלא של עידו מוסרי), מכל החשבונות, הנקבות, הבנקים..." - זה לא בדיוק מה שמחפשת היא, האישה, בולבה למשל, (בגילומה רב הקסם והכישרון של השחקנית רות רסיוק), היא משיבה לו מנה אחת אפיים: " אצלי לא יונקים צוף ומתעופפים. אצלי נשארים, ואני רוצה לומר לך עוד משהו על עצמי. אני אשה לבעלי החלטה מהירה. אני לא הולכת לחכות הרבה. לי בוער. הנעורים מאחורי. אין לי רזרבות של יופי שישמור את ערכי, להיפך, יש בי זרמי מעמקים של לבת כיעור שמאיימים לפרוץ ולצאת. ככה שאני הולכת ואוזלת. השנה-שנתיים הקרובות יהיו עבורי מכריעות מבחינת הקמת משפחה. אז אם לא אתה - אני רצה הלאה, הלאה. החיים קוראים לי ואני משתגעת לחיות כבר, משתגעת לילדים, חיתולים, צווחות, אוהבת את החיים עם הגועל-נפש"!..
אז לא מכרחים להגיד כל מה שחושבים, אבל כדאי להציב גבולות לכל מיני 'זניידוכים' ו'חראבינות'. הם לא מתנת האל לנשים ולא לכולם מחכה נסיכת לבבם מעבר לפינה.
הצגה מרתקת, מצחיקה עד דמעות, מעלה תובנות והרהורים. צוחקים בהצגה כל כך הרבה עד שלרגע העולם נראה ורוד...
משחק יוצא מין הכלל של כל השחקנים, שנעים, רצים, קופצים כמו רוח תזזית. הבימוי, התלבושות, התאורה, הכול מושלם לדעתי.
היוצרים: חנוך לוין, בימוי: עמית אפשטיין,
מוזיקה: אביב קורן
עיצוב תפאורה: ערן עצמון
עיצוב תאורה: אבי יונה בואנו (במבי)
עיצוב תלבושות: אולה שבצוב
כוריאוגרפיה: אריאל וולף
בהשתתפות:
עידו מוסרי, מיקי לאון, נטע שפיגלמן, רות רסיוק, יריב דהן.
המחזה עולה בתיאטרון גשר, שד' ירושלים 9 ת"א-יפו
משך ההצגה: כ-95 דקות
ראיינתי אינסוף נשים וגברים במדורים אישיים בעיתונות ושמעתי כאלו סיפורים מצמררים שקשה לתאר.
בקשר להצגה הספציפית של לוין, התמונות בהן הגבר כורע על ברכיו ומתחנן שאיזה פלוצינקה תקבל אותו בחזרה והיא ממש מתעללת בו ומשפילה אותו, זה לא 'קונפליקט' וזה נורא יותר מ'התגוששות' בעיניי. אמנם הכל נעשה בהגזמה כדי להעצים את הדרמה, אבל עלי זה השפיע לרעה. שהחיים הם '
מדובר כמובן בקומדיה מוזיקלית על בסיס תסריט שכתבה טליה לביא, אבל בכל סאטירה יש גם אמת.