נעמה 3

הנה מישהי שיש לי הרבה מה להגיד עליה ועלי ועלינו...וזה למרות שאין כלום כי לא היה כלום

היא מסוג הנשים שאם תהיה איתה שבוע בטיול מאורגן יש סיכוי שאחרי שנה בכלל תשכח שהיא היתה בקבוצה.

שלא יהיה ספק,היא אישה חזקה.

בדרכה השקטה היא מתקתקת כל דבר,מארגנת,מעשית מאוד...

אבל הכל בשקט שלה.

וזה לא שקט של ביישנות אלא שקט מהסוג שויטגנשטיין אוהב "על מה שאין מה להגיד,עליו יש לשתוק".

אז איך זה שאני דווקא ראיתי אותה תמיד?

היא חברה בפייסבוק למרות שאנחנו נפגשים לעתים רחוקות אבל תמיד אני תוהה אם היא ידעה שהיא מוצאת חן בעיני.

קשה לי לענות כי לא נוצרה אינטראקציה שמאפשרת להתקרב.

אני תמיד קיבלתי את ההרגשה ש"אל תתקרבו,אני בשליטה מלאה ואם ארצה משהו אודיע לכם"

ומצד שני כל השנים שאנחנו מכירים היא תמיד נראתה לי בודדה מאוד למרות שאני משוכנע שהיו לה פה ושם קשרים כי היא באמת

בחורה חמודה מאוד במראה וגם נעימה באופי.

והאמת היא שיש פה אולי תחושת פספוס מסויימת שגם במעט הפעמים שנפגשנו כמעט ולא יצא לנו ממש לדבר בארבע עיניים.

התחושה הזו שיש לה סטנדרטים מאוד גבוהים.

ובימים האלה אני רואה גם את התמונה שלה באתרי ההכרויות.

זה עולם קטן ומי שפנויה מהר מאוד אני מגיע לכרטיס ולתמונה שלה באתר.

נדמה לי שזה שוב מקרה קלאסי של נסיבות שלא אפשרו להתקדם.

אני מדמיין דייט אפשרי בינינו.

בטוח שדייט ראשון היה מתנהל בדיוק לפי הספר.

בית קפה,שיחה נעימה ואז סיום בנשיקה קטנה על הלחי...בדיוק לפי הפרוטוקול.

עוד שיחת טלפון ונקבע דייט שני.

התקרבות קטנה.

וכאן אני חסום!

לא מצליח לראות אותנו ממש זוג...גם לא בדימיון.

יותר קל לי לראות אותה אומרת לי "זאב,מצטערת אבל זה לא מה שאני מחפשת".

נו ברור,היא דחתה כבר רבים אז מה זה עוד אחד?

זאת אישה לאי בודד.

בחיי יש נשים שהכרתי ואני מרגיש שהסיכוי היחיד שלי להראות להן שיכול להיבנות משהו טוב בינינו זה לקחת אותן לאי בודד לחודש.

"עכשיו את תקועה איתי,אין לאן לברוח וזה אומר שתצטרכי להתרגל אלי או ללמוד להכיר אותי ופתאום תראי שבאמת יכולה לפרוח פה אהבה".

רק שאיים בודדים נשארים בודדים ואנחנו לא באמת בורחים אליהם.

ו...נגמרו המילים.

מה יקרה בפעם הבאה שניפגש?

כנראה כלום.

אגב,יש לנו כמה מכרים/חברים משותפים.

אף אחד לא חשב לשדך בינינו ואף אחד אפילו לא הציע לי.

האם יכול להיות שהיא דחתה אותי או אמרה להם שהיא בכלל לא בעניין שלי?

אולי מוטב להשאיר גם את התעלומה הזו פתוחה.

אוף,אבל כמה מעצבן זה.

מילא אם היא תפוסה.

אבל המחשבה על ידידות שלי שלא מגיע להן שיהיו לבד והן בכל זאת לבד.

והיא בכלל רווקה...אפילו ילדים לא ילדה.

משהו דפוק במערכת.

ואני בכלל לא רוצה להיות לבד ויש לי מה לתת ואני באמת לא הגבר הכי מכוער בעולם.

בכל זאת אני לא רואה התנפלות עלי.

זה כאילו שכולן ויתרו.

אני לא מוותר!

המון דברים חוסמים אותי ובעיקר חוסר הבטחון וחוסר היוזמה שלי.

אבל אני יודע מה אני רוצה ואני רוצה זוגיות ואהבה טובים,ולכל החיים.

אולי הרצון יוליד יכולת.

אולי היכולת תביא גם תוצאה...