או צרות או אוצרות.

צ'כיה גונבת מסכות שהיו בדרכן לאיטליה, טורקיה חומדת משלוח של מסכות שספרד הזמינה מסין, ארה"ב חוטפת הזמנות של גרמניה וצרפת, ונדמה שאוטוטו הזירה הבינלאומית מתלקחת ונגררת למלחמה. אבל לא. יותר ממלחמת עולם אני חושש מהנגיף שמתקרב וחודר בשקט אל תוך הבתים שלנו. מחיות הבית, מכלבים וחתולים, מעכברים בחוריהם, מזבובים על שולחן המטבח ואפילו ממיקרובים באוויר, מכל יצור חי אנחנו עלולים לחטוף פתאום נגיפים.

הקורונה על כל המוטציות והזהויות שלה לא תיתן לנו מנוחה. היום אנחנו מתגוננים איכשהו, מתבודדים בחדר סגור, עוטים מסכות, מחטאים ידיים, אבל מה אם מחר אמצעי המיגון הללו לא יועילו? מה אם הנגיף יהיה באוויר, בכל מקום ומרחב ולא נוכל לעצור את הממזר? מה אז נעשה?

זה לא עונש. בטבע לא קיים המושג עונש, אלא תיקון סטייה, דיוק הכוונה, חינוך. הדבר החשוב ביותר הוא איך נקבל את השינוי שמתקרב אלינו כתוצאה מהבשלות שלנו. אנחנו יכולים לנהוג כמו ילדים שהולכים בוכים לבית ספר ומקללים עם כל צעד, או לנהוג כמו ילדים שמדלגים בשמחה וברצון, מוצאים את הטוב בלימוד ובחיבור.

בבית הספר שעושה לנו הקורונה עלינו לתפוס רעיון אחד, הטבע הוא שלם ובלתי ניתן לחלוקה. הטבע פועל בחוקיות של נתינה ואהבה, כולל הדומם, הצומח, החי ומין האדם. הרצון האנושי הוא גדול בלי שום השוואה לשאר דרגות הטבע. לכן פעולת האדם על הטבע משמעותית ומחלחלת ליתר הרמות. במילים אחרות, בנו תלוי אם נעורר מהטבע צרות או אוצרות.

חג שמח!