גולים מרצון

רובם אקדמאים בעלי תוארים דוקטורים ופרופסורים, הם ייסדו תנועות שמאל, ונאבקו על דמותה של החברה הישראלית, היום הם פזורים ברחבי העולם. ראיונות עימם משרטטת תמונה עצובה הם התייאשו, נדחקו החוצה, עד אשר לא נותרה ברירה אלא לעזוב את הארץ עם כאב לא קטן.

מדובר על תנועות "לזכויות אדם" "זוכרות" "במקום" "קול אחר בגליל" "שוברים שתיקכה" "בצלם" "נשים לשלום" ועוד.

הם טוענים ישנה תחושה שהובסנו, בישראל לא נוכל להשפיע באופן עמוק,לא רואים אופק של תיקון, של שלום אמת ושל שוויון, בעשור האחרון עזבו את ישראל רבים אשר היו שייכים לשמאל הרדיקלי, ייסדו תנועות פוליטיות ועמדו בראש חלק מארגוני השמאל החשובים בישראל.כמו "בצלם" "שוברים שתיקה""מצפן" ועוד, חלקם נדחקו ממשרותיהם בשל עמדותיהם הפוליטיות, כבר לא יכלו להביע את עמדתם ללא חשש, הם חשו שאיןם להם יותר מקום בשיח הציבורי.

הם אינם רוצים להיקרא גולים פוליטיים , התנגדותם לשלטון הישראלי היא שהניעה אותם לעזוב. הם מודים בפריבילגיות שאיפשרו להם להתרחק לארץ אחרת. בכל השיחות היתה נימה של עצב וכאב.

בין המראיינים היה גם יונתן שפירא טייס חיל האויר שעזב ללונדון, הוא שייזם את מכתב הטייסים הסרבנים, והשתתף בכמה משטי מחאה  לעזה, ביניהם גם יונתן בן ארצי אחיינה של שרה נתניהו שנכלא לשנתיים    בשל סירובו לשרת בצה"ל, עוד בין הדחויות המוכרות יגאל ארנס פעיל מצפן בנו של שר הבטחון לשעבר משה ארנס.

המילה שחוזרת שוב ושוב היא ייאוש, ייאוש המחלחל, מצב של ייאוש מ תמיד ההולך וגובר, היתה פעם תחושה אולי זה יפתר ואולי יהיה שלום. המרואיינים אמרו שאיבדו תקווה לשנוי פוליטי בישראל.רבים מהם משוכנעים שאם יגיע שנוי כלשהו הוא לא יגיע מתוך החברה הישראלית.

פרופסור ניב גורדון המוכר לרב הישראלים בשל המאמר שפירסם ב-2009 בעיתון "לוס אנג'לס טיים" הגדיר את ישראל כמדינת אפרטהייד, הפרסום חולל שערוריה בינלאומית, הגיבה פרופסור רבקה כרמי אנשי אקדמימה שחשים כך כלפי מדינתם שיחפשו אכסניה מקצועית ואישית אחרת. (למה לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ?)

ב-2012 קרא שר החינוך דאז גדעון סער לפטר את גורדון, בשנים הסוערות קבל גורדון איומים על חייו, לפני שלוש וחצי שנים עבר עם בת זוגו וילדיו להתגורר בלונדון, היוןם הוא פרופסור למשפט בינלאומי וזכויות אדם באוניברסיטת לונדון.אני לא רואה כאן אופק פוליטי ויש לי שני בנים עם כל המשמעות לגדל בנים בישראל, הוא מוסיף לקום ולעזוב בגיל חמישים זו הרגשה של כשלון אישי.

הם אומרים עם השנים הרגשנו הקצנה במצב, זה הגיע לכך שפחדנו לקחת את הילדים להפגנות, שהן היו אלימות, גם לדבר בחופשיות נגד המציאות הגזענית הפכה לבלתי אפשרית. השיח הפתוח שהיה פעם בישראל ואני התגאיתי בו, אומר גורדון, השתנה, דברים שאנשים כמוני אומרים הפכו ללא לגיטימיים, הגדרת המדינה כאפרטהייד לא רק שאתה מחוץ לקונזסזוס אלא מחוץ לשיח האמיתי.להיות הוגן גם אני עברתי תהליך לא רק המדינה מה שהבנתי שהציונות לא יכולה להכיל בתוכה את הפתרון.

חברו הטוב של גורדון פרופסור חיים יעקובי ממייסדי עמותת "במקום" אם מסתכלים נכוחה במציאות הפוליטית הישראלית, בהמשך לפרוייקט הקולוניאלי  בגדה המערבית והפיכתה של ישראל למדינת אפאטהייד, השאלה שעולה אם זה מה שאני רוצה עבורי ועבור יילדי, להגר בגילי ובמעמדי זה לבוא להגיד אני מיואש, הצלחתי בישראל, זה היה מפחיד בגילי להגר ולהמציא את עצמי מחדש, פחדתי מאד, אבל היה משהו חזק מהפחד.כרגע אני פחות נאיבי האלימות הפוליטית בישראל נתנה לי להבין שמעבר החוצה זו האפשרות היחידה.

גם האקדמיה השתנתה הם אומרים, יש כוחות בעייתיים מבחינה פוליטית שנכנסו והפכו להיות השוטרים של האקדמיה לדחוק את רגליהם של החוקרים,   

חלק מהמראיינים סירבו בתוקףלדבר על כל מב שקרה להם, מחשש שבאוניברסיטה ינסו כתגובה לפגוע בשמם המקצועי, שומו שמיים האם אנחנו נמצאים בצפון קוריאה?  הפשרות הפוליטיות והמוסריות נעשו בארץ בלתי נסבלות.

מתחילת האינתיפאדה השניה התחיל שבר, נעשינו יותר ויותר מוקצים מחמת מיאוס, יש משהו שצומח מסביב ומסמן לך את הגבולות, אתה  לא יכול לעבור אותם כי מי שיעסוק בהם לא בטוח שהדוקטורט שלו יאושר?

המרואיין איננו מכחיש שהמקון שעבר אליו ארצות הברית אחראית לעוולות מחרידות, במובן זה ארה"ב היא מקום נורא, ומאז שנבחר טראמפ זה מקום יותר נורא. אבל כשאתה מתנגד שם למשטר אתה לא לבד, אתה שותף להמון גדול פעיל ויצירתי, גולה פוליטי הוא מישהו שהחיים שלו נותרו שמקום שהוא עזב, אני חש כאב עם חוסר טעם העולם כולו הולך מדחי אל דחי, המפעל  הקולוניאלי הציוני הוא פסיק קטן בתוכו.

היו הרבה אנשים שאמרו לנו בגלוי שאנחנו נוטשים ברור שיש מימד אוגואיסטי במה שעשינו. אין מקום שבו אעבור היום ולא5 ארגיש שאני דורך על אדמה של מישהואחר.

ד"ר הגר קוטף היתה פעילה במחסום ווטש, כאשר חזרה לארץ הציעו לה לעבוד במשרה יוקרתית הרקטור סירב לחתום, והאוניברסיטה החלה להציב תנאים חדשים שלאתדבר בכיתה על שום נושא שאינו קשור במקר אקדמי, שלא תחתום על עצומות ולא תלך להפגנות (לרגע נדמה לי שאני נמצאת תחת המשטר האדום) השילוב של מה שקרה באוניברסיטה על כל מה שההיתה צריכה לחתום, המלחמה (צוק איתן) האלימות ברחובות הגזענות והשנאה שברו אותי, עברה עם בן זוגה ללונדון קבלה משרה בכירה כמרצה לפוליטיקה ותיאוריה באוניברסיטה של לונדון, גם היום שש שנים אחרי כאשר היא מספרת עוברת טלטלה בכל גופה.

יעל לרר לי לא היה מצנח זהב כמו לאחרים מתרגמת ועורכת דמות בולטת בישראל, הרדיפה הפוליטית שספגה בישראל מפריע לה לעיתים לעבוד בצרפת, נאלצה לעבוד לא רק בתרגום ועריכרה אלא גם בנדל"ן שאותו אני שונאת, כאשר עושים גוגל בצרפת הדבר הראשון שעולה זה שאני מהישראלים שכרתו ברית עם ה טרוריסטים, היו נגדי הסתות לרצח דברי שיטנה, הציעו לי עבודה בטלוויזיה  מישהו הטיל על זה ווטו, גם ממכוני מחקר פנו אלי ברגע האחרון נסוגו מאותה סיבה, אני יכולה לעבוד רק בדברים שאני לא בפרונט.

ב-2013 לרר חזרה לישראל היתה מועמדת לכנסת במקום ה-12 ברשימת בל"ד, בפאנל לקראת הבחירות השתתפה במכללת נתניה, במהלך הדיון החלה התקפה אלימה עליה, מצד אנשי ימין חברי הפאנל לאיצאו להגנתה, זה היה כמעט לינץ' למזלי היו שם מאבטחים, אני חשבתי שמכתבי האיומים והנאצות הם ברשת, אך בחיים אף פעם לא יעשו לי רע, ופתאוחם הבנתי שאני לא יכולה לבנות על זה.