מי יציל את המשפחה של אמא שלי?(הרהורים דקה לפני חג הפסח).
כך כנראה מסתיימת שושלת משפחתית.
אין לנו נסיון רב בדורות משפחתיים,לנו זה אומר כל יוצאי השואה ,לכן אינני מבינה איך שורדת משפחה אחרי כמה דורות , בנמצא אין שום דוגמה להאחז בה.
עושה רושם שהשושלת המשפחתית של אמא שלי הולכת להתפייד כאילו מעולם לא היתה.
סבתא שלי ( אמא של אמא ) זכתה שכל ילדיה יוותרו בחיים לאחר השואה.
תארו לעצמכם איזו משפחה ענפה היינו.
דודים ,דודות ,בני דודים ממש כמו בסרטים.
לא זוכרת שישבנו אי פעם סביב שולחן אחד כולנו .
כן נפגשנו כמעט כולנו בכל שבת.
היה סבב של ביקורי משפחה ,קשר עמוק
ותומך בין כולם.
לא שהיו צחוקים ,או חלילה שמחת חיים ,ארוחות ובידור ( ביניהם ).
אבל הם היו שם האחד בשביל השני ,זה מספיק ,לדעתי.
אנחנו בני הדודים סובבים סביב אותו גיל בערך מה שהביא לכך, שתמיד שיחקנו ביחד ,שוחחנו והחלפנו חוויות .
מעטים הרוויחו כמוני ,שיהיו להם כל כך הרבה בני דודים.
אתם צריכים לראות את התמונות המשפחתיות שלנו מפעם מהארועים השונים, אין באלבומים רבים בארץ תמונות כאלו של חמולת אחים ,אחיות ( ששרדו את השואה )וילדיהם מחייכים מכל עבר .
כשהתבגרו הדודים ואנחנו הילדים ,חלה התפנית הזו שללכת לדוד או לדודה נחשב לעונש.
ז"א הדודים הפכו לעול.
גם כדי להתקשר לאחל חג שמח כבר לא היה פשוט ,אלא הצריך איומים.
נותק הקשר המיוחד עם הדודים ובד בבד עם בני הדודים .
כשנפגשים השמחה רבה , מתכננים לעשות מפגש משפחתי שאף פעם לא ממומש ,אבל אין בזה להחזיק קשר.
ומה על הילדים של בני הדודים?
הם יודעים האחד על השני ,אם יש קרבה בגילאים הקשר מעט יותר קרוב ,אולם רופף .
כאן אני מגיעה לשאלה : מי יציל את המשפחה של אמא שלי? ואיך?
ברגע שהקשר בין ילדי בני הדודים רופף אם בכלל, מה יהיה בהמשך?
הילדים של הילדים כבר לא יהיו בקשר ,לא יכירו אחד את השני וזהו.
כך יסתם הגולל על צאצאי המשפחה ששרדה כל כך הרבה אחים.
וחבל....
לרז עין הים.
מאוד הזדהתי עם הפוסט שלך. אימי עדיין בחיים (בת 97, שתחיה, צלולה ונהדרת), מרכזת אליה (בדיור המוגן שהיא מתגוררת), את כל נכדיה בכל יום שישי. הנכדים שלה, רואים בפגישה אצלה לא רק ...
לרז עין הים.
מאוד הזדהתי עם הפוסט שלך. אימי עדיין בחיים (בת 97, שתחיה, צלולה ונהדרת), מרכזת אליה (בדיור המוגן שהיא מתגוררת), את כל נכדיה בכל יום שישי. הנכדים שלה, רואים בפגישה אצלה לא רק ביקור אצל הסבתא,אלא פגישת בני דודים. אימא שלי ,כזקנת השבט של משפחתה,אימצה אליה כאימם, גם את ילדי אחיה ואחותה שנפטרו, שגם הם מגיעים לפגישות האלו,מידי פעם.
לאחרונה, יזם אחד הצעירים (הנכד של אחות אימי שנפטרה), פגישות משפחתיות פעמיים-שלוש בשנה בחיק הטבע. הוא מעביר את המידע, תאריך,מקום,ושעה. כל משפחה מחוייבת להביא משהו אכיל (כיד הדמיון). חלקם מביאים שולחנות וכיסאות, ואנחנו מגיעים על ילדינו, ונכדינו, וכמובן אימי-אל היער. עושים טיול קטן עם הקטנים, ואז יושבים יחד לארוחה משותפת, ומקשקשים.
שלא לדבר על אירועים משפחתיים של שימחה, ועצב-שכולם מגיעים. דרך דף קשר במייל, מתעדכנים.
מספיק משוגע אחד שירים את הכפפה, ויארגן כנסים משפחתיים באתרי הטבע הנפלאים.
אני חושבת שזה נורא חשוב, במיוחד שהדור של ההורים שלנו-הולך ונעלם.
מאחלת לך חג אביב שמח ונעים בחיק המשפחה המורחבת.
לרז עין הים!
קראתי את דברייך וקראתי את אשר כתבה יעל והתקנאתי בה. אצלינו כמו במשפחתך היחסים ההדוקים שהיו בעבר - כלא היו. ההורים והדודים הלכו לעולמם, ובני הדודים, שבשנים הראשונות עוד היה קש...
לרז עין הים!
קראתי את דברייך וקראתי את אשר כתבה יעל והתקנאתי בה. אצלינו כמו במשפחתך היחסים ההדוקים שהיו בעבר - כלא היו. ההורים והדודים הלכו לעולמם, ובני הדודים, שבשנים הראשונות עוד היה קשר איתם, הקשר הלך והתרופף, בתחילה עוד היינו עושים תחרות מי יתקשר ראשון בחגים... כעת גם זה לא. אני שמחה שלאחת מבנותיי יש קשר טוב עם נכדתה של אחותי, אך נראה לי שלא בשל קשר משפחתי, אלא דוקא בגלל קירבת הגיל של הילדים. וכך נהנות אחותי ואני מתמונות שנשלחות אלינו בווטסאפ מהמפגשים שלהם.
אני שמחה שהנכדים שלי - שמונה במספר קשורים אלי. הם משתפים אותי בחוויותיהם, ואוהבים להיפגש איתי. הלוואי וזה יימשך כמו בסיפור של יעל ואמה בת ה- 97.
חג פסח שמח!!
ללרז עין הים,גורל משפחתי כגורל משפחתך וממש אותו המצב.אז איני צריכה לתאר לך וגם את דברי מינה קראתי וגם גורלה דומה .אף אני שמחה שיש לי קשר טוב עם הנכדים,אבל אצלי רק שלושה.
יעל פנקס, כפי שאת רואה כולנו מקנאות בך.
זכיתם!!!
עד 120 כ -20 לכולכם שם ושרק תרבו בשמחות ובפגישות.
אין דברים כאלו...
טפו...טפו...טפו...
...יעל פנקס, כפי שאת רואה כולנו מקנאות בך.
זכיתם!!!
עד 120 כ -20 לכולכם שם ושרק תרבו בשמחות ובפגישות.
אין דברים כאלו...
טפו...טפו...טפו...
מינה ,פשוט חבל ופיספוס גדול ותוהה על מה יהיה בדורות הבאים.
לפחות קשר אחד מתממש במשפחתך ומינה,זה גם לא חשוב הסיבות ,העיקר
שהוא מתקיים.
...מינה ,פשוט חבל ופיספוס גדול ותוהה על מה יהיה בדורות הבאים.
לפחות קשר אחד מתממש במשפחתך ומינה,זה גם לא חשוב הסיבות ,העיקר
שהוא מתקיים.
טובה פריש, אז נסתכל על חצי הכוס המלאה שבמקרה שלך הקשר עם הנכדים.
הלוואי וירבו והלוואי ויהיו ביניהם קשרים שלפחות זה כמו שאומרים.