המלצה על הספר: "בית קיץ עם בריכה" מאת הרמן קוך
ממליצה בחום על הספר "בית קיץ עם בריכה" - הרמן קוך
ספר מרתק, שאי אפשר להניח בצד, עם פילוסופיה צינית על החיים המודרניים. מה באמת המניעים שלנו להתנהג בצורה זו או אחרת? היכן נעלמו המוסר והערכים האנושיים הבסיסיים?
דוקטור מארק שלוסר הוא רופא המשפחה של קהילת האמנים והיוצרים באמסטרדם: כל פציינט זוכה לעשרים דקות. דקה לאבחון, ועוד 19 למראית עין של אכפתיות. אך כאשר אחד המטופלים, השחקן המפורסם ראלף מאייר, מת ממחלה ממארת, דוקטור שלוסר מואשם ברשלנות רפואית.
מאייר הגיע למרפאה לראשונה עם קול רועם ותיאבון בריא, אך בגופו כבר התחוללה מלחמה. שלוסר הרגיע אותו: אין מקום לדאגה. שנה וחצי אחר כך, בפנים רזות ומסוגפות, בלע מאייר כוסית רעל כדי להקדים את מלאך המוות.
שלוסר לא יכול לגלות לוועדת הבדיקה את האמת. הוא לא יכול לספר כיצד בילה עם משפחתו את חופשת הקיץ בבית הנופש של משפחת מאייר. הוא לא יכול לחשוף כיצד מצא את בתו ג´וליה בת ה-13 פצועה ומעולפת על החוף במצב של אובדן זיכרון מוחלט. ובוודאי שלא היכן היה ראלף מאייר גס הרוח ורודף השמלות באותה שעה.
"בית קיץ עם בריכה" הוא דרמה כתובה ביד אמן על אינסטינקטים של אב, דילמות של רופא וצביעות מינית. כמו ברב המכר הקודם שלו, ארוחת הערב, מפנה הרמן קוך מבט נוקב אל הציניות והמועקה שחדרו אל לב לבה של המשפחה העכשווית, ומציב בפני הקורא דילמות מוסריות שילוו אותו זמן רב אחרי תום הקריאה.
ענבל מלכה כותבת בעיתון הארץ:
דוקטור מארק שלוסר הוא רופא משפחה אמסטרדמי. עם קהל המטופלים שלו נמנים בעיקר אמנים ואנשי רוח, והדרך שלו לרכוש את אמונם היא להקדיש עשרים דקות לכל מטופל - דקה לאבחון ועוד תשע-עשרה לתשומת לב. "אשליה של תשומת לב, ליתר דיוק. אני שואל את השאלות הרגילות: מה שלום הבן/הבת? אתה ישן עכשיו יותר טוב? אולי כדאי שתאכל יותר/פחות? אני מצמיד את המסכת לחזה, ואחר כך לגב. לנשום עמוק, אני אומר. לנשוף לאט. אני לא מקשיב באמת. אני לפחות מנסה לא להקשיב באמת. מבפנים כל הגופים האנושיים נשמעים אותו דבר". המשפט האחרון הוא לא רק ביטוי לרשלנות של שלוסר כרופא, אלא לפילוסופיית החיים הצינית שלו, לפיה מתחת למראית העין התרבותית והמהוגנת כל בני האדם דומים, כלומר שפלים, נצלנים ואלימים. הסובלימציות החברתיות, לשיטתו של שלוסר, מדכאות לכאורה את הצדדים האפלים בנפש, אך בפועל רק מתעלות אותם לכיוונים אחרים, אפלים לא פחות....
רותי ליאור - כתיבת ביוגרפיות