סיפורו של אלי ניסן מראשוני הטלוויזיה הישראלית

אלי ניסן בחברת בני משפחתו [צילום: באדיבות אלי ניסן] אלי ניסן בחברת בני משפחתו [צילום: באדיבות אלי ניסן]

אלי ניסן נולד בתל אביב ב-1934, בנם של שלמה ובלהה ניסן, למד ב"בית הספר לדוגמא" בתל אביב. אביו שלמה היה פועל בנאי ב"סולל ובונה" והשתתף בבניית רבים ממחנות הצבא הבריטי בארץ. המשפחה התגוררה באזור רחוב גאולה בתל אביב ובהמשך עברה להתגורר ברחוב בן יהודה בעיר.

בשנת 1945 בהיותו בן 11 עבר  ניסן עם משפחתו להתגורר בטבריה, עיר בה נולדו שני הוריו. אמו בלהה בידא היא בת למשפחת לזרע. ניסן למד בבית הספר המקצועי עמל בטבריה ובצה"ל שירת בחיל-הים כאיש צוות  באניית חיל-הים ק-30. במסגרת שירותו הצבאי השתתף זמן קצר לאחר מלחמת סיני - מבצע קדש במבצע צבאי בו הקיפה הפריגטה חיל-הים ק-30 את יבשת אפריקה וחזרה לארץ במסע שייט שנמשך כשלושה חודשים.

לאחר שירותו הצבאי שימש מדריך-מחנך בפנימיית ביה"ס החקלאי בנחלת יהודה, וכן למד בסמינר למורים ולמדריכים של "עליית הנוער" בירושלים.

כתב "למרחב" ו"דבר"

את הקריירה העיתונאית שלו החל אלי ניסן בשנת 1957 בעיתונות המודפסת ככתב עיתון "למרחב" בנגב (סופר "למרחב" בנגב). בתפקידו זה סיקר נושאים מוניציפליים, כלכליים, פליליים ואחרים, הקשורים לבאר שבע ולמרחב הנגב. בין השאר סיקר את תופעת המסתננים מרצועת עזה לישראל שהייתה רווחת בשנים אלה. משנת 1958 עד סוף שנת 1960 היה כתב "למרחב" בירושלים.

בסוף 1960 עבר ניסן לעיתון דבר. תחילה היה כתב עירוני בירושלים, "סופר דבר בירושלים" וב-1963 מונה לכתב המדיני של העיתון. בין השאר סיקר את משפט אייכמן מתחילתו ועד סופו, לרבות מהלך הערעור; את סיפור פרשת "עסק הביש" (1961 - 1965) וכן וליווה כעיתונאי וסיקר את מסעותיו של ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול בארה"ב במאי 1964 וכן את ביקורו של אשכול במדינות אפריקה ב-1966.

תוך עבודתו ב"למרחב" וב"דבר" למד סוציולוגיה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך 1964, לצד עבודתו ככתב מדיני בעיתון "דבר", סיקר את ישיבות הכנסת למהדורות החדשות של קול ישראל. בסוף 1966 נטל חופשה מהעיתון כדי לשמש דובר במשרד הביטחון. הייתה זו תקופת מלחמת ששת הימים עמוסת אירועים ביטחוניים ומדיניים. בסוף 1967 פרש מתפקידו בדוברות משרד הביטחון ושב לעבודתו ככתב העיתון "דבר".

ממייסדי הטלוויזיה הישראלית

עם הקמת הטלוויזיה הישראלית, בסוף שנות ה-60, נמנה אלי ניסן עם בכירי צוות הקמת הטלוויזיה הישראלית (ערוץ 1) בראשותו של פרופ' אליהוא כ"ץ והצטרף למחלקת החדשות של הטלוויזיה הישראלית. הוא שימש ככתב מדיני, ועורך "מבט לחדשות". הוא היה הכתב המדיני הראשון של הטלוויזיה הישראלית. כמו-כן היה בהמשך כתב פרלמנטרי, עורך "יומן השבוע", עורך ומנחה "מוקד", עורך ומפיק "מבט שני" ועוד.

לאלי ניסן היה ותק וניסיון מקצועי עיתונאי גדול משל רוב חבריו בצוות הקמת הטלוויזיה וראשוני עובדי הטלוויזיה, שחלק גדול מהם הגיעו מעולם התיאטרון, הבימוי וההפקה ורובם לא היו בהגדרה עיתונאים מקצועיים בעלי ניסיון וותק.

דומה כי יותר מכל מזוהה אלי ניסן עם התוכנית "מוקד", אחת מ"תוכניות הדגל" של הטלוויזיה הישראלית שאותה ערך והנחה במשך שנים לא מעט (יחד עם אחרים). התוכנית "מוקד" עסקה בנושאי אקטואליה ובפוליטיקה הישראלית. בכל תוכנית הוזמנה לאולפן אישיות פוליטית, שנמצאה במרכז אירועי השבוע, לראיון אישי.

"מדורת השבט"

בשנותיה הראשונות טרום הופעת הערוצים המסחריים, הטלוויזיה הישראלית (ערוץ 1) הייתה "מדורת השבט" וזכתה לשיעורי צפייה גבוהים ביותר. אלי ניסן, כמו רבים ממגישי וכתבי הטלוויזיה, הפכו לדמויות ידועות, מוכרות ופופולריות כמעט בכל בית בישראל. מספר ניסן: "אנשים היו פוגשים אותי ברחוב או במקומות ציבוריים, ניגשים אלי והיו מחמיאים ומספרים כמה הם נהנו. זה היה מחמיא אבל קצת מטריד.

למשל כשהיינו הולכים עם המשפחה לאיזשהו מקום. הבן שלי היה משתרך 10 מטרים מאחוריי. הוא הרגיש נבוך מזה שמזהים את אבא הוא לא אהב את זה". ניסן נזכר בקוריוז משעשע שלדבריו חזר על עצמו פה ושם: "יום אחד ניגש אלי אדם וסיפר לי שהוא ראה אותי בטלוויזיה ומאד נהנה ושיבח אותי אמרתי לו כמובן תודה ואז הוא אומר לי, תשמע, יש לי איזו בעיה אני רואה מידי פעם בטלוויזיה לבן כמו שלג... הייתה אז איזו תמימות בארץ".

כתב הטלוויזיה הישראלית בוושינגטון

משנת 1972 עד 1975 כיהן אלי ניסן כרכז חטיבת החדשות וענייני היום בטלוויזיה הישראלית, ומשנת 1975 במשך כארבע שנים עד קיץ 1979 היה שליח רשות השידור - כתב הטלוויזיה בוושינגטון. לאחר ששב ארצה עם סיום תפקידו בארצות הברית הוצע לניסן על-ידי מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף ("טומי") לפיד להנחות את התוכנית "שעה אחת קודם" אותה הנחה יגאל עילם. ניסן, כך דיווחה העיתונות דאז, דחה ההצעה ויזם תוכנית חדשה בשם "כניסה חופשית". התוכנית שודרה בשידור חי פעם בשבועיים לערך בהשתתפות קהל והועלו בה שורה של נושאים חברתיים ובהן "הזכות לדעת" - חופש העיתונות, "צנעת הפרט" ועוד. בנוסף לתוכנית "כניסה חופשית" היה ניסן מגיש "מבט שני", מפיק ובמאי סרטי תעודה וכתב מיוחד לענייני היום.

יו"ר אגודת העיתונאים

ניסן היה פעיל באגודת העיתונאים. בסוף שנות ה-70 נבחר לשמש בתפקיד יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים ובתחילת שנות ה-80 נבחר על-ידי הנהלת האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל לתפקיד יו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל. לסגנו נבחר העיתונאי עמוס כרמלי מחיפה. לאחר פרישתו מהטלוויזיה שימש ניסן יועץ מקצועי לחברות תקשורת וכבלים ולמועצות ציבוריות בתחום התקשורת.

מתנגד לסגידה ל"רייטינג"

אלי ניסן, אב לשנים, עודד ויעל וסב לנכדים. ביקשתי לשמוע את דעתו על שידורי הטלוויזיה כיום והוא משיב: "שידורי רשות השידור בטלוויזיה וברדיו עם כל החוליים שלה, והיו לה הרבה חוליים, היו טובים לעין ערוך מהשידורים כיום. בערוצים המסחריים איכות השידורים עומדת במקום אחרון וקיימת סגידה לרייטינג. טוענים תמיד שזה מה שהציבור רוצה. הציבור בוחר ממה שמציעים לו וכולם עושים את הטעות הזאת שככל שאתה יורד נמוך זה מה שהציבור רוצה.

בעיני זו אחת הטעויות החמורות ביותר. בבסיסה עומד עניין פשוט. אם אתה מציע לאנשים תפריט חד גוני וזה מה שיש להם מה לאכול הם יאכלו את זה" . ניסן מוסיף: "כיום מוצפת הטלוויזיה שלנו, ואני מדבר על הערוצים המסחריים, בתוכניות "זבל", תוכניות ריאליטי למינהן כמו הישרדות, האח הגדול ועוד ב"פריים טיים" במרכז השידורים שפעם זה היה מוקד לתוכניות איכות בעיקר.

לכתבה נוספת על אלי ניסן  ליחצו על הקישור   https://www.news1.co.il/Archive/0026-D-146009-00.html

צילומים באדיבות אלי ניסן