היום הראשון למלחמת לבנון הראשונה השישי ליוני 1982
היום הראשון למלחמת לבנון הראשונה השישי ליוני 1982
קטע מכתבה מביטאון חיל האוויר
"בתחילת חודש יוני 1982 נכנסו כוחות צה"ל ללבנון והמלחמה החלה. "אני זוכר שהגענו לטייסת בשבת", משחזר סא"ל י'. "קיבלנו תדריך ובו סיפרו לנו שהופל מסוק קוברה ובו חבר'ה שהכרנו. מאוחר יותר שמענו שהופל גם מטוס עיט". בבוקר יום ראשון עלו צפונה הצוותים שנחשבו לחזקים ביותר בטייסת. "במסוק אחד היו מפקד הטייסת ובנצי בכר ז"ל, שהיה אז טייס המשנה הבכיר בטייסת", אמר סא"ל י', בראיון שהעניק לבטאון חיל-האוויר במלאות 20 שנה למלחמת לבנון. "במסוק השני היינו מיקי בר, שסיים את תפקידו כסמ"ט ב' ואני, קברניט סדיר בטייסת. במסוק השלישי טסו אליעזר שיאון ז"ל, שהיה מפקד קורס האימון המבצעי (קא"מ) וא', שמונה להחליף את שיאון כמפקד הקא"מ. יחד איתנו עלה גם ישראל שכטר ז"ל, טייס צעיר, ששימש כקצין מבצעים".
צוות החלוץ של טייסת האנפות הונחה לשמור על "רצף" באוויר ולבצע פיטרול לחילוץ אנשי צוות אוויר נוטשים. "טסנו בקו מחניים-קרית-שמונה הלוך וחזור, שוב ושוב, ובכל פעם, לפני שאזל הדלק, הודענו למסוק הבא להמריא כדי להתחלף", משחזר סא"ל י'. כך, במשך שש שעות, ביצעו שלושת המסוקים את הפיטרול ועמדו בכוננות לחילוץ מלבנון.
"בסבב השלישי שמענו לפתע בקשר שהמסוק של שיאון ממריא", ממשיך י'. "בדיעבד הסתבר שהם טסו לפינוי שני חיילים שנפצעו באיזור נבטייה". משימת פינוי הפצועים הסתיימה בטרגדיה נוראה. "המסוק הוזנק לנקודת-ציון שנקראה 'ציר אפליפסיה מתג 30'", נזכר סא"ל י'. "מעשה שטן ובמפת הקוד היו שתי נקודות שונות, שנקראו באותו השם". החיילים הפצועים המתינו למסוק האנפה בנקודה אחת ואילו המסוק שהוזנק לחלצם טס לנקודה השנייה, מעל נבטייה. "הטייסים לא מצאו את הפצועים והחלו להסתובב באיזור ולחפש", ממשיך סא"ל י'. "בנבטייה שרצה חוליית מחבלים שגילתה אותם. הם עלו בכוונת תותח הנ"מ של המחבלים והמסוק, שטס בגובה ובמהירות נמוכים, כדי לנסות ולזהות את הפצועים אותם היה צריך לחלץ, נפגע והופל".
צוות המסוק - רס"ן אליעזר שיאון ז"ל, סרן ד"ר סטפן לנדס ז"ל, סגן ישראל שכטר ז"ל, רס"ר הרצל קלעי ז"ל וסמל דיוויד-יעקב טורסטון ז"ל - נהרגו במקום.
טיסות הפיטרול של מסוקי האנפה הופסקו בגלל התאונה והאווירה בגף המאולתר של הטייסת היתה קודרת. "מדובר בסך-הכל בימי הלחימה הראשונים", משחזר סא"ל י'. "איבדנו קוברה, עיט ועכשיו גם אנפה. התחלנו להבין שזה לא הולך להיות מבצע קצר ושנכנסנו למלחמה של ממש".
"ישבנו בחוסר מעש וחיכינו שיתנו לנו לעלות לאוויר ולסייע בלחימה בבופור", מספר תא"ל (מיל') מיקי בר. "לקראת ערב קיבלנו אישור להמריא ולבצע פעולות באיזור הבופור, אבל לא מעל הבופור עצמו. מאוחר יותר, לקראת 11 בלילה, קיבלנו את האישור להיכנס והחלו ההזנקות הראשונות."
יהי זכרם ברוך
שלמה ,
שלא תדע צער יותר .
ת.נ.צ.ב.ה
שחוחים , למראם - יזדקפו
דימעות את הרגבים מפרות,
היותם , היקר להם מכל,
מסרו באהבת אמת ונצח
פתילם כבה אל מול התיקווה
התישקוט-ה...
שחוחים , למראם - יזדקפו
דימעות את הרגבים מפרות,
היותם , היקר להם מכל,
מסרו באהבת אמת ונצח
פתילם כבה אל מול התיקווה
התישקוט-התישקוט-התישקוט-
ארץ ושמיים..
ראו עד כמה נועזים ואמיצים בנותיינו ובניינו
שחוחים, למראם ייזדקפו
כבוד לנופלים,,
שלא תדע יותר מצער אמן!
מצטרפת.
יהי זיכרם ברוך.
ותאפשר לי,שלמה,לצטט את חיים חפר ב"מסדר הנופלים":
"הם באים מן ההרים,מן המדבר.
הם באים שמות,פנים,עיניים-
מצטרפת.
יהי זיכרם ברוך.
ותאפשר לי,שלמה,לצטט את חיים חפר ב"מסדר הנופלים":
"הם באים מן ההרים,מן המדבר.
הם באים שמות,פנים,עיניים-
ומתיצבים אל המסדר.
הם באים בצעד גברי,חזקים ושזופים,
הם יוצאים מהמטוסים המרוסקים ומהטנקים השרופים...,
גיבורים כאריות,עזים כנמרים,
והם עוברים אחד,אחד בין שורות מלאכים....,
ואני מביט בהם, והם שמחים,
אלו האחים שלי,אלה האחים...".
שלעולם לא תדע יותר צער.
קסם של בחור, צחוק אמיתי מכל הלב.
עצוב עצוב!!
יהי זכרו ברוך.
עצוב וכואב
יהי זיכרם ברוך
לשלמה שכטר
קשה לקרוא את הסיפור העצוב וקשה שבעתיים כאשר אתה הוא האבא של אחד הנופלים. איבדת בן יקר שהיה בדרך להציל פצועים . יהי זיכרו ברוך .שלא תדע עוד צער
...לשלמה שכטר
קשה לקרוא את הסיפור העצוב וקשה שבעתיים כאשר אתה הוא האבא של אחד הנופלים. איבדת בן יקר שהיה בדרך להציל פצועים . יהי זיכרו ברוך .שלא תדע עוד צער