פרשת תזריע מצורע

ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר., אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר--וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא.  ג וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.  ד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה; בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע, וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד-מְלֹאת, יְמֵי טָהֳרָהּ.  ה וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ; וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב עַל-דְּמֵי טָהֳרָה. ( ויקרא יב)

א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  ב אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים.  ג וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע בְּעוֹר-הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן, וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן, וְטִמֵּא אֹתוֹ. (ויקרא יג)

ד וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. (ויקרא יד)

איש צרוע הוא טמא, המצורעים מבודדים מהקהילה ומוציאים אותם מחוץ למחנה ו (ויקרא יג, מד-מו)

ומאליהן עולות השאלות: מה חטא אדם שבאו עליו נגעי בשר, ראש וזקן? ומה טעם נגזר עליו לצאת מן המחנה? ולא עוד, אלא שעליו לשבת "בדד".

**

פרשת השבוע מתחילה במצוות מילה.

ג וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. 

טקס המילה הוא טקס שבו הכאב מתערבב עם השמחה

"המל אומר: אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה.

אבי הבן אומר: אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.

העומדים אומרים: כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה לחופה

ולמעשים טובים. והמברך אומר: אשר קדש ידיד מבטן,

חוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש, על כן בשכר

זאת א-ל חי חלקנו, צוה להציל ידידות שארינו משחת,

למען בריתו אשר שם בבשרנו. ברוך אתה ה' כורת הברית."

באשר לברכת האב 'להכניסו בבריתו של אברהם אבינו',

יש מפרשים הסוברים, שברכה זו אינה ברכת מצווה

המענה של הנוכחים בברית המילה

אם ברכת האב באה להצהיר שקיים את המצווה הראשונה

המוטלת עליו ביחס לבנו, ציבור הנוכחים מאחלים לו,

שכשם שקיים מצווה זו, כך יזכה לקיים גם את יתר המצוות,

שעליו לקיים לבנו זה. לכן, מיד אחרי שהאב מסיים את

ברכתו, העומדים שם אומרים: "כשם שנכנס לברית, כן

יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים".

אולם ממצות קיום הברית עובר הכתוב לדיני טומאת היולדת

לזכרוני אולי באתיופיה הרחוקה היו מקיימים אותן.

ד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה; בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע, וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד-מְלֹאת, יְמֵי טָהֳרָהּ.  ה וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ; וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב עַל-דְּמֵי טָהֳרָה. ( ויקרא יב)

ישים לב הקורא כי אם ילדה נקבה הוכפלו ימי הטהרה מסקנה?..

ומכאן עוברת הפרשה לפרשה הסמוכה: מצורע

משום מה איך שקראתי נשאה אותי המחשבה לאי ספינלונגה הוא אי המצורעים בכרתים יוון.

ברוחי אני רואה את הנזירים והכמרים עוברים בין המצורעים המכסים את כל גופם ורק העיניים המביעות ייאוש ממצמצות בתודה לכומר המגיש להם תרופות או מזון.

ביקרתי שם באי ספינגלונגה בין הבתים ההרוסים והחצרות ובין החומות ומצודת המבצר.

קרבות עזים התחוללו בכרתים בין הונציאנים הנוצרים לבין העותומנים.

כרתים מפלה לידי העותומנים ב1669 אולם האי והמצודה לא נפלו.

בין השנים 1903 ו-1957 ישבה באי מושבת מצורעים, שהייתה מושבת המצורעים הפעילה האחרונה באירופה. ב-1957 פונו אחרוני המצורעים אל בית חולים באתונה

מקום מעניין ומומלץ לביקור כמו גם כרתים עצמה.

המקרא והתנ"ך משתמשים בצרעת כעונש:

מעשים שונים שנזכרו במקרא, המלמדים שהצרעת באה כעונש על חטא. כך, למשל, כשהוציא משה את ידו מחיקו וגילה שהיא מצורעת כשלג, כעונש על שהרהר אחר אמונתם של בני ישראל בשליחותו; כך במעשה מרים אחותו, שנצטרעה על שדיברה סרה במשה איש האלוהים; וכך במעשה גיחזי משרת אלישע ועוזיה מלך יהודה

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/117-2.htm

משה ערער על דברי האלוהים והנה:

א וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי:  כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה.  ב וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה, מזה (מַה-זֶּה) בְיָדֶךָ; וַיֹּאמֶר, מַטֶּה.  ג וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ; וַיָּנָס מֹשֶׁה, מִפָּנָיו.  ד וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, שְׁלַח יָדְךָ, וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ, וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ.  ה לְמַעַן יַאֲמִינוּ, כִּי-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם:  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה לוֹ עוֹד, הָבֵא-נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, וַיָּבֵא יָדוֹ, בְּחֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג.

הנה מרים דיברה רעות על משה: א וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח:  כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח ( במדבר יב)

והצטרעה: וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה.  ט וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ.  י וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.

לא חיידק הוא הגורם לצרעת כי אם אלוהים. הנה עוד דוגמא:

וּכְחֶזְקָתוֹ, גָּבַהּ לִבּוֹ עַד-לְהַשְׁחִית, וַיִּמְעַל, בַּיהוָה אֱלֹהָיו; וַיָּבֹא אֶל-הֵיכַל יְהוָה, לְהַקְטִיר עַל-מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.  יז וַיָּבֹא אַחֲרָיו, עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן; וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַיהוָה, שְׁמוֹנִים--בְּנֵי-חָיִל.  יח וַיַּעַמְדוּ עַל-עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא-לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַיהוָה--כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי-אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים, לְהַקְטִיר:  צֵא מִן-הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ, וְלֹא-לְךָ לְכָבוֹד מֵיְהוָה אֱלֹהִים.  יט וַיִּזְעַף, עֻזִּיָּהוּ, וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת, לְהַקְטִיר; וּבְזַעְפּוֹ עִם-הַכֹּהֲנִים, וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית יְהוָה, מֵעַל, לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.  כ וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל-הַכֹּהֲנִים, וְהִנֵּה-הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ, וַיַּבְהִלוּהוּ, מִשָּׁם; וְגַם-הוּא נִדְחַף לָצֵאת, כִּי נִגְּעוֹ יְהוָה.  כא וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד-יוֹם מוֹתוֹ, וַיֵּשֶׁב בֵּית החפשות (הַחָפְשִׁית) מְצֹרָע--כִּי נִגְזַר, מִבֵּית יְהוָה (דברי הימיים ב כו)

אבל המדע מצביע על סיבות אחרות לצרעת:

לועזית: leprosy, Hansen's disease, leprae
מחלה זיהומית הנגרמת על-ידי החיידק Mycobacterium leprae. החיידק חודר לעור ומתמקם בעיקר בקצות עצבים.
הסימנים הקליניים מופיעים לאחר תקופת דגירה ארוכה שנמשכת על-פי-רוב 4-2 שנים (עשויה להימשך גם עד 40 שנה), והם נעים בין מחלה קלה שתתבטא בנגע (או מספר נגעים) עוריים בצבע אדמדם לבין מחלה קשה שתתבטא בנגעים עוריים מפושטים, עור מעובה ומשומן והפרעה בתחושה או חוסר תחושה בעור (עקב הפגיעה בעצבים ההקפיים). בניגוד לאמונה המקובלת, צרעת אינה מועברת בקלות מאדם לאדם.

http://www.infomed.co.il/glossary/g_3422.htm

איך שלא יהיה המקרא נתן את החיסון בפני החיידק בידי הכוהנים והנביאים:

וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע, מַלְאָךְ לֵאמֹר:  הָלוֹךְ, וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע-פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן, וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ, וּטְהָר.  יא וַיִּקְצֹף נַעֲמָן, וַיֵּלַךְ; וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא, וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהָיו, וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל-הַמָּקוֹם, וְאָסַף הַמְּצֹרָע.  יב הֲלֹא טוֹב אבנה (אֲמָנָה) וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק, מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל--הֲלֹא-אֶרְחַץ בָּהֶם, וְטָהָרְתִּי; וַיִּפֶן, וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה.  יג וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ, הֲלוֹא תַעֲשֶׂה; וְאַף כִּי-אָמַר אֵלֶיךָ, רְחַץ וּטְהָר.  יד וַיֵּרֶד, וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים, כִּדְבַר, אִישׁ הָאֱלֹהִים; וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ, כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן--וַיִּטְהָר. 

וגם כעס הנביאים וקללתם מביאה לצרעת:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע, מאן (מֵאַיִן) גֵּחֲזִי; וַיֹּאמֶר, לֹא-הָלַךְ עַבְדְּךָ אָנֶה וָאָנָה.  כו וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא-לִבִּי הָלַךְ, כַּאֲשֶׁר הָפַךְ-אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ; הַעֵת לָקַחַת אֶת-הַכֶּסֶף, וְלָקַחַת בְּגָדִים, וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת.  כז וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק-בְּךָ, וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם; וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו, מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג.

פעם כתבתי שיר על צרעת נעמן

" קָרַעְתִּי נְדָרַי מֵעָלַי

בִּטַּלְתִּי שְׁבוּעוֹתַי

לֹא אֶשָּׂא עָלַי מִקְלַעַת קוֹצִים

הַתְנַדִי אוֹתִי לְשִּׁמָּמוֹן

כְּאִלּוּ אָחֲזָה בִּי צָרַעַת נַעְמַן?

......"

נידוי והרחקה זה העונש המוטל על המצורעים:

הרחקת המצורע כעונש על חטאיו

חלק מן המפרשים פירשו את ההוראה החמורה של הרחקת המצורע מחוץ למחנה והושבתו בדד כעונש על מעשיו הרעים. כך, למשל, מפרש רש"י, בעקבות חז"ל, על דרך "מידה כנגד מידה":

"בדד ישב" - שלא יהיו טמאין יושבין עמו. ואמרו רבותינו5: מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד? הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, אף הוא ייבדל חוץ לשלוש מחנות.

בדומה פירש גם אבן עזרא, הסובר שהמצורע צריך לנהוג מנהגי אבלות (קריעת הבגדים וגידול השֵׂער), כדי ש"יתאבל על רוע מעשיו, כי בעבור מעשיו בא לו זה הנגע".

רוע המעשים הוא כאמור הגורם לצרעת ועל כן הנידוי.

כך נוצרו מחנות מצורעים ומקומות בידוד כמו האי ספינלונגה

ולאו דווקא בגלל עונש הנידוי אלא בשל היות המחלה מדבקת מאוד.

וכאשר בחברה מנדים אותך אומרים " הוא מצורע".

סרט  על צרעת- הסרט קשה לצפיה

http://www.youtube.com/watch?v=PWcxNXt6uN4

שבת שלום