השתקפות/הסיפור שלה עם המראה

 השתקפות/הסיפור שלה עם המראה

היא עמדה מול המראה ובחנה את עצמה. השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת והיא קמה למרות שלא הייתה צריכה להגיע לשום מקום, שמחה שהלילה הסתיים סוף סוף. 

 הבוקר מחכה לה משימה קשה,היא תצטרך להוריד בעצמה את הפלסטר והפד שכיסו את הצלקת הכואבת שעל אפה,ולכן הפעם היא תאלץ להתבונן ולראות ,

והיא הרי בדרך כלל בעד הפטנט של הדחקה .,היא קראה בשבוע שעבר כתבה על דרכי ההתמודדות של אנשים עם הפחד מהאיום האירני וצוין שם שהמדחיקים הם אלו שבסופו של דבר יתקשו להתמודד.                           

אם כותבת הכתבה הייתה מועילה בטובה להתייעץ איתה, היא הייתה משכנעת אותה שזו המצאת המאה,ושהיא מוכנה לחתום על בלעדיות על הפטנט הנפלא הזה.

היא הורידה את הפלסטר הלבן מגבו העקום קמעה של אפה,והתבוננה על הפד הלבן שהיה דבוק לכל אורכו. הפד שהיה בצעירותו ,לבן, היה כעת מקושט בצבע צהבהב.

עמי בדקה היטב את תווי פניה. עיניה הקטנות נראו לה עייפות ,. היא פתחה בכל כוחה את עיניה לרווחה והתבוננה בתוצאה,

"אולי כדאי לי לעשות ניתוח להרמת עפעפיים,? אם שמעון פרס עמד בכך גם אני יכולה",היא ניסתה לשכנע את עצמה אבל היא ידעה שהמחשבה הזו שמסתיימת בסימן שאלה היא מחשבה רטורית,

כמייצגת את העמותה הסודית של ההיפוכונדרים ,אין סיכוי בעולם שהיא תחתוך את עצמה ללא סיבה מוצדקת.

,מזל שהתלתלים שלי מסתדרים יפה היום" היא בדקה תלתל תלתל.,היא החלה "להקפיץ" אותם בשתי ידיה על מנת שיראו יותר עליזים ושמחים בחלקם.היא מזמן הבינה ש"סוד הקסם" טמון בשיער,וכאשר התלתלים שלה נראים כמו תלתלים ולא כמו עיי חורבות, היא מקבלת מחמאות על כך שהיא נראית בריאה וצעירה,

 " אולי הסיפור על שמשון הגיבור  הוא גם הסיפור שלה ,ואולי זהו הסיפור של כל הנשים   בעולם",הבהב בראשה רעיון צעיר,", היא התלהבה מהרעיון הנחמד הזה שנולד בראשה והחלה לשחזר בזיכרונה את סיפורו של שמשון ,"משונה שסופר התנ"ך בחר דמות גברית  לייצג מסר נשי אוניברסאלי, אולי יש כאו בעצם אירוניה סמויה על דמותו של שמשון" , היא רצתה להמשיך ולהשתעשע ברעיונות הללו אך לפתע נזכרה שיש לה משימה אחרת לבצע.

היא עברה במבטה לגבותיה שהזכירו לה את "דני דין , הרואה ואינו נראה" ,איזה רעיון נהדר לסיפור,חבל שכבר השתמשו בו",היא התנערה  הפעם מהר מהזיכרון החדש שרצה לסחוף אותה עימו לטיול. "היא נזכרה בפסוקים מספר קהלת שהיה האהוב עליה ביותר בתקופת התיכון, "לכל זמן; ועת לכל-חפץ תחת השמים:   עת לבכות ועת לשחוק/ עת לאהב ועת לשנא,".

מעניין מהו העת שלי עכשיו? לאהוב את מה שאני רואה בזכוכית שנקראת מראה או לשנוא אותה? ואם אני אוהבת את מה שאני רואה ,אני צריכה לשמוח ? או שאני אמורה לבכות על כך שאני לא מבינה שבעצם אני צריכה לבכות? מעניין מה קהלת היה אומר על כל ההתלבטות הזו? נראה אותו פותר את הבלגן שהוא יצר".

צפירות המכוניות חדרו מבעד לחלונותיה המוגפים והזכירו לה שבשלב הזה קהלת לא כל כך רלוונטי.

"אני באמת נראית בת 60" ,חלפה בראשה מחשבה , שהובילה,כמו מטוס שגורר באוויר לאורך חוף הים שלט פרסום, כרזה גדולה שעליה כתוב באותיות מודגשות :"את בת 60"

לאט לאט היא משכה והרימה את הפד הצהוב ,לבסוף עצמה את עיניה והסירה אותו לחלוטין. היא פתחה בחשש את עיניה והסתכלה "זה לא נורא כל כך" היא נאנחה אנחת הקלה.

הצלקת על אפה הייתה דקה מאד ונראה היה לעמי שהרופא עשה הפעם עבודה טובה

"איזה מזל שהיא החליטה "לכתוב" את הסיפור שלה עם המראה בעצמה,מי שמציב עובדות בשטח קובע את המציאות ,כך שיננו לה תמיד מחנכיה בקיבוצה הצפוני שהיה ישוב חומה ומגדל.

"הסיפור" שלה עם המראה החל לפני שלוש שנים,בתקופה הנוראה הזו,תקופת האופל,היא מכנה אותה, אז התברר לה שהחיים שלה התהפכו,ושהיא מתחילה מחדש חיים אחרים..

היא הייתה עומדת עם הגב למראה, רק שלא תראה את הרעד ההוא שנדמה היה לה שראתה.

כשהייתה מתאפרת נהגה להתבונן במראה קטנטנה וכך ראתה כל חלק מפניה בנפרד.

"אני חייבת להתגבר, אני מוכרחה להמשיך ,אני חייבת לנצח,"היא הייתה מדברת לעצמה וחוזרת על המילים האלו שוב ושוב ,כאילו טמון בהן קסם שיעזור לה להמשיך .

היא נזכרה כיצד העזה להתבונן בעצמה במראה המעורפלת מאדים במקלחת, הדמות הרטובה שהביטה אליה בחזרה לא נראתה כל כך מאיימת ומפחידה.

בפעם הראשונה היא הסירה מייד את מבטה ,היא פחדה שהאדים שהיו על המראה ייעלמו.

למחרת העזה להסתכל  זמן ממושך יותר   האדים הטובים החלו למלא את התפקיד שלהם בטבע ולהפוך לטיפות מים שהחליקו  כדמעות על לחייה של המראה.ודמותה נראתה באופן ברור יותר.

."נשארתי בחיים" ,היא חשבה והמחשבה הזו נתנה לה כוח להמשיך בדו קרב שהיא מנהלת עם המראה.

במשך הזמן הלך והתארך הזמן שבו התבוננה בדמותה הנשקפת אליה במראה הרטובה במקלחת.

וכך ,מצאה עצמה,יום אחד ,עומדת מול המראה מביטה, מתבוננת על עצמה ונשארת ,לא מסיטה את מבטה,

"אני לא מפחדת ממך" היא חזרה ואמרה . היא הביטה על הדמות הנשקפת אליה וראתה אישה עם תלתלים שרועדים קלות כאשר היא מרימה את ידיה ומניחה אותן עליהם ,  

היא הסתכלה על התלתלים הרועדים ולא השפילה את מבטה, התלתלים רועדים והיא מסתכלת עליהם, היד השמאלית "רוקדת", והיא מסתכלת,

"שירעדו להם כמה שהם רוצים  נראה מי ימצמץ ראשון ,היא לא תסיר מהם את מבטה.בקטע הזה של עקשנות היא מאד חזקה ,זה עובר אצלם במשפחה מדור לדור גם בנותיה קיבלו את זה במתנה.

היא המשיכה להסתכל ולבדוק ולפתע היא הבינה משהו,והיא הגיעה להחלטה,וכשהיא מחליטה היא דבקה בהחלטה ומקיימת אותה, כך בדיוק קרה לה כשהחליטה יום אחד ,ללא כל "התרעה" מוקדמת להפסיק לעשן. היא פשוט הפסיקה וזהו.אז  גם הפעם היא תצליח! היא תראה במראה את מה שהיא רוצה,

ממתי היא בכלל מוכנה שיאמרו לה מה לעשות?,וכשמישהו עושה משהו בניגוד לרצונה או נותן לה הוראה, היא עושה תמיד ההפך,ונכון שזו התנהגות של ילדה אבל מה איכפת לה ? ומי בכלל קבע שלהיות ילדה זה דבר רע?"

וכך היא הפליגה לה במחשבות כשלפתע  היא.ראתה אותה במראה ,את הילדה הקטנה שתלתליה אסופים וקלועים בשתי צמות המתנועעות בעליזות על גבה,

"היא הייתה כשמש בשמיים" חופשייה ,חמה ומאירה.

הילדה הקטנה  חייכה אליה,. "חיוך צחור שיניים ובעיניה זיק חדווה וגיל..".

"אני עדיין כאן" היא אמרה לה "ולקולה היה גוון מופלא של צליל"

"יש לי את חופש הבחירה" היא חשבה, וחייכה בחזרה .

ומאז היא "כותבת" בעצמה את הסיפור שלה עם המראה .

*****