הרשתי לעצמי.......

פעם בשנה אני מרשה לעצמי.

מה?

מה שכל  חברותי לא מרשות לעצמן וחושבות ש"נפלתי על הראש"!

אז פעם בשנה אני עושה לי סוף-שבוע של כיף- לבד.

ואיפה? באחד המלונות הלא זולים  בארץ.

ולמה לבד? כי  חברותי  לא מעיזות ושומרות את הירושה לילדים.

אז ככה- ביום שישי האחרון הגעתי על פי המלצת  "מוטקה" לקבלת שבת" ב"צוותא" שמתקיימת כל חודש. הפעם קבלת השבת היתה מוקדשת ללובה אליאב ז"ל ומכיוון שאהבתי את האיש ואת פועלו- רציתי להשתתף. היו אנשים שסיפרו עליו, היו שירים, היתה ליאת רגב הנהדרת שהנחתה את הבוקר. כל זה בילוי שיגרתי בתל אביב.

כידוע לכם תל אביב היא "עיר ללא הפסקה" ואם לא הייתי ב"צוותא" הייתי מבלה בבוקר של שירים צרפתיים,על פיהמלצת קהילת הבילוי כאן או בסיור ל"בתים פתוחים" שהיה באותו יום או ב"דוקואביב" בסינמטק.

בכל מקרה- מ"צוותא" לקחתי מונית למלון "קראון פלאזה" ברח הירקון. עכשיו תבינו- אני לא חברה ב"חבר", אין לא בת-דודה של בעל המלון, לא קיבלתי קופונים, לא זכיתי בשום פרס. כזאת אני - משלמת תמיד מחיר מלא עם הנחה קטנה של רישום באינטרנט.

המחיר של לילה במלון בת"א הוא לא זול וחלקכם אפילו יגידו "בטח יש לה המון כסף". אז לא- אני חיה מפנסיה של מורה אבל איך אמרתי לכם- פעם בשנה אני מרשה לעצמי.

כבר בדרך למלון הרגשתי בתל אביב המתעוררת- לאורך רח' בן-גוריון יש המון קיוסקים קטנים וסביבם עשרות בני נוער וצעירים מתגודדים  מתעדכנים ומתכננים את סוף השבוע.

קיבלתי את החדר. חדר נחמד מיטה קינגסייז  נוף לים. יש פינת קפה בחדר. מה עוד צריך?

אני יורדת ישירות לחוף ותאמינו או לא? ידעתי שהמלון הוא על הטיילת אבל לא ידעתי שאני בלב הענינים בין גורדון לפרישמן. מזג אוויר היה נהדר אני עושה צעדה קלה דרוומה עם כדור גלידה טעים מקפה לונדון. צעירי ת"א מתחילים למלא את החוף- יש מסלול לאופניים ולסגווי יש מתקני ספורט . שמח.

אחר הצהריים אני נשכבת לי על הקינגסיייז עם העתון של שבת- איזה כיף שלא צריך לדאוג לכלום!!!

לקחתי חצי פנסיון. לארוחת הערב הזמנתי את ביתי וחתני. המחיר בשמיים אבל באמת בשמיים אבל לא איכפת לי. זאת השבת שלי ואני רוצה להנות.

אנחנו נכנסים לחדר האוכל כשכולו פונה אל הנוף. הנוף זה החוף, המרינה והים האינסופי.  חתני מברך על היין. השפע של האוכל פשוט לא יתואר. געפילטע קצת מתוק כמו שאמא שלי עושה, כבד קצוץ אלוהי, לידם עוד כעשרים סוגי סלטים שונים. סלומון מעוטר בעגבניות שרי, ועוד. אחר כך המרק עם כל התוספות לבחירה- קניידלך או איטריות או שקדי מרק או סתם מרק אחר. המון סוגי בשרים מיוחדים, קוסקוס למי שאוהב אבל גם תוספות אחרות (למי כבר יש כח לאכול!).

ו- קינוחים. בגלל מגבלת הסוכר שלי לקחתי רק קצת וגם יש מגבלה למלון שהוא כשר. ועדיין- מי שאוהב קינוחים- יש בשפע.

אחרי האוכל איך אפשר בלי צעדה על החוף אל מול הים- שלווה אמיתית.

למחרת  בבוקר אני מתעוררת בחמש וחצי בבוקר- קריר- על החוף מעט מעט אנשים שעושים את צעדת הבוקר שלהם הים חלק כמו ראי. אני חוזרת לישון.

אחרי ארוחת הבוקר נוסח אילת אני שומעת למטה קול של מוזיקה ישראלית- דרך החלון אני רואה מעגלי רוקדים. כך הבנתי שבחוף גורדון יש כל שבת הרקדההמונית שנמשכת מעשר וחצי בבוקר ועד ארבע.

הרוקדים "משוגעים לדבר" שמכירים ממש ממש את כל הריקודים. רובם לא צעירים ואפילו שוחחתי עם אחת הרוקדות שלא הפסידה אף ריקוד במשך שעתיים והתברר שהיא בת- 80.כיף לצפות בוקדים האלו.

המשכתי לכיוון דרום- החוף מתחיל להתמלא- בכל פינה יש נגנים, מתופפים, רקדנים,- אנשים מדוושים על האופניים הירוקות של עיריית ת"א והנה שלט- ספרייה!

באמצע החוף יש דוכן די גדול עם ספרים להשאלה.  יש ספרים מכל מיני סוגים, גם ספרי ילדים לא, לא משלמים -מבקשים להחזיר. אם יש לכם ברקוד בטלפון אתם יכולים גם להטעין  ספר בחינם לטלפון שלכם. רעיון- לא?

קשה לי מאד להעביר את אווירת השמחה שיש בחוף הזה שלא הכרתי מקודם- פרישמן-גורדון .לא נכנסתי למים ואפילו לא לקחתי כסא נוח ולא השתעממתי לרגע.

אחר הצהריים פיניתי את החדר והשארתי את תיקי הקטן בשמירת החפצים. עדיין יכולתי להתענג על סיבוב קטן במרינה שנמצאת צפונית למלון.

כן, אין תחבורה ציברית בשבת ולכן לקחתי מונית ספיישל הביתה. עכשיו כולם יגידו לי- לא הגזמת?? אין לך משהו יותר חשוב לעשות עם הכסף הזה??

לא, אני לא מצטערת לרגע. הרגשתי שנטענתי מחדש.

ואתם יודעים מה? תרשו לעצמכם!!!!