אוהבת את הליילה

לקרל

רחשי לב שכאלה אפשריים רק בלילה, כאשר המולת היום נרגעת,  כאשר האנשים הסובבים נמים את שנתם ו"אינם מפריעים".    זהו "זמן אישי".

אדם זקוק למקלט, להפוגה מן היום, מחייו השוטפים, אפשר לברוא את המקלט הזה בדמיון, בכל לילה.

החושך אינו מפחיד, להפך, החושך בשיר הוא כמו ישות  בפני עצמה, כמו פינה שקטה וחובקת שאפשר להתכנס בה כמו בתוך רחם.

השהייה ברחם מסמלת, לדעתי,  געגועים לחיים  ש"אין להם גבולות", חיים בהתהוותם.

"ברגע זה הכל יכול להתחיל"        

האם זו שאיפה להתחיל מחדש, אחרת ?

שיר נהדר !

אלישבע היקרה.

כן,זה ממש כך. הכמיהה להיתחבר לראשוניות,למקור מימנו באנו.

החושך הוא אכן יישות בפני עצמה,פינה בהקשר למקום.

אולי שמיכה שעוטפת מחבקת,מחממת , מגנה.

חיים שאין להם גבולות הוא די המקום שלי היום.

רק עכשיו לומדת להבדיל,אייפה מתחיל האני ואייפה מיסתיים.

עוברת שינויים - זה עבורי.סוג של ליידה מחדש - זו בחירה אחרת.

אני מאוד שמחה שהמילים הגיעו אלייך.

תודה אלישבע.

ליילה טוב או יום מבורך,

תלוי מתי התגובה אצלך תיפתח.

             שיר המבטא את הגיגיך,

             להיות לבד, ההתמודדות עם החושך.

            ללא פחד מפני הבלתי נודע ,אהבת השקט השלווה .

            בהצלחה בכתיבתך ובריאות טובה.