לקראת שבוע הספר- הספר שאבד

מתי? מתי  איבדתי את אהבת ילדו תי- קריאת הספרים?

למדתי לקרוא בגיל 5. למה? ככה רצתה אימי. הספר הראשון שקראתי היה  "אצו רצו גמדים" ועד היום אני זוכרת את מילותיו הראשונות

אצו רצו גמדים

והביאו אגוזים...

אחר כך קראתי על "ייהושע הפרוע" ואני זוכרת שפחדתי מצפורניו הארוכות שהופיעו על העטיפה..

בעירי הקטנה היתה ספרייה- לא גדולה- אבל היתה.

בשנות ה-50 כולם היו מיננויים בספריה ובנוסף ל"דבר לילדים" קראנן כל דבר שהיה בה.

בגיל 9 או 10 כבר היינו כולנו "קוראים כבדים". כמובן שקראנו על הילדה מלפלנד ועל זאת מיפן וכמובן שחכינו לכל "חסמבה" שהגיעה לספרייה הקטנה.

כבר בגיל זה החבאתי את ספר החסמבה האחרון מתחת לכרית והמשכתי לקרוא בו גם אחרי כיבוי אורות מאותו אור שבקע מן המסדרון.

בגיל 11-12 בר קראנו קלאסיקות- כל ספרי ג'ול ורן, סיפורים היסטורים של להמן, שלושת המוסקטרים ועוד ספרי הרפתקאות.

הספרים הובילו אותנו לעולמות רחוקים- דמיינו עצמנו בארץ כוש באפריקה, במעמקי הג'ונגל או בצוללת במעמקי הים. הכל היה אפשרי.

יום אחד גיליתי בארון הספרים שבביתי ספר כרוך בכריכת עור של אמיל זולא.  לא זוכרת איזה ספר זה היה אבל היה זה  מפגשי הראשון עם תאורי סקס וסיפורי בתי הזונות של פריז- או כמה פחדתי אז שיתפסו אותי עם הספר שקראתי ממנו רק בשעות המאוחרות של הלילה.

לימים נאלצתי לעזוב את הארץ. מבחר הספרים שהיה לי לא היה גדול. הצורך לנבור בטקסטים בשפות זרות היה קשה. ואהבתי לספרים הלכה ופחתה.

זוכרני סיפור אחד שהיה  עלי ללמוד לבגרותבשם "גבינה". מדובר היה על אדם שהחליט לפתוח חנות גבינות- הוא קנה את כל מה שצריך כולל כרטיסי ביקור, קופה, וילונות קטנים אבל העסק לא צלח ועד היום אני  נזכרת בסיפור זה כאשר אני קוראת על מאבקים של עסקים קטנים.

האוניברסיטה הפגישה אותי עם סוג אחר של ספרות - ספרי מדע. באותם ימים לא היו מחשבים ולמדנו על פי הקטלוג של שיטת דיואי.

מספר מסויים של דיואי הביאה אותי למדפים  ארוכים של ספרים שעסקו באותו נושא- הייתי קוראת אותם אחד אחרי השני ולא פעם שילמתי מחיר על אותו עיון מפרך בזה שהגשתי את עבודותי באיחור.

מאז ניסיתי...

ניסיתי לקרוא ספרים.. וזה לא הולך- כלומר- לא הולך כמו פעם.

אני עוד יכולה לקרוא ספרי עיון בהם אין צורך לעיין באופן  רציף  - בו ושם הצלחתי לקרוא ספרי מתחט טובים אבל זה לא זה.

את אהבתי לספרים המרתי באהבה לקולנוע- במיוחד לספרים שעובדו לסרטים.

ניסיתי לקרוא ספרים דיגיטאליים אבל ה"קינדל: שלי נגנב ובשני יש בעיות טכניות שונות.

וכן אני מקנאה- מקנאה בחברותי שמחליפות רשמים על הספר האחרון שקראו והן כבר סיימו עם כל הסידרה היפנית ועברו לסידרה השבדית.

אז זהו- אני מחכה- מחכה לאותו ספר שיחזיר אותי לימים של פעם...

מי יודע? אולי בשבוע ספר זה?