אנה אני באה?מתוך ספרי משיכות מכחול.
אני התיירת הנודדת,
המזדמנת,
הנוחתת וממריאה,
הנוחתת וממריאה.
אני בעלת הצימר האולטימטיבי,
המטפחת ומשקה,
המטפחת ומשקה.
אני המחייכת לעולם
וזורמת עם כולם,
תוהה ושואלת,
איך אני כך מתנהלת?
אני עם העצב בעיניים
וחיוך על השפתיים,
כמו חיה חיים כפולים,
חיצוניים ופנימיים,
נראים ומוסוים.
ומתוך הבלבול אשאל
מי אני?
מה אני?
ואנה אני באה?
ערה לכך,
שרק חדי הרגש,
בוחני עיניים ולב
יבינו זאת.
הודו להודו
הודו להודו !כי היה זה טיול מהנה,כי מילאה מצברים,הוציאה אותי מהשגרה,גרמה לי לחזור ליצירה.הודו להודו ,כי לעולם...
לקריאת הפוסט
בלה-הגיגי בוקר שלי
נולדה לי נכדה,
בלה שמה.
כשמה כן היא,
יפה יפה וענוגה
כמו יהלום נוצץ בערוגה.
והמברכים החביבים,
שהם גם חברים קרובים,
שאלו בפליאה:
בלה? על שם מי?
על שם מה?
איך בשם כזה נקראה?
למה לא:...
לקריאת הפוסט
המחוללות
המחוללות,לא בלילות ,
בבוקרו של עוד יום רגיל,
מתנועעות כרגיל,
מגרשותשותשותשות את הרוח
הרעעעעעעעעה,
וממלאות את העולם הצבעוני,
בתנועעעעעעעעה.
(לא הצלחתי להעלות כאן את הציור הוא נמצא...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
לדיתי,
אנשים שהשתחררו מעול המשפחה(כן נעים,אבל גם עול)מוצאים כעת זמן לחקור את עצמם ולחשוף את עצמם בפני עצמם,בעיקר במערב.
במזרח הרחוק,על פי הפילוסופיה של בודהה,עלינו לשכוח מהאני ש...
לדיתי,
אנשים שהשתחררו מעול המשפחה(כן נעים,אבל גם עול)מוצאים כעת זמן לחקור את עצמם ולחשוף את עצמם בפני עצמם,בעיקר במערב.
במזרח הרחוק,על פי הפילוסופיה של בודהה,עלינו לשכוח מהאני שלנו,כי הוא אינו קיים.הוא כל הזמן בהתהוות.כל הזמן בשינוי.אולי גם את מרגישה את השינויים ,את זה שאינך יחידה אחד אלא כפילויות וניגודים ביצירה, אחת.
אז כאשה מערבית ניתן לומר שכל הניגודים והכפילויות האלה-זוהי את.
טובה יקרה,
שיר זה נכתב בעקבות פרידה בלתי צפויה ,בשל מחלה קשה,, והחיים ממשיכים,וככל שממשיכים נשאלות השאלות,אין ספק שזו אני ואלה הם חיי האחרים.
לא הבנתי ...
טובה יקרה,
שיר זה נכתב בעקבות פרידה בלתי צפויה ,בשל מחלה קשה,, והחיים ממשיכים,וככל שממשיכים נשאלות השאלות,אין ספק שזו אני ואלה הם חיי האחרים.
לא הבנתי למה התכוונת במלה כן אולי הכוונה לקן ב ק
אשמח אם תבהירי ,תודה על ההתיחסות ושבוע טוב !!!
דיתי
אני לא מנתחת גדולה של שירה, אבל כותבת לך מה השיר שלך אומר לי.
הדמות עם מסכה, השפתים צוחקות בפנים בפנים העצב הכאב קיים, לא חשוב למה, לא חשוב עם רואים או מרגישים. זאת הדמות.!...
דיתי
אני לא מנתחת גדולה של שירה, אבל כותבת לך מה השיר שלך אומר לי.
הדמות עם מסכה, השפתים צוחקות בפנים בפנים העצב הכאב קיים, לא חשוב למה, לא חשוב עם רואים או מרגישים. זאת הדמות.! האם אפשר לחיות כך? או....זאת שאלה שלי אישית אין תשובה.
אהבתי .
תודה
תודה רתל על הבעת הדעה.
....ואני כמעט התקשרתי לשאול על הצימר...אבל נרתעתי לרגע ..כשהכאב שלך הכניס אותי לאווירה מלנכולית...שתדעי רק שמחה כל הזמן.אשמח לשמוע ממך דברים עליזים..בטח שיש לך.