זיכרון מר מתעתועי המדבר

          היי יעקב גרשון בוקר ניפלא

       מדהים   כמה רחמים ..וחמלה יש בך יעקב..לירצות לתת חיים לחייל המצרי

ולשלוחו לביתו למשפחתו נוגעת ללב ,,,

תארת בבהירות את הקושי העצב המוות ,שלאחר המלחמה,,אווו,

לא פשוט זכרונותך מהולים בעצב ,ובשמחה שבנצתון המלחמה ,,

זו גבורתו של החייל להתמודד כל חיו מול זכרונות מלחמה ולא רק אחת.

ולהשאר שפוי .יעקב האם כתבת םפר ?       יום טוב

ליעקב,בקר טוב,

לא נעים לומר"סיפור מקסים"כי זה לא סיפור  ,אלא אמת נוראה,ואני מתארת לי שהירגשת  זוועה.

אבל סיפרת את זה כל כך יפה שממש ראיתי את זה,וניזכרתי בעיתונות של אותו הזמן וב"מתי מדבר" של ביאליק.אלא ששם הם קמים כצבא וכאן לא..בשרב הזה אין פלא שזיכרון המדבר עולה בראשך.החוויה(כן ,כל מה שחווים-זו חוויה)הגרוטסקית הזו שעברה עליך,משאירה זיכרונות שמדי פעם עולים.אין פלא.

ליעקב,בקר טוב,

לא נעיםלומר"סיפור מקסים"כי זה לא סיפור  בל,אלא אמתנוראה,ואני מתארת לי שהירגשת  זוועה.

אבל סיפרת את זה כל כך יפה שממש ראיתי את זה,וניזכרתי בעיתונות של אותו הזמן ובמתי מדבר של ביאליק.אלא ששם הם קמים כצבא וכאן לא..בבשרב הזה אין פלא שזיכרון המדבר עולה בראשך.

למדלן

בראיה לאחור אנו יודעים שמי  ששכב שם  בתוך הרככבים החרוכים אלואנשים כמונו בעלי משפחות שרודן  שליט גרר אותם למלחמה שמטרתה הייתה לכיבושים על מנת להאדיר את שמו. השליט הזה עבד אל נאצר  רצה  להיות מנהיג ההגמוניה הערבית  במזרח התיכון ויצא למסע כיבושים שהפיל אותו מההיסטוריה. . יולי 1967.

לטובה

המחזה לא היה נעים. ים של מכוניות חרוכות  ובתוכם חיילים מצרים מתים.  יובש המדבר שימר את הגויות  והן היו  ישובים עדיין על מושבי המכונית  חלקם עם תחבושות על ראשיהם. מראה גרוטסקאי . למרות שהיו האויב ,כאב לראות את המראות

ליעקב,

קוראת אותך

קוראת את כאבך

וקוראת את הרגש האנושי שבך...

חבל שהחלומות לא תמיד מתגשמים!

לאן

אני גדלתי בדור שחווה את כל מלחמות ישראל ממלחמת השחרור ועד מלחמת יום הכיפורים. ישנן זיכרונות שאינן נמחים. זיכרונות של נערים  מהשכונה  שנפלו ותמיד ישארו הנערים הצעירים  שהתגייסו לביטחון  המדינה  למרות שילדים בגילם היו צריכים להיות ליד הסינר של אמא. . הם נפלו על הגנת המדינה נערים ילדים שהיו צריכים להיות  ליד הסינר של אמא.  הם צרובים בזיכרון כילדים שלא יתבגרו לעולם. תמיד יהיו הילדים שנפלו .  המלחמות השאירו בנו זיכרונות של מראות לא נעימים מראות של הרוגים וקטועי אברים. הסיפור למעלה הוא אחד הזיכרונות שקשה לשכוח.  שטח עצום של שדה הקרב  זרוע באלפי כלי רכב  הרוסים ובהם עדיין ההרוגים המצריים שהמידבר שימר  אותם כאילו  נפלו זה עתה.  מראות של גופות גרוטסקאיות שקשה לשכוח את התמונה. . . זיכרון שלא ימחה לעולם.  אנחנו לא רצינו במלחמה שניכפתה עלינו על ידי רודן  שרצה להאדיר את שמו  והבטיח לכבוש את תל אביב. . אי אפשר לנצח עם שנמצא עם גבו  לים .  לא רצינו במלחמות שניכפו עלינו . לא רצינו לראות את המראות הקשים שמותירה אחריה המלחמה.  ולכן המראות הקשים הטביעו בנו את חותמם. זיכרון שלא ימחה.