מאבקו של אדם ב"אגו"
ה"מאבק" שלנו באגו "האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא אסור באזיקים." ז'אן ז'אק רוסו. האזיקים אינם פיזיים, ואף לא חברתיים. הם בראש ובראשונה מנטליים. כולנו אכן נולדים חופשיים, אך משהו קורה לנו בשנתיים הראשונות לחיינו: אנחנו נסגרים סביב האגו. האגו הינו תחושה עמוקה של נפרדות ועליונות. הוא צורך רגשי ופסיכולוגי כפייתי לראות ולחוש את עצמנו כנפרדים - וכטובים יותר - מהאחר, מהעולם ומהיקום כולו. הוא נקודת הייחוס שבה תחושת האינדיבידואליות שלנו היא גם תחושה של ניכור, שבה החוויה של עצמאות היא גם חוויה של בידוד, ושבה אפילו חוויית החופש מועבת על ידי תחושות עמוקות של שעבוד, של מוגבלות ושל ייאוש השוכנים בלב הווייתנו. לאגו יש קשר ישיר לאופן שבו אנחנו קולטים את העולם. אנחנו שומעים מה אחרים אומרים על העולם ועלינו, אנחנו רואים איך הם מתנהגים ומה הם עושים ואיך הם עושים. כשאנחנו מפסיקים להקשיב לעצמנו ומתחילים להקשיב לדברים שמסביב, זהו המקום שבו האגו מתפתח. האגו הוא בעיה גדולה מאוד. בהקשר האישי והצר שבו חיים רובנו, האגו הוא הגרעין הרגשי והפסיכולוגי הבסיסי שאיתו אנחנו מזדהים. האגו יכול לתפוס מקום כשאדם לא קשוב לעצמו. הוא מאבד את האני שלו ואז יש מקום לאגו. אדם שמנותק מהאינטליגנציה הרגשית שלו ומהמודעות העצמית, האגו מנהל אותו. זהו מקום שבו תגובות לדברים שאחרים עושים או אומרים הן תגובות של עלבון ופגיעות. הכבוד לוקח תפקיד עד כדי כך שאנשים מרגישים שהכבוד שלהם נרמס. לו היינו מקשיבים לעצמנו ומחוברים לעצמנו היינו מאפשרים לאנשים להיות שונים מאתנו, בלי להיפגע. מותר להם להביע מחשבות שונות משלנו, להתנהג אחרת מאתנו ולהרגיש שונה. אדם שמרגיש חלש, פגוע, חסר ביטחון ופגיע - אין לו שליטה על האגו שלו, וכשהתגובה מגיעה מתוך האגו ,אזי היא חסרת מעצורים ולעיתים חסרת פרופורציה למה שהניע את הפעולה. האדם עלול אז לצעוק, להכות או לבחור בדרך אלימה כתגובה, או לחילופין הוא עלול "להתקפל" ולא להגיב כלל ואת הכעס והעלבון לשמור בתוכו, מצב שעלול להזיק לבריאותו. חיזוק הביטחון העצמי, יכול לאזן את האגו. בטחון עצמי נובע מהיות האדם שלם עם עצמו. זהו מצב שאינו תלוי בגורם חיצוני. הקשבה פנימית - אני מול עצמי. מפגש בין אנשים, כשהם מקשיבים במלוא מובן המילה אחד לשני, בלי להיות עסוקים באיך להגיב ובמה לומר, זהו מצב של העדר אגו. ברגע שאדם חושב איך להגיב ומה לומר, בזמן שהאחר מדבר, כאן האגו פועל. האגו אינו אויבנו,הוא חלק מעצמנו ולכן הוא שייך לנו.אנו זקוקים לו בתחילת דרכינו הרוחנית,כדי להביא אותנו לבשלותה.במקום לראות את האשם בחוץ,לכל המתרחש בחיינו-עלינו להבין למה קורים לנו דברים.במקום להיפגע מאנשים ולהאשימם,עלינו לשאול-למה זימנו אותם וסיטואציות מסוימות לחיינו,ואיך נלמד מהם כדי להתפתח.איזה שיעורים אנו מזמנים לחיינו ומה תכליתם.ללמוד לשחרר שיעורים מתוכנו במקום להאשים אחרים ולא ללמוד לקחים. האגו זה משהו שנחוץ לנו כדי להתקדם בחיים. הוא מחזק ומתמרץ את מעשינו, מאפשר לנו להעריך מחדש את עצמנו ללא תלות באחר. האגו הוא בהחלט תכונה חיובית ואם נאפשר לו לחיות באיזון ובאפקטיביות בחיינו, נצא נשכרים.